תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |||||||
| לידה |
10 באפריל 401 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 ביולי 450 (בגיל 49) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||||
| שם לידה |
Flavius Theodosius | ||||||
| מדינה |
 האימפריה הביזנטית | ||||||
| בן או בת זוג |
אליה אודוקיה (421–?) | ||||||
| השושלת התאודוסיוסית | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
פלאביוס תאודוסיוס השני (ביוונית: Θεοδόσιος; אפריל 401 – 28 ביולי 450) היה קיסר ביזנטי, בן ארקדיוס ואליה אודוקסיה. הוכרז כאוגוסטוס בהיותו בן תשעה חודשים בלבד בשנת 402, ובשנת 408 ירש את אביו כקיסר. אחותו, פולכריה, שימשה כאפוטרופוס שלו והייתה העוצרת שלו עד שהגיע לגיל בגרות.
תחילת תקופת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם מות אביו בשנת 408 לספירה, היה תאודוסיוס בן שבע. לפיכך שירת אנתמיוס, הפריפקט הפראטוריאני של המזרח, כעוצר. סריס הארמון, אנטיוכוס, הופקד על הטיפול ביורש העצר הביזנטי. בדומה לנוער האציל של ימיו, למד תאודוסיוס לשון, רטוריקה, רכיבה על סוסים וסיוף. שלטונו של אנתמיוס נמשך כשש שנים, בהן הוחזרו על תקנם היחסים בין חצרות קונסטנטינופול ורוונה, ונבנתה החומה המערבית הגדולה בקונסטנטינופול. בנוסף, הצליח אנתמיוס להדוף את הפולשים ההונים והסקירים, ושיפר את ההגנות על גבול הדנובה. אנתמיוס פעל לתיקון משלוחי הדגן מאלכסנדריה, החייאת הערים בפרובינקיה האילירית, ולקראת תום עוצרותו מחל על כל הפיגורים בתשלום במשך 40 השנים הקודמות.
כאשר מלאו לה 16 שנים, הוכרזה פולכריה "אוּגוּסטה", וירשה את הכס הקיסרי בשם אחיה. היא נפטרה מאנטיוכוס, והחליפה אותו כמורת אחיו. יחסה לנצרות האורתודוקסית היה אדוק ביותר, היא שמרה על בתוליה למשך כל חייה, והשפיעה על לימודיו התאולוגיים של אחיה. תאודוסיוס מצא עניין גם במדעים, ובמיוחד באסטרונומיה. נפשו הייתה עדינה, ואופיו לא תאם את זה של שליט, אך ימיו היו יחסית לא סוערים בפן הצבאי.
פולכריה ניצלה את מעמדה והשפעתה בחצר הביזנטית כדי להעביר חוקים כנגד תושבי האימפריה הלא נוצרים. יהודים ופגאנים לא הורשו לעבוד במשרות ציבוריות או להתגייס לצבא. פולכריה שלהבה את המאבקים הדתיים בערים אלכסנדריה ואנטיוכיה. הפילוסופית הפגאנית היפטיה, לדוגמה, נפלה קורבן להתקפות נוצרים בעיר.
יש הטוענים כי ידה של פולכריה גם הייתה בנישואי אחיה לאתניאס. לפי תיעוד אחד, פולכריה פגשה בה כאשר הראשונה הגיעה לבירה בניסיון לזכות בתמיכה חוקית בריב ירושה בינה לבין אחיה. הקיסרית התפעלה מיופייה וכישוריה וחיתנה אותה לאחיה. חוקרים מודרניים, מנגד, טוענים כי לנוכח המאבק המאוחר בין השתיים על השפעה וכוח, וייחוסה המשפחתי של אתניאס, ניתן להניח שהיו לה מספר מחזרים ממעמד האצולה. מכל מקום, נחגגה חתונתם ב-7 ביוני 421, והיא הועלתה למעמד אוגוסטה בינואר שנת 423. אתניאס המירה את דתה לנצרות, והחליפה את שמה לאֶליה אֶוּדוֹקְיָה.
