שפרה הורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפרה הורן
שפרה הורן
שפרה הורן
לידה 20 במרץ 1951 (בת 73)
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
shifra-horn.com/Hebrew
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שפרה הורן (נולדה ב-20 במרץ 1951) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורן נולדה בתל אביב לאם שמוצאה ספרדי ובוכרי ממשפחות שחיו דורות רבים בארץ ישראל, ולאב שכל משפחתו הושמדה בשואה והגיע כפליט מרוסיה לפני מלחמת העולם השנייה. הורן נקראת על שם סבתה, שפרה כהן-אהרונוב. ניתן לה גם שם שני לזכר סבתה השנייה אלכסנדרה. צילום משפחה של סבתה מבוכרה מוצג במוזיאון ישראל. הורן היא צאצאית של הרמב"ם, ושל יוסף ממן רב ומנהיג הקהילה היהודית בבוכרה.

ילדותה עברה עליה בירושלים בשכונת קטמון הישנה, בבית שהיה שייך לפני מלחמת העצמאות למשפחה ערבית עשירה שנמלטה עם כיבוש השכונה. הבית ושכונת מגוריה השפיעו עליה מאוחר יותר בבחירת מיקום העלילה בספרה "היפה בנשים", ובעיקר - "בית התווים", מול בית ילדותה, בפינת הרחובות כ"ט בנובמבר ובוסתנאי.

הורן סיימה את בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה במגמה ספרותית-פילוסופית ושירתה בצה"ל בבסיס חיל האוויר. עם תום השירות למדה באוניברסיטה העברית, לתואר ראשון במקרא ובארכאולוגיה אותו סיימה בהצטיינות והמשיכה ללימודי תואר שני וקומוניקציה.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 אובחנה כחולה בלוקמיה חריפה. ברבות השנים עברה השתלת מח עצם.[דרוש מקור]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה נולד בנה גלעד ובאותה תקופה נבחרה להיות רכזת החינוך של ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים - WUJS ("ווג'ס"). במסגרת תפקידה ארגנה כנסים וקונגרסים בינלאומיים לסטודנטים יהודים בכל רחבי העולם והתמקדה בארצות שבאותן השנים לא קיימו קשרים דיפלומטיים עם ישראל כגון מדינות מזרח אירופה, מדינות צפון אפריקה, איראן ואתיופיה. הייתה ממונה על פרויקט יהדות המצוקה וניהלה מאבקים בקמפוסים בעולם למען יהודי אתיופיה, יהודי ברית המועצות ויהודי סוריה. כמו כן הפיקה סרטים ותוכניות אודיו-ויזואליות, עסקה בדוברות וייצגה את ווג'ס בכלי התקשורת הארציים והעולמיים. במהלך אותן השנים שימשה יו"ר ועדת קשרי חוץ ב"ועד הציבורי למען יהודי אתיופיה" שבמסגרתו שמרה על קשר עם הארגונים היהודיים בעולם בנושא מצוקת יהודי אתיופיה. בתום שש שנים בווג'ס נבחרה להיות דוברת המשרד לקליטת העלייה ועסקה בקליטת יהודי אתיופיה עם הגיעם לישראל במסגרת "מבצע משה".

את עבודתה במשרד הקליטה סיימה עם נסיעתה ליפן, שם חייתה חמש שנים במסגרת שליחות ממלכתית של בן זוגה לשעבר. ביפן ניהלה את מרכז הקהילה היהודית של טוקיו, לימדה מקרא בקולג' למקרא שברובע גינזה והייתה כתבת העיתון "מעריב", ותחנת "גלי צה"ל" במזרח הרחוק.

ספרות ומדיה אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובה לארץ כתבה את ספרה הראשון "חוויה יפנית" - ספר עיון שיצא בהוצאת מעריב והיה לרב-מכר. הספר תורגם לאנגלית וזכה לקבל ציון לשבח מהניו-יורק טיימס. משך תקופת כתיבת הספר שימשה דוברת וממונה על יחסי-הציבור והפרסום במוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים. כמו כן הגישה תוכנית טלוויזיה שעסקה ברפואה משלימה ששודרה בערוץ 2.

