שעון 400 יום

שעון 400 יום (בגרמנית: Jahresuhr – "יהרסאור", מילולי: שעון שנה) הוא שעון מכני שפעולתו מבוססת על מטוטלת פיתול הנעה בסיבוב על צירה במקום תנועת המטוטלת הרגילה.

השעון קיבל את שמו מהעובדה שאינו זקוק למתיחה פעם ביום או פעם בשבוע כשעון מכני רגיל, אלא רק פעם בשנה, וזאת בזכות המטוטלת שפועלת באופן שונה ממטוטלת רגילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוטלת הפיתול הומצאה בשנת 1793 ושעון 400 יום הראשון הומצא בשנת 1841 על ידי הממציא האמריקני אהרון קריין. לרוע מזלו של קריין הוא הצליח למכור רק ארבעה שעונים כאלו.

השעון "הומצא מחדש" בצורה עצמאית על ידי אנטון הארדר הגרמני ב-1879–1880, אך השעונים שלו היו מאוד לא מדויקים ונזקקו לכיוון באופן תמידי. בשנת 1884 הוא מכר את הפטנט לאדם שלא עשה בו דבר. לבסוף פג תוקפו של הפטנט בשנת 1887 ולאחר מכן החל ייצור המוני של השעון על ידי חברות כגון גוסטב בקר.

למרות הצלחתם השיווקית עדיין לא היו השעונים מדויקים דיים כדי להיות יותר מקישוט, עד שצ'ארלס טרוויליג'ר הוסיף לתכנון מנגנון המפצה על שינוי בטמפרטורה, ששיפר את הדיוק משמעותית.

לאחר מלחמת העולם השנייה נלקחו שעוני 400 יום רבים מגרמניה הכבושה, וזוהי הסיבה לפופולריות היחסית של השעונים בארצות הברית.

תיקון השעונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעון 400 יום הוא כלי עדין ומעוצב שמונע על ידי קפיץ, וגודלו הוא כגודל שעון אח. שעוני 400 יום מוצגים לראווה עם כיפת זכוכית, כדי להראות את אופן הפעולה המיוחד של השעון.

דוגמה לעדינותו של השעון היא העובדה שרעידת אדמה חלשה מאוד (שייתכן שאדם כלל לא ירגיש בה) המזיזה מעט את המדף עליו נמצא השעון, עלולה לגרום לו להפסיק לפעול ולהניע את המטוטלת. לפיכך, הם עלולים להתקלקל בקלות.

כיום אין כמעט שענים שמתקנים שעוני 400 יום משום שכבר לא מייצרים אותם. רק כמה עשרות שענים בכל העולם יודעים לתקנם, רובם בארצות הברית.