שלטונו המאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 421 ירש וָרָרָנֶס החמישי את הכס הפרסי. מלך זה, בשונה מקודמו בתפקיד, החל לרדוף את נוצרי ממלכתו. מאוחר יותר ניסה לכבוש חלקים מהאימפריה הביזנטית, אך נבלם והובס במספר קרבות. עקב כך הסכים לחתום על חוזה שלום בן 100 שנים.
באותה תקופה פנתה האוגוסטה המערבית גאלא פלקידה, אחותו למחצה של הקיסר הונוריוס, לחצר ביזנטיון בחיפוש אחר מחסה, לאחר מות בעלה, קונסטנטיוס, מות אחיה, ועלייתו לשלטון של ממשיכו. לאחר מותו של הונוריוס, בפני תאודוסיוס עמדו שתי אפשרויות: להכיר בדרישות ולנטיניאנוס, בן פלקידה וקונסטנטיוס, לכס הרומי, או לשלוט באימפריה כולה כסבו, תאודוסיוס הראשון. בינתיים קם ברומא קיסר בשם יוחנן שהיה לשליט בובה מטעם המפלגה שעמדה מאחורי גירוש פלקידה. לבסוף החליטו תאודוסיוס ופולכריה לתמוך בולנטיניאנוס, בתנאי שדלמטיה תעבור לידי תאודוסיוס וייכרת קשר נישואין בין שני בתי המלוכה.
תאודוסיוס סירב להכיר ביוחנן כקיסר, וארגן צבא תחת ארדבוריוס ובנו אספר. בעיר סלונה התפלג הצבא; הפרשים המשיכו דרך הארץ, תחת אספר, והרגלים דרך הים, תחת ארדבוריוס. הצי טבע בסופה, וארדבוריוס נפלט לחוף הים סמוך לרוונה, שם נתפס על ידי כוחות יוחנן. כאשר היה בשבי קשר נגד יוחנן, ושלח הודעה לבנו לפלוש לרוונה במהירות. הכוחות הביזנטיים נכנסו לעיר ללא התנגדות, תופס השלטון הוצא להורג וולנטיניאנוס הפך לקיסר האימפריה המערבית.
ההונים שישבו לגבולות האימפריה, פלשו לתוכה, ללא הצלחה, בשלבים המוקדמים של שלטונו. אולם העניין הדאיג את השרים הביזנטיים, ונחתם הסכם שלפיו יועבר מס שנתי של 350 פאונד זהב. עם מות רוּאָה, השליט ההוני, נתמנו אטילה ובלדה לראשי השבט. ההונים דרשו את הכפלתו של המס, והעניין נתקבל. כאשר המלך היה עסוק במערכתו נגד הפרסים והוונדלים נדרשה העלאה נוספת של המס, לה סירבו הביזנטים. כעונש, שדד אטילה והרס ערים רבות בבלקן. לאחר תבוסות קשות הסכים הקיסר להעלות מס של 2,100 פאונד זהב מדי שנה, בנוסף למס מידי של 6,000. מאוחר יותר הציבו ההונים דרישות גבוהות אף יותר, והן נתקבלו.
בשנת 437 התרחשו הנישואים בין בתו של תאודוסיוס, ליקיניה אודוקסיה, לולנטיאנוס, כפי שהוסכם ביניהם. במהרה החלו אודוקיה ופולכריה להאבק על אהדת הקיסר. אודוקיה יצאה לארץ הקודש וחזרה עם מיני חפצים קדושים. כדי להיאבק בפופולריות הגואה של אשת אחיה, ניסתה פולכריה להעביר חוקים נוספים כנגד היהודים והפאגאנים, בנוסף לרדיפת הנסטוריאנים (אותה החלה בשנת 431). אודוקיה קשרה נגד פולכריה בעזרת הסריס. כאשר הצליחה אודוקיה להטות את הכף לטובתה, פנה הסריס כנגדה, והסית את הקיסר להאמין בשמועות על ניאופה עם חבר ילדותו, פולינוס. פולינוס הוצא להורג, ואודוקיה פרשה לירושלים למשך יתר חייה. ב־28 ביולי שנת 450, נפל הקיסר מסוסו ומת סמוך למקום התאונה. לא היה לו יורש זכר, ונפוצה הטענה כי הכריז שעל מרקיאנוס לרשת אותו, ועל אף שאמיתות העניין לא הייתה בטוחה, זה אכן ירש אותו.
