שקעה חמה

שקעה חמה
	שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי - ; בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כַּיָּם ; כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ - ; אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם ; ; יָמַי עוֹבְרִים יָמַי כָּלִים - ; מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת ; אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים - ; אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת. ; ; חוּסָה אֵלִי כִּי לֹא אֵדַע - ; אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת ; הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ - ; אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת. ; ; הַחֲיֵינִי אֵלִי נָא לְמָחָר - ; אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם ; שָׁקְעָה חַמָּה עָבִים בָּאִים - ; לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם.

השיר תפילה, המוכר יותר במילותיו הראשונות, שקעה חמה, חובר על ידי הרב אברהם אליהו קפלן (1889–1924) בשנת 1907 (תרס"ז). השיר מבטא את חיבוטי הנפש של עלם צעיר הנמצא בתחילת דרכו, המגשש באפלה ומבקש למצוא מזור לנפשו המיוסרת. שיר זה הוא אחד משירי ישיבות ליטא הבולטים, ונחשב לאחד מערכי התרבות והמוסר הבולטים של הישיבות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם אליהו קפלן היה מנגן בכינור ומלחין שירים ופזמונים. שיר זה הוא אחד הנפוצים והבולטים שבשיריו. את השיר כתב המחבר בהיותו תלמיד בישיבת סלבודקה, והוא כבן שבע עשרה. השיר מושר כמנגינת השיר "אני מאמין" שנכתב בידי המשורר שאול טשרניחובסקי בשנת 1894. רווחת הדעה כי מקור הלחן הוא בשיר רוסי עממי, הנקרא "על נהר דון" (על פי חוקר הזמר העברי אליהו הכהן).

השיר וגרסאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיר מספר נוסחאות, ובולטים בו הבדלי הגרסאות שבין הבית הראשון והאחרון של הפזמון. ייתכן שבמרוצת השנים שינה המחבר עצמו חלק ממילות השיר אותו כתב בצעירותו. גרסאות השיר והבדלי הנוסח שבהם מוצגים להלן:

הנוסח המקורי^[1]	נוסח 2	נוסח 3
”שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כַּיָּם כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם”	”שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם רַעְיוֹנוֹת רַב כַּיָּם כִּי נִלְאֵתִי מִלְּחֹם אֶת מִלְחַמְתִּי עִם הַבָּשָׂר וְהַדָּם.”	”שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי בִּתְהוֹם רַעְיוֹנַי רַב כַּיָּם כִּי נִלְאֵת הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ עִם הַבָּשָׂר וְהַדָּם.”
”יָמַי עוֹבְרִים יָמַי כָּלִים מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת”	”יָמִים בָּאִים יָמִים חוֹלְפִים^[2] מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר לִי אֵלִי מַה זֶּה מֵת.”	”יָמִים בָּאִים יָמִים הוֹלְכִים מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת הַאִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת.”
”חוּסָה אֵלִי כִּי לֹא אֵדַע אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת”	”מִי יוּכַל לִחְיוֹת כָּכָה מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת כָּל זֹאת הַאִם לִשְׁכֹּחַ וְלִשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר וְלִבְכּוֹת.”	”וּמִי יוּכַל לִחְיוֹת כָּכָה מִבְּלִי הָבִין אֶת הַכֹּל אוֹ לִשְׁכֹּחַ וְלִשְׂמֹחַ אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וְלִבְכּוֹת.”
”הַחֲיֵינִי אֵלִי נָא לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה עָבִים בָּאִים לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם”	”הַחֲיֵינִי אֵלִי עַד לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי עָבִים בָּאִים פָּנָה הַיּוֹם.”	”הַחֲיֵינִי אֵלִי עַד לְמָחָר אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי עָבִים בָּאִים פָּנָה יוֹם.”