תה"ל

**תכנון המים לישראל בע"מ**
נתונים כלליים
סוג	חברה ממשלתית (שהופרטה והפכה לקונצרן, בהחזקת חברת קרדן)
מייסדים	ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל, שמחה בלאס
תקופת הפעילות	1952–הווה (כ־72 שנים)
משרד ראשי	אור יהודה, ישראל
מוצרים עיקריים	ניהול משאבי מים
מנכ"ל	סער ברכה

תכנון המים לישראל בע"מ, המוכרת בראשי תיבות שמה: תה"ל או תהל, היא חברה שתכננה את מרבית מפעלי המים בישראל וכן מפעלים נוספים בעולם. החברה החלה דרכה כחברה ממשלתית, ולאחר הפרטתה היא חלק מהקונצרן קבוצת תהל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה ב-1 באפריל 1952 (ו' בניסן תשי"ב) כחברה ממשלתית (הממשלה - 52%, הסוכנות - 24% והקרן הקיימת - 24%). החברה נוסדה ביוזמתו של שמחה בלאס (שהיה מנהלה הכללי הראשון, לאחר סיום עבודתו כמנהל אגף המים במשרד החקלאות). בעת הקמתה, הייתה תה"ל החברה הממשלתית היחידה בישראל שעסקה במשק המים. בראשית ימיה עסקה החברה הן בתכנון (בעיקר תכנון המוביל הארצי) והן בביצוע השלבים הראשונים של המוביל. בשנת 1956 פרש מנכ"ל החברה מתפקידו עקב חילוקי דעות בעניין תחום הפעולה של החברה. מאותה שנה נקבע שתה"ל לא תעסוק בביצוע ותתמקד בתכנון כולל של משק המים הארצי במטרה לפתור את אחת הבעיות החמורות ביותר של מדינת ישראל – המחסור במים. חטיבת הביצוע של תה"ל הועברה למקורות (שהייתה אז חברה הסתדרותית שסיפקה כרבע מכמות המים בישראל ומאוחר יותר הפכה לחברה ממשלתית החולשת על רוב מי המדינה) אשר הופקדה על ביצוע וניהול מפעל המים הארצי.

תהל ליוותה את מרבית פרויקטי המים שהוקמו בישראל, ובהם:

בשנת 1970 הקימה החברה, יחד עם חברת קונטרול דאטה, את בית התוכנה "קונתהל", שלימים היה לאחד ממרכיביה של חברת "נס טכנולוגיות".

החברה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך פנתה תה"ל לשוק הבינלאומי, וכיום לאחר שהופרטה, היא חלק מהקונצרן קבוצת תהל הפועל בכל רחבי העולם וממותג כחברת ההנדסה הבינלאומית הגדולה ביותר בישראל המדורגת בין 100 החברות המובילות בתחום זה בעולם. החל משנת 1995 קבוצת תהל היא חברה פרטית בבעלותה הכמעט מלאה של חברת ההחזקות קרדן ישראל ומכילה מתחתיה מספר חברות בת בנושא תכנון הנדסי וביצוע בנושא מים חקלאות וסביבה. בראש הדירקטוריון עמד מ-2001 ועד פטירתו אמנון ליפקין-שחק. לאחרונה^{[דרושה הבהרה]} עברה הקבוצה למשכנה החדש באור יהודה.

בינואר 2023 דווח כי החברה נמצאת בחובות בגובה 114 מיליון דולר והגישה בקשה להסדר חוב.^[1] רוב החובות נרשמו לבנקים שונים. לטענת החברה, ההפסדים המתמשכים נגרמו עקב מיעוט הזמנות עבודה ממקורות, פרויקטים הפסדיים בחו"ל ועקב הפסקת תשלומים חד-צדדית של ממשלת גאנה לתה"ל. בעקבות זאת החלה מכירת נכסי החברה לחברות אחרות.^[2]