שקל
שֶׁקֶל (באכדית: šiqlu שיקלו) היא מידת משקל עתיקה מהמזרח הקרוב הקדום, שבהמשך הפכה למטבע קדום.
בימי קדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיחידת משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שקל (יחידת משקל)
השימוש הראשון במושג שקל ידוע ממסופוטמיה בערך ב-3000 לפנה"ס ושימש כיחידת משקל אכדית של כ-11 גרם שעורה. יחידת משקל זו שימשה כשער חליפין אחיד בין מוצרים ומנע את הצורך להכיר את שער החליפין הישיר בין כל שני מוצרים. על אף ששעורה הייתה יחידת כסף ממשית הייתה בעיה לשנע סכומי כסף גדולים למרחק מכיוון שהשעורה הייתה כבדה ועלולה להירקב לאורך זמן. לכן עברו האכדים להשתמש במתכת כסף (באכדית: kaspum) והוחלט באופן שרירותי שערך כסף שווה לשעורה באותה המשקל. לכן "שִקְלֻ כַסְפִם" היה למעשה גוש מתכת של כסף במשקל 11 גרם. המושג "שקל כסף" מוזכר בתנ"ך כמה פעמים, ברובן כמידת משקל למתכת הכסף, למשל: סיפור קניית מערת המכפלה (בראשית, כ"ג, ט"ו–ט"ז), סיפור חנוכת המשכן (במדבר, ז', י"ג והלאה), מצוות מחצית השקל, מצוות פדיון הבן, מחיר הקורבנות לכפרת חטאים (ויקרא, ה', ט"ו), ובמקומות נוספים). אולם השקל מוזכר גם כמידה לשקילת מזון: ”וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם” (ספר יחזקאל, ד', י'). שני שלישי השקל המקראי נקראים פים.
כמטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזכות השגשוג והמגעים עם יוון (שם גדל השימוש במטבעות במסחר), החלו הפיניקים בסוף המאה ה־5 לפנה"ס להטביע מטבעות, שהמפורסם מביניהם היה השקל הכפול הצידוני.[1]
ה"שקל" הוא מקור המטבע האחמני סיגלוס (אנ').
בתקופה ההלניסטית, החל מ־126 לפנה"ס ועד כ־180 שנה לאחר מכן, המטבע החשוב ביותר והעיקרי בלבנט (בקרב אנשי סוריה, הכנענים־פיניקים והיהודים) היה השקל הצורי.[3] השקל הצורי היה המטבע הבלעדי לתשלום חובות בבית המקדש השני.[4] מבחינה צורנית, על צדו האחד של השקל הצורי הופיע ראש מלקרת־הרקלס, ועל צדו השני הופיעו הנשר הסלאוקי (ובהמשך, הנשר הרומי) שבין רגליו חרטום אניה המסמל את אופייה של צור ועוצמתה הימית, אלת הרקלס (אנ') שסימלה את מטבעת צור, וכיתוב יווני.[4] ערכם של שקלי צור חוקה על־ידי אנשי אשקלון והנבטים במטבעותיהם.[5] השקל הצורי איבד ממעמדו בעקבות הטבעה מאסיבית של דינר רומאי במזרח התיכון בימי נירון.[6]
בתקופת המרד הגדול הוחלף השקל הצורי בשקל ישראלי. עם פרוץ המרד בשנת 66 לספירה (לא קיימים שקלים צוריים מאוחרים משנת 65) הוטבעו מטבעות יהודיים בירושלים, שמשקלם ותכולת מתכתם שווים לשקל הצורי, ואף הכיתוב "ירושלים הקדושה" עליהם מקביל לכיתוב "צור הקדושה" ביוונית על מטבעות צור.[7] שקלים אלה היוו סמל לעצמאות, כפי שמעידים, בין השאר, הסמלים שעליהם: הגביע, מִכְּלי הקודש במקדש, מוקף בכיתוב "שקל ישראל" (או "חצי השקל" במקרה של מטבעות מחצית השקל), ומעליו סימון מקוצר לשנת ההטבעה, ובצד השני ענף עם שלושה רימונים (עיטור יהודי מוכר, גם על כלי פולחן) ומסביבו כיתוב "ירושלים הקדושה".[8] יש לציין שהמקורות ההיסטוריים לא מזכירים כלל הטבעת מטבעות במרד.[9]
במשנה ובתלמוד מופיע השקל יחד עם שמות מטבעות אחרים (דינר, סלע) שהיו נהוגים באותה תקופה, למשל: "ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות היה יפה שישה דינרים נותן להם שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ו, עמוד ב'). השקל המקראי ("שקל הקודש") היה קרוב בערכו (5/6) לסלע המופיע במשנה ובתלמוד,[דרוש מקור] והשקל התלמודי היה בשווי חצי סלע, והכיל שני זוזים. במשנה מוזכר שהשקל המוזכר בתורה הוא שקל צורי.[10]
בימי הביניים והעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקל דמיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקלים דמיוניים[11] הם חיקויים של מטבעות השקל היהודי הקדום. אין מדובר בזיוף מטבעות לשם מרמה, כי אם במעין מדליה. יהודי אירופה השתמשו בהם כזכר למצוות מחצית השקל, לקיום מצוות מתנות לאביונים בחג פורים, לדמי חנוכה וכן בתור "חמישה סלעים" לפדיון הבן, והמטבעות גם נשמרו כסגולה. המטבעות עוצבו על פי תיאורים ספרותיים, ולא לפי דוגמת שקל עברי אמיתי. באורח מסורתי נטבעו עליהם המילים "שקל ישראל" מצד אחד ו"ירושלים הקדושה" מצד שני (בכתב מרובע, ולא בכתב עברי קדום), והדימויים המקובלים היו מטה אהרון הפורח מצד אחד, ומצד שני "צנצנת המן" (דימוי שפורש גם כגביע קטורת מעשֵׁן).
