שקל (יחידת משקל)

שקל כסף מתקופת המרד הגדול (ששווה לחצי שקל מקראי), בשנים 66 עד 70, (22 מ"מ, 13.19 גרם). מימין הכיתוב "ירושלים הקדושה" וענף של שלושה רימונים. ומשמאל "שקל ישראל" וכוס עומר.

שֶׁקֶל (באכדית: šiqlu, "שיקלו") היא יחידת משקל בימי קדם המוזכרת גם בתנ"ך, ששימשה לתשלום כסף וזהב. השימוש הראשון במושג שקל ידוע ממסופוטמיה בערך ב-3000 לפנה"ס ושימש כיחידת משקל אכדית של כ-11 גרם שעורה. השקל המקראי היה שקול לסלע. שקל אחד שווה 20 גרה, ומנה אחד שווה 60 שקלים. במשך הזמן השקל הפך ליחידת מטבע. כיום מידת משקל זו רלוונטית בעיקר אצל יהודים דתיים ומסורתיים למצוות פדיון הבן. השקל של חז"ל שָׁקָל חצי מהשקל המקראי. במקרא נזכר גם "שקל הקודש" ששימש עבור צורכי המשכן והמקדש.

חישוב משקל השקל המקראי

על פי ספר שמות (פרק ל', פסוק י"ג) בעניין של מפקד באמצעות מחצית שקל, נאמר כי השקל שווה ל-20 גרה. פעם נוספת נשנה גם בנביא שהשקל שווה 20 גרה. לפי הנאמר בפסוק זה ניתן גם לחשב, כי 60 שקלים שווים מנה אחד. "וְהַשֶּׁקֶל, עֶשְׂרִים גֵּרָה, עֶשְׂרִים שְׁקָלִים, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל, הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם. (ספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק י"ב). מכאן גם ניתן ללמוד שבתקופה ההיא השתמשו בין היתר בשלוש אבני משקל: בני 15, 20 ו-25 שקלים שמשקלם הכולל, כאמור, שקול למנה.

על פי חז"ל (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ד, עמוד ב') השקל המקראי ("שקל הקודש") היה שווה בערכו לסלע המופיע במשנה ובתלמוד והיה שווה 4 זוזים. השקל התלמודי לעומתו היה בשווי של חצי השקל המקראי/סלע, והכיל רק שני זוזים.

על פי רש"י שקל אחד גם שווה לארבעה זהובים, ובסך הכל חצי אונקיה. (שמות, כ"א, ל"ב). הרמב"ן מסכים איתו אך טוען "כי המלכים הנוכחים פחתו את הזהובים, כך שהדינרין שבתלמוד גדולים מן הזהובים בזמננו קרוב לשליש השקל, והשקל שווה לשלשה רבעים של אונקיה למשקל של הארץ הזאת (צרפת)".

על פי הרמב"ם משקלו המקורי של השקל המקראי היה משקל 320 גרעיני שעורה תרבותית, וחז"ל הוסיפו עליו ועשהו כמשקל מטבע הסלע של בית שני ששקל 384 גרעיני שעורה בינוניות. על פי הרמב"ם ערכי המטבעות היו כדלקמן: הסלע שווה ל-4 דינרים, והדינר שווה ל-6 מעות (גרה), מעה שווה ל-2 פונדיון, ופונדיון שווה ל-2 איסרים, ואיסר שווה ל-8 פרוטות. על כן משקל מעה-גרה שווה 16 שעורות, איסר שווה ל-4 שעורות, ומשקל פרוטה שווה ל-0.5 שעורה (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שקלים, פרק א', הלכות ב'–ד')

שני שלישי השקל המקראי נקראים פים, שהיא יחידת מידה עתיקה למשקל, השווה לכ-7.56 גרם (לפי ממוצע משקלן של אבני המשקל שנתגלו ביהודה.

בדיני עבד עברי שיש מישהו שרוצה לפדות אותו, יש לחשב את שנות העבודה עד היובל או עד השמיטה. "וְחִשַּׁב, עִם קֹנֵהוּ, מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל;,וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים, כִּימֵי שָׂכִיר, יִהְיֶה עִמּוֹ" (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק נ'), כאשר שכר עבודה של שנה תמימה שקולה למנה, על פי רש"י, דהיינו 60 שקלי כסף מקראיים.

לגבי חובת הענקה לעבד בשעת שחרורו, קובע הרמב"ם, שיש לתת לו לא פחות משווה ל-30 שקלים/סלעים.

אזכורים

אבני משקל מלכיש מתקופת המקרא

השקל מוזכר בתנ"ך מספר פעמים, ברובן כמידת משקל למתכת הכסף, אך גם זהב.

בסיפור קניית מערת המכפלה, מסופר שאברהם רוכש ב-400 שקלי כסף עוברים לסוחר. ”"וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר." (ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוקים ט"ו–ט"ז)”

בסיפור חנוכת המשכן בספר במדבר כל אחד מנציגי השבטים הביא בין היתר תשורות שכללו, קערת כסף במשקל 130 שקלים, מזרק כסף ששקל 70 שקלים, וכף זהב ששקלה 10 שקלים, כך שבסיכום ”"כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים, אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע-מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת, עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; כָּל-זְהַב הַכַּפּוֹת, עֶשְׂרִים וּמֵאָה." (ספר במדבר, פרק ז', פסוקים י"ג–פ"ה)”.

במצוות מחצית השקל, "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'". (ספר שמות, פרק ל', פסוק י"ג). וגם במחיר הקורבנות לכפרת חטאים (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ט"ו),

בדיני נדרים, כאשר אדם נודר את עצמו, ישנם ערכים לפדיונו, כך שערך מבוגר בגילאי 20–60 שווה 50 שקלי כסף בשקל המקראי, על פי מדד זה, שקיים באותו פרק אף לתינוקות, מצוות פדיון הבן נערכת ב-5 שקלי כסף, שכיום נערכים בכ-96.15 גרם כסף נקי.

בספר שמואל נערו של שאול אומר לו, כי יש לו רבע שקל כסף, שאפשר לתת אותו כתשורה לנביא על שירותו. (ספר שמואל א', פרק ט', פסוק ח')

בסיפור המקראי של קניית גורן ארונה היבוסי בידי דוד בן ישי מתבצעת הרכישה בשקל: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה: לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם, וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" (ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק כ"ד). "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת. (ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק כ"ה).

אולם השקל מוזכר גם כמידה לשקילת מזון: ”וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם” (ספר יחזקאל, פרק ד', פסוק י').

מעבר למטבע

העובדה שמידה זו מוזכרת לרוב בהקשר של מסחר, קניית קרקעות, קנסות ותרומות הביאה לכך ששמה הפך במשך הזמן לשמו של מטבע או מספר סוגים של מטבעות קדומים. בתקופת המרד הגדול נטבעו מטבעות מארד ומכסף, כשעליהם הכתובת "שקל ישראל". כתובת זו וכן ציורים שהופיעו על המטבעות מתקופת המרד הגדול מופיעים על מטבעות השקל המודרניים.

במשנה ובתלמוד מופיע השקל יחד עם שמות מטבעות אחרים (דינר, סלע) שהיו נהוגים באותה תקופה, למשל: "ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות היה יפה שישה דינרים נותן להם שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ו, עמוד ב')

ראו גם

• המס היהודי
• מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה
• רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה

קישורים חיצוניים

• זיו ריינשטיין‏, ה"שנקל" של בית ראשון: משקולת קדומה של שני שקלים התגלתה בירושלים, באתר וואלה!‏, 13 באוקטובר 2020