באותן שנים עסקה גם בכתיבה עיתונאית במגזינים ובעיתונים יומיים ארציים בנושאי תרבות, חברה, כלכלה וספרות. ספר הסיפורת הראשון שלה, "ארבע אמהות", יצא לאור בשנת 1994 בספריית מעריב. הספר הבא, "היפה בנשים'", יצא בהוצאת קשת של הסופר רם אורן ב-1998. את כתב היד לספרה "תמרה הולכת על המים" שלחה להוצאת עם עובד בעילום שם ואחת מעורכות ספרייה לעם, אילנה המרמן, קראה אותו והחליטה להוציא אותו לאור ב-2002[1].

ב-2010 השתתפה בגרסה הישראלית של הסדרה "מי אתה חושב שאתה"[2].

ספריה תורגמו לשפות אנגלית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, איטלקית, סינית, יוונית, אזרית, ספרדית, קטאלנית, הינדית וטורקית.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר "חוויה יפנית"
  • חוויה יפנית (ספריית מעריב, 1992) - ספר עיון - חוויותיה האישיות של הורן משהותה ביפן.
  • ארבע אמהות (ספריית מעריב, 1994) - ספר המגולל סאגה של משפחה שבה שולט המין הנשי.
  • היפה בנשים (קשת הוצאה לאור, 1998) - סיפורה הנפתל של רוזה, ילדה בעלת תלתלי הזהב משכונת קטמון בירושלים, שגדלה והייתה ליפה בנשות ירושלים. הסיפור מתרחש בין מציאות לדמיון במרוצת חמישים שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
  • חתולים, סיפור אהבה (קשת הוצאה לאור, 1998) - ספר עיון - בספר מתארת המחברת בחום ובהומור את חייה כדיירת בבית שבו התגוררו חתולים מאז ומתמיד.
  • אין חיה כזאת (ידיעות ספרים 2000) - ספר ילדים.
  • תמרה הולכת על המים (ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2002) - סאגה משפחתית הנפרשת על פני שלושה דורות של נשים ביפו, מתחילת המאה העשרים ועד ערב קום המדינה[3].
  • המנון לשמחה (ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2004) - סיפור אהבה בין יעל, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה, נשואה ואם לילד, לבין אבשלום, גבר חרדי אלמן ואב שכול, המתרחש בירושלים בחורף 2002 על רקע האינתיפאדה השנייה.
  • גם ביום וגם בלילה (עם עובד 2006) - ספר ילדים.
  • חוויה ניו זילנדית ( מסעות- עם עובד, 2008) - ספר עיון - יומן מסע בניו זילנד[4].
  • מחול העקרבים ( כנרת-זמורה-ביתן 2012) - ספר שנכתב בגוף ראשון ובלשון זכר. ספורו של אוריון הרמן, שנולד בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים, על שתי הנשים המשמעותיות בחייו ועל אהבתו הבלתי אפשרית לזמרת אופרה ממוצא גרמני.
  • דבשי ואני בארץ האבעבועות, כנרת-זמורה-ביתן, 2015 - ספר ילדים[5].
  • נוצה של אהבה - הקיבוץ המאוחד 2016 ספר ילדים.
  • פדני - סיפור משפחתי - כנרת, זמורה, דביר מוציאים לאור, מרץ 2021,
  • החדר שמול החומות - כנרת, זמורה, דביר מוציאים לאור, אוגוסט 2021, סאגה היסטורית משפחתית

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורן זכתה במספר פרסים, בהם פרסי זהב ופלטינה לכל ספריה, פרס בת-ים לספרות, פרס ויצו ישראל, פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת 2005, פרס ברנר לשנת[6] 2006 ופרס ויצו צרפת לשנת 2008 לספר "המנון לשמחה". כמו כן זכתה בפרס אדי איטליה (פעמיים) על ספריה "המנון לשמחה" ו"מחול העקרבים" ופרס היצירה בתחום הציונות לשנת 2014 על ספרה "מחול העקרבים"[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שפרה הורן, מחול העקרבים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 445–451, הוצאת כרמל, 2017
  • שרון מאייר-קריגר- מבע של בעתה, 'האלביתי' בחלומות, בהזיות ובשיגיונות ביצירותיהן של שפרה הורן, דורית רביניאן וסביון ליברכט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]