השקלים הדמיוניים הנודעים הם "שקלי גרליץ" (Görlitzer Schekel; Görlitzer)[12] שהונפקו החל מן המאה ה-15 בגרמניה ושימשו כקמעות עבור נוצרים משום האמונה שהם העתקים של אחד משלושים השקלים שקיבל יהודה איש קריות מהרומאים תמורת הסגרת "אותו האיש". שקלי גרליץ נפוצו באירופה ויוצרו במקומות שונים, והכינוי "גרליצר" דבק גם בשקל הדמיוני היהודי.
ב-25 ביוני 2003, נפתחה במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה בשם "שקל או שקר" בנושא המטבעות הללו.[13]
השקל הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – השקל הציוני
עם היווסדה של התנועה הציונית ועד הקמת המדינה שימש "שקל" או "שקל ציוני" לציון מס חבר שנתי. מי שרכש שקל, קנה את הזכות לבחור ולהיבחר לקונגרס הציוני. לפי מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה נקבע מספר הצירים שהייתה זכאית לשגר לקונגרס. עם הקמת המדינה בוטל השקל הציוני.
השקל כמטבע במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק של שניאור זלמן אברמוב הקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל". אולם מכיוון שבדיוק אז יצאה סדרה חדשה של שטרות עליהם התנוסס השם לירה, החוק קבע ששר האוצר יישם את החוק על פי שיקול דעתו, כשיחליט שבשלו התנאים לכך[14]. המטבע שהיה נהוג אז בישראל נקרא "לירה ישראלית" והוא הוסיף לשמש עד ליישום החוק ב-24 בפברואר 1980. הלירה הישראלית הומרה בשקל לפי שער המרה של 10 לירות לשקל אחד. ב-4 בספטמבר 1985 החל תהליך החלפת השקל בשקל חדש, לפי שער המרה של 1,000 שקלים = שקל חדש אחד. הסיבה לשתי ההחלפות הייתה האינפלציה הגואה והניסיונות להקל על עריכת חשבונות לאור הירידה התלולה בערך המטבע.
השקל בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרו אלטנוילנד שנכתב בשנת 1902 כתב בנימין זאב הרצל את התיאור הבא:
דוד פנה אל הזבנית: "מה מחיר כפפותיהם של שני האדונים?"
"שישה שקלים"
קינגסקורט פתח עיניים משתאות:
"לכל השדים! מה זה?"
דוד חייך: "זה המטבע שלנו. הנהגנו מחדש את המטבע העתיק שלנו. השקל ערכו פרנק צרפתי."— אלטנוילנד (בתרגום שמואל שניצר), עמ' 87
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קטלוג שטרות ומטבעות מהעבר של ישראל, באתר בנק ישראל
- "שקל" הקטלוג הנומיסמטי הישראלי המקוון מ-1927
- קטלוג מטבעות ישראל וכן קטלוג שטרות ישראל, באתר קולקט, כולל ערכי המטבעות
- קטלוג מטבעות ישראל וכן קטלוג שטרות ישראל, באתר קולנקט, כולל תמונות
- אשר שכטר, תחליטו כבר: מדוע מוחלף המטבע הישראלי בפעם הרביעית תוך 60 שנה?, באתר TheMarker, 16 בפברואר 2012
- יוסף עופר, מדוע טעה רמב"ן בקריאת הכתובת שעל מטבע השקל? תרביץ פ', תשע"ב.
- דני רובינשטיין, שר המטבעות, באתר כלכליסט, 7 ביוני 2012
- זאב ח' ארליך, צנצנת המן בשקלי גרליץ, מוסף שבת מקור ראשון, 11 בינואר 2011
- יעקב עציון, גלגוליו של השקל העברי, באתר האקדמיה ללשון העברית, ספטמבר 2020
- אלון לנדאו - שני צידי המטבע, ראיון עם יניב שאואר, אוצר התערוכה שקל או שקר במוזיאון ישראל, ספטמבר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 23
- ^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 62
- ^ יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 27
- ^ 1 2 יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 28
- ^ יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 29
- ^ יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 39
- ^ יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 42
- ^ יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 42–43
- ^ יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 43
- ^ מסכת בכורות, דף נ', עמוד ב', מסכת קידושין, דף י"א, עמוד א', ראו יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979, עמ' 28
- ^ מרדכי נרקיס טבע את המונח "שקל דמיוני" במאמרו משנת 1928, "מטבעות עבריות דמיוניות" (פורסם בכתב העת מזרח ומערב, תרפ"ח, כרך שני, חוב' ב', עמ' 103–114)
- ^ תצלומי שקלים דמיוניים מאוסף מוזיאון ישראל – 1, 2, 3; תצלום שקל גרליץ באתר מכירות
- ^ על אודות התערוכה "שקל או שקר"
- ^ יהושע ביצור, הצעת חוק בכנסת: להפוך הלירה לשקל, מעריב, 23 במאי 1968
 | ||
|---|---|---|
|
