שרקרק ירוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשרקרק ירוק
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: כחלאים
משפחה: שרקרקיים
סוג: שרקרק
מין: שרקרק ירוק
שם מדעי
Merops persicus
פאלאס, 1773
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שְׁרַקְרַק יָרוֹק (שם מדעי: Merops persicus) הוא מין ממשפחת השרקרקיים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרקרק ירוק מקנן בעיקר בצפון אפריקה, מהרי האטלס עד לדלתת הנילוס, מדרום טורקיה עד למפרץ הפרסי ומהים הכספי ועד אפגניסטן והודו. מחוץ לעונת הקינון השרקרק הירוק נוהג לנדוד למרחקים ארוכים למרכז ודרום אפריקה לרוב בקבוצות קטנות, ולעיתים בגדולות. הנדידה מתבצעת לרוב בשעות היום.

מרחב מחייתו של השרקרק הירוק הוא באזורים מדבריים ומדבריים למחצה, בערבות עם עצים פזורים, עמקים, נאות מדבר ואזורים הקרובים למים.

בישראל, השרקרק הירוק נחשב למין עוף חולף נדיר שאוכלוסייתו במצב רגישות גבוהה. השרקרק נצפה בתקופות הנדידה - בעיקר בעונת הסתיו, בין החודשים יולי לאוקטובר, וגם במספרים קטנים בנדידת האביב בין מרץ למאי. בשנות ה-50 דגר לאורך הירדן מים המלח ועד לעמק בית שאן במושבות קטנות. כיום דוגר במספרים קטנים בישראל.[2]

מבנה גוף והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרקרק ירוק בערב הסעודית, 1992

השרקרק הירוק גדול מעט מהשרקרק המצוי. אורכו 31 ס"מ, אברות זנבו המרכזיות דקות וארוכות אשר מוסיפות לו עוד 7 ס"מ, ומשקלו נע בין 38-56 גרם. מוטת כנפיו היא כ-49 ס"מ. הוא נחשב לשרקרק גדול, רזה, ורובו צבוע בגווני ירוק. כנפיו ארוכות, לחייו ומצחו תכולים, גרונו ערמוני-כתום, ותחתית כנפיו בצבע ערמוני. גרונו חסר את הפס השחור האופייני לשרקרק המצוי ולשרקרק הגמדי. הנקבה דומה לזכר אבל אברות זנבה המרכזיות קצרות משלו.[3]

ניזון בדומה לשרקרק מצוי. מזונו העיקרי - דבורים, ומכאן שמו האנגלי - Blue-cheeked Bee-eater. נוהג לאכול מגוון של חרקים מעופפים כגון: צרעות, נמלים מעופפות, טרמיטים, שפיריות, חיפושית, ציקדות, פרפרים ועשים. את רוב טרפו הוא לוכד באוויר. כאשר הוא תופס טרף גדול, הוא לוקח אותו לטיפול על ענף של עץ. לעיתים צד את טרפו על הקרקע.[4]

אורח חייו דומה לזה של השרקרק המצוי. בתקופת הקינון נוהג לקנן ביחידות ולעיתים בקבוצות קטנות. הביצים מוטלות בחודשים מרץ - יוני. הקן נבנה ביחידות ולעיתים בקבוצות. לפעמים מקנן במושבותיהם של השרקרקים הירוקים שרקרק מצוי. הקן נבנה בתוך מחילה שאורכה 1-3 מטרים (תלוי בדחיסות העפר), בגדות תעלות השקיה, קיר נמוך של אדמה דחוסה, בקרקע מוגבהת לצידי דרכים וכדומה. המחילה מוטה כלפי מטה בזווית של 20 מעלות. קוטרו של פתח הכניסה הוא כ-8 ס"מ. אורך תא ההטלה בין 15-20 ס"מ וגובהו 12 ס"מ. בהטלה אחת מוטלים 4 עד 8 ביצים. הדגירה מתבצעת במשך היום על ידי שני ההורים ובלילה על ידי הנקבה. הדגירה נמשכת בין 23 ל-26 ימים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרקרק ירוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרקרק ירוק באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל, עופות - כרך 6, הוצאת משרד הביטחון
  3. ^ היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד
  4. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003