שרונה אהרון

**שרונה אהרון**
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	7 בדצמבר 1927; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	12 ביוני 2005 (בגיל 77)
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מוקד פעילות	ישראל
עיסוק	זמרת
שפה מועדפת	עברית
צאצאים	דויד ברוזה

שרונה אהרון-ברוזה (7 בדצמבר 1927 - 12 ביוני 2005) הייתה זמרת ישראלית. לדברי בנה, היא הייתה הזמרת הישראלית הראשונה שליוותה את עצמה בגיטרה^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב לוולסלי (פנחס) אהרון פעיל ציוני יליד בריטניה ורוזה. בצעירותה, בשנות החמישים, שירתה אהרון כקריינית בגלי צה"ל. מאוחר יותר עברה ללמוד בארצות הברית ונחלה הצלחה כשהופיעה שם ביחד עם סטודנטים אחרים במופעי זמר עברי. לאחר מכן חזרה לארץ וביצעה שירים כמו "הורה נעורים", "הסלע האדום" ו"קול אורלוגין". בתחילת שנות ה-60 הקליטה אהרון בישראל תקליט ובו שירים עבריים חדשים, שרובם הולחנו על ידי אפי נצר, שהיה אז מלחין חיפאי צעיר בתחילת הדרך. המילים לרוב השירים נכתבו על ידי התמלילנים החיפאים אברהם בן זאב וא. ברעם. מאלבום זה, שעובד על ידי יוסף הדר, הצליחו במיוחד השירים "הורה נעורים", שהפך לריקוד עם פופולרי, "שולה", "בת הכרמל" ו"אלף עיניים ללילה". שירים אלה נכללו גם באלבומה הבינלאומי של אהרון “Sharona Aron Sings Songs from Israel”, לצד שירים ידועים מסוף שנות ה – 50 כמו "הסלע האדום", "קול אורלוגין", "זמר נודד" ו"בדרך התבור".