שני (צבע)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צמר צבוע בשני

שָׁנִי הוא צבען אדום, ששימש בעולם העתיק לצביעת בדים.

השימוש בצבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה ממצוות התורה נדרשת תולעת השני, ביריעות המשכן, בבגדי כהונה, במצוות טהרת המצורע, ