תוכנית הגרעין של דרום אפריקה
| נשק גרעיני |
|---|
|
| רקע |
| היסטוריה • מלחמה • מרוץ החימוש • תוכן / ניסויים • השפעות • ארסנל • ריגול • התפשטות הנשק |
| סוגי פצצות |
| פצצה מלוכלכת • נייטרון • ביקוע גרעיני • מימן • ילד קטן • איש שמן • פצצת הצאר • פצצה מומלחת |
| מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני או שהחזיקו בו בעבר |
|
דרום אפריקה החזיקה בין השנים 1967–1989 (C.) בכלי נשק לא קונבנציונלים ובהם פצצת ביקוע גרעיני מייצור עצמאי. לקראת סוף שנות השמונים הממשלה ויתרה עצמאית על נשקיה הגרעיניים והייתה המדינה השנייה שעשתה זאת אחרי קנדה[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד הייתה מדינה במצב של התבודדות בין-לאומית מתמשכת. מלכתחילה יחסיה עם ברית המועצות והגוש המזרחי היו בעייתיים אך עם האפרטהייד המתמשך לפיו הייתה הפרדה בין הרוב השחור למיעוט הלבן השליט, יחסיה עם ארצות הברית והממלכה המאוחדת הרעו לאחר שנות השישים. עם פירוק מושבותיה של האימפריה הפורטוגזית באפריקה וייסוד אנגולה ומוזמביק עלה החשש שבמקרה של פלישת כוחות אנגולים קומוניסטים במסגרת מלחמת האזרחים באנגולה לדרום אפריקה, אף מדינה לא תשיב מלחמה ביחד עם דרום אפריקה משום בידודה. על כן הממשלה במדינה הגיע להחלטה כי אם ברצונה לשרוד תהיה עליה מוטלת החובה להגנה עצמית בעזרת ייצור נשק גרעיני.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכניות לשימוש באנרגיה גרעינית במדינה החלו עוד בשנת 1948 בשימוש שדות האורניום הנרחבים שלה. בשנת 1965, בעזרת תמיכה של ארצות הברית יצא לפועל SAFARI-1, הכור הגרעיני הראשון של המדינה אשר מוקם מערבית מפרטוריה, עיר הבירה של המדינה[2].
בשנת 1970 הורה ראש הממשלה ג'ון פורסטר על תחילת העשרת האורניום במצבורים מאורניום-238 לידי אורניום-235 (היסוד היחיד שגורם לפירוד גרעיני), ועל כן את הקמת מתקן ההעשרה הראשון[3]. כאשר הבטיח ראש הממשלה פורסטר כי העשרת האורניום תהיה רק למטרות שלום, הקהילה הבינלאומית לא הכירה בדבריו[4][5]. לקראת סוף שנות השבעים הממשלה שינתה מדיניות עקב אירועים מצפון; אנגולה, אשר הייתה באמצע מלחמת אזרחים נכנסה למצב של התערבות צבאית מידי קובה אשר נתמכה בידי ברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה. דרום אפריקה, אשר אסרה על קיומן של מפלגות קומוניסטיות ראתה זאת בתור איום ישיר על קיומה ולכן ראש הממשלה פיטר וילם בותה דחק בראשי צבא דרום אפריקה (אשר היה אחראי לנושא) להביא את האורניום המועשר לייצור נשק גרעיני[דרוש מקור].
באוגוסט 1977 חברו יחד נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר וליאוניד ברז'נייב המזכיר הכללי של ברית המועצות, הפעילו לחץ על דרום אפריקה לא לבצע ניסוי גרעיני מתוכנן, והוא בוטל[6][7].
שיתוף פעולה עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-1970 פיתחה דרום אפריקה נשק גרעיני בשיתוף פעולה סמוי עם ישראל לפי הסכם לשיתוף פעולה צבאי[8]. באוגוסט 1977 פרסם העיתון הבריטי הגרדיאן כי דרום אפריקה נמצאת על סף מימוש יכולתה הגרעינית[9]. שר החוץ של דרום אפריקה הכחיש את הידיעה[10].
בשנת 1979 קלט לוויין ריגול אמריקאי הבזק שהגיע מהאוקיינוס ההודי, כמה מאות קילומטרים מדרום לחופי דרום אפריקה. אנשי מודיעין בעולם סברו שמקור ההבזק היה ניסוי גרעיני משותף לישראל ולדרום אפריקה. האירוע קיבל את השם תקרית ולה[11]. אוקטובר 1979, טענה דרום-אפריקה כי אין היא אחראית לפיצוץ וייתכן והוא היה תאונה בצוללת גרעינית סובייטית[12].
בנובמבר 1980 טען שר החוץ הבריטי דייוויד אוון כי לישראל פצצות גרעיניות ושהיא משתפת פעולה עם דרום אפריקה[13].
בשנת 1989 היו לדרום אפריקה 7 כלי נשק גרעיניים בעלי 16 קילוטון TNT, עוצמה השווה לילד קטן (פצצת האטום על הירושימה)[14]. באותה העת דרום אפריקה הוסיפה ליצור טילים בליסטים RSA-3, RSA-4 בעלי ראשי נפץ גרעיניים המבוססים על תכנון טילי יריחו הישראלים. בנובמבר 1989 פרסם העיתון מעריב כתבה על ניסויי הטילים המשותף לישראל ודרום אפריקה[15].
בשנת 2010 כתבה של הגרדיאן טענה כי לפי מספר מסמכים ממשלתיים של דרום אפריקה היו בידייהם ההוכחות כי לישראל יש נשק גרעיני. בתגובה לכך ענה נשיא מדינת ישראל שמעון פרס כי המאמר הוא: ”פרשנות סלקטיבית [...] ולא מבוסס על עובדות קונקרטיות”[דרוש מקור].
ויתור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1989 מונה פרדריק וילם דה קלרק לנשיאות המדינה בעקבות התפטרות קודמו. בראש סדר העדיפויות של דה קלרק היה להביא לסופה של ההתבודדות הבין-לאומית של דרום אפריקה בעזרת רפורמות במדיניות הפנים, וביטול משטר האפרטהייד. דה קלרק החליט לסגור את תוכנית הגרעין של דרום אפריקה מיד עם עלייתו לשלטון, ולחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שבעת הנשקים נוטרלו ופורקו ודרום אפריקה איבדה את יכולותיה הגרעיניות. לאחר ביקורת מקיפה שערכה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, היא אישרה בשנת 1994 שתוכנית הגרעין של דרום אפריקה אכן חוסלה[16].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה ב-Arms Control
- דרום אפריקה הקימה מפעל להעשרת אורניום, דבר, 8 באפריל 1975
- ישראל ודרא"פ פיתחו פגז גרעיני טאקטי, מעריב, 21 באוקטובר 1980
- ישראל הבריחה פריטי טכנולוגיה כדי לייצר נשק גרעיני, מעריב, 26 בנובמבר 1985
- גיל קיסרי, האם ישראל ודרום אפריקה משתפות פעולה בפיתוח נשק גרעיני? - ישראלים השתתפו בהכנת אתר טילים דרום-אפריקני בקוטב, מעריב, 31 בדצמבר 1986
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Clearwater, John (1998). Canadian Nuclear Weapons: The Untold Story. Dundurn Press Ltd. pp. 18. ISBN 9781550022995.
- ^ דרום אפריקה חונכת כור גרעיני, על המשמר, 5 באוגוסט 1965
- ^ דרום אפריקה עשויה להצטרף למועדון גרעיני, דבר, 22 ביולי 1970
- ^ דרום אפריקה בנתה בעצמה כור גרעיני להעשרת אורניום, מעריב, 8 באפריל 1975
- ^ "דרום אפריקה מסוגלת לייצר נשק גרעיני", דבר, 13 באפריל 1971
- ^ מארי מארדר ודון אוברדופרר - שירות וושינגטון פוסט, בשדר דחוף ביקש ברז'נייב מקרטר: מינעו מדרא"פ לערוד פיצוץ גרעיני, מעריב, 29 באוגוסט 1977
- ^ הספארי של גירנגו הסתיים תחת ענן גרעיני, דבר, 5 בספטמבר 1977
- ^ יוסי מלמן, הברית הלא קדושה: יחסיה הסודיים של ישראל עם האפרטהייד, באתר הארץ, 10 באפריל 2010
- ^ דרום אפריקה נמצאת על סף מימוש יכולתה הגרעינית, מעריב, 12 באוגוסט 1977
- ^ דניאל דרוז, שר־ החוץ של ד. אפריקה הכחיש כוונה לפוצץ פצצה גרעינית, מעריב, 24 באוגוסט 1977
- ^ יוסי מלמן, האם היה ניסוי גרעיני משותף לישראל ולדרום אפריקה ב-1979?, באתר הארץ, 31 ביולי 2009
- ^ דרום־אפריקה: הפיצוץ - אולי תאונה בצוללת גרעינית סובייטית, דבר, 28 באוקטובר 1979
- ^ יורם פרי, דייוויד אוון: לישראל פצצות גרעיניות? משתפת פעולה עם דרום אפריקה, דבר, 16 בנובמבר 1980
- ^ אלוף בן, הנשק הגרעיני - כרטיס מועדון למדינות החשובות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2009
- ^ אלכס דורון, הטיל המשותף, מעריב, 3 בנובמבר 1989
- ^ הכוונה היתה להתיר נשק גרעיני רק לחמש מדינות, באתר הארץ, 11 בינואר 2003