תהילים ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסוקי המזמור: תהלים ב'
לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק

(א) לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק.
(ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ.
(ג) נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.
(ד) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ.
(ה) אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ.
(ו) וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי.
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ.
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם.
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ.
(יא) עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה.
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.

תהילים ב' הוא המזמור השני בספר תהילים. עיקר המזמור הוא דברי תוכחה לגויים והבטחה למלך. עם זאת, הדברים מנוסחים באופן מעורפל ולא מפורש מיהם הגויים המדוברים ומיהו המלך האמור.

המזמור מורכב מארבעה חלקים וכולל 12 פסוקים. קטעים מתוך המזמור משמשים בליטורגיה היהודית.

תוכן המזמור ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המזמור נהוג לחלק לארבעה חלקים סימטריים, בני שלושה פסוקים כל אחד:[1]

פסוקים נושא
א-ג דברי הגוים כנגד ה' ומשיחו.
ד-ו דברי ה' אל הגוים.
ז-ט דברי המלך על אודות דבר ה' אליו.
י-יב דברי המלך אל הגוים.

חלוקה אפשרית נוספת של המזמור מבוססת על המבנה הכיאסטי של המזמור. חלקי המזמור בחלוקה זו הם פסוקים א-ה כחלק הראשון ופסוקים ח-יב כחלק המסיים. בחלוקה זו ניתן להתרשם הן מדמיון לשוני-צורני החוזר בשני החלקים העוטפים.[2] בנוסף, שני מרכיבי המסגרת דומים מבחינה רעיונית ושניהם עוסקים במרידת הגוים בה' ובתגובתו ואילו שני פסוקי הליבה, פסוקים ו-ז, מדגישים את הרעיון המרכזי - היחס שבין האל לבין המלך.[3]

המזמור פותח בתמיהה על כך שהגויים מתאספים למלחמה נגד ה' ונגד משיחו, באומרם "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ". (א-ג)

המשורר תמה על התאספותם משום שהוא יודע שה', היושב בשמים, צוחק על תוכניותיהם, ו (כביכול) אומר להם "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי." ולכן אין לכם יכולת לפגוע בו. (ד–ו)

אחרי תיאור מעשיו של ה' ביחס לגויים, עובר המשורר (שהוא ככל הנראה אותו משיח המוזכר במזמור) לתאר מדוע הוא כל כך בטוח שה' יציל אותו מידי הגויים. הוא מספר לגויים את החוק שה' קבע לו "יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ. תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (ז-ט)

אחרי התיאור של הבטחתו של ה' למשיחו, פונה המשיח אל הגויים, ומשדל אותם לבטל את תוכניותיהם "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ. עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.

רקע היסטורי לחיבור המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים שונים הציעו מספר פרקי זמן אפשריים העשויים לשמש כרקע היסטורי לחיבור המזמור: ימי שלמה, ימי יהואחז, ואף ימי החשמונאים. אחד החיזוקים לטענה שהמזמור קדום ומתאים במיוחד לראשית ימי ממלכת שלמה הוא בדיווח על שתי התמרדויות שאירעו בימים ההם המתוארות בספר מלכים א', פרק י"א על ידי הדד האדומי ורזון בן אלידע[3]
את המזמור ניתן לראותו כמעין המנון שחיבר משורר החצר לכבודו של מלכו. המנונים כאלה הושרו לכבוד המלכים הגדולים במזרח הקדום.

בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק הפותח של המזמור ”לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק” משמש באמירת הסליחות וכן בתפילת יום כיפור ויש לו לחנים שונים בקרב בני עדות המזרח, יוצאי הודו ואחרים.[4]

הפרק (ביחד עם תהילים א', ג' וד') נאמר בקצת קהילות לאחר תפילת ערבית של ליל יום כיפור, והוא נחשב כסגולה להנצל מטומאת קרי ביום הקדוש.[5]

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב' אומרת הגמרא ששני המזמורים הראשונים של ספר תהילים הם במקורם מזמור אחד: ”אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא”. בעמוד הבא מובא הציטוט הבא בשם רבי שמואל בר נחמני: ”כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב 'אשרי האיש' (ספר תהילים, פרק א', פסוק א') וסיים באשרי דכתיב 'אשרי כל חוסי בו' (ספר תהילים, פרק ב', פסוק י"ב).”.

בעמוד הבא מפרשת הגמרא שהמזמור מכוון לסיפור גוג ומגוג.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק הפותח של המזמור ”לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק” נתפס בתרבות המודרנית כמליצה שתכליתה היא התעלמות מדברי העמים הסובבים והתייחסות לפעולות של היהודים עצמם.[6] שימוש בפסוק זה ניתן לראות גם על גבי פשקווילים שזו תכליתם.[7]

הזמר ישעיה לברון שר את שירו בני אתה על המילים "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך", "שאל ממני ואתנה", הזמר מוסיף למילים גם תרגום ביידיש, את השיר הלחין הזמר והמלחין יודי בילוסטוצקי ושר אותו יחד עם מקהלת הילדים שיר ושבח.[8]

הזמר בערי וובר שר את השיר א ביסל על מילות הפרק בלחן של הרשי ויינברגר וליפא שמלצר באלבום קרבן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ב' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס חכם, דעת מקרא - תהילים א', עמ' 113
  2. ^ כך למשל: גוים/לאומים - גוים/אפסי ארץ; מלכי ארץ/רוזנים - מלכים/שופטי ארץ; אף - אפו; ועוד.
  3. ^ 1 2 יצחק אבישור, עולם התנ"ך - תהלים א', דברי הימים, 2002, עמ' 30
  4. ^ קטע קול הפיוט למה רגשו גוים, באתר הפיוט והתפילה
  5. ^ הרב אליעזר מלמד, הלכות תשמיש המיטה ומנהג אמירת תהילים בערב יום כיפור, באתר פניני הלכה
  6. ^ בדומה לדבריו של בן-גוריון ב-1955: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!"
  7. ^ רשימת הפרסומים של תהילים ב', בקטלוג הספרייה הלאומית
  8. ^ בני אתה, ישי לברון באתר יוטיוב