אוסף הדינים התאודוסיאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קודקס תאודוסיאנוס
אחד המפעלים החשובים שנערכו בימי הקיסר היה ההדרת אוסף חוקים מקיף לאימפריה הנוצרית. אוסף הדינים התאודוסיאני, שכתיבתו החלה בשנת 429 והסתיימה בשנת 438. הקודקס נתקבל גם על הסנאט הרומי וכך הופץ, למעשה, בכל רחבי האימפריה הרומית. האוסף בא להחליף את חוקי האימפריה מימי קונסטנטינוס, קודקס גרגוריאנוס והרגמוניוס, שאיגד את החוקים שנוצרו מסוף המאה השנייה עד ימי קונסטנטינוס.
בראש צוות כתיבת הקודקס עמד אנטיוכוס, ממורי המשפטים באוניברסיטת קונסטנטינופול (אותה הקים תאודוסיוס). בתחילת המיזם עמלו על הקודקס שמונה אנשים. מסיבה לא ברורה הופסק המיזם בשלב מסוים, וכתיבתו החלה מחדש בשנת 435. הלקט מורכב מ־16 כרכים, המחולקים לנושאים וחוקים. עיקר העבודה הייתה של איסוף, תיעוד, עדכון ועריכת חוקי האימפריה השונים שיצאו מהמאה ה-3.
הנושאים בהם דן הלקט היו ענייני ציבור, דת, מתנות, חוק פלילי, דין אזרחי, משרות ציבוריות. הקודקס היווה בסיס משמעותי לחוקי יוסטינינוס, תאודוריק וכן חוקי הוויזיגותים והבורגונדים.
יחסו אל היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב השפעתה הרבה של פולכריה על אחיה הקיסר, קנאותה לנצרות הביאו לשנאת ישראל בימיו. כאשר נפטר רבן גמליאל השישי, שהיה נשיא הסנהדרין האחרון, בשנת ד'קפ"ה (425), לא השאיר אחריו בן שיירש את כיסאו. תאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש ויהודי הארץ אכן לא מינו נשיא חדש תחת רבן גמליאל. כתוצאה מכך התבטל התפקיד ותקופת הנשיאות תמה. מכאן ואילך ייחשב תאודוסיוס השני כשליט שציווה על ביטול מוסד נשיאות הסנהדרין - הנהגת העם היהודי דאז - ועל העברת תרומות היהודים מהסנהדרין לאוצר הקיסרי.
בהשפעת פולכריה נחקקו חוקים נגד מי שאינם נוצריים. יהודים ופגאנים לא הורשו לעבוד במשרות ציבוריות או להתגייס לצבא. נאסרה בניית בתי כנסת, וחלק מבתי הכנסת הקיימים נהרסו. פולכריה שלהבה את המאבקים הדתיים בערים הצרות של האימפריה, אלכסנדריה ואנטיוכיה. יהודי אלכסנדריה גורשו ורכושם נבזז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תאודוסיוס, באתר Des Imperatoribus Romanis
- ג'.ב. ברי, היסטוריית האימפריה הרומית המאוחרת, כרך 1, פרק 7, תאודוסיוס השני
- ג'ון מוריי, Codex Theodosianus
- תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תאודוסיוס ה-2, (401-450), קיסר רומי המזרחית, דף שער בספרייה הלאומית
| בקרת זהויות |
|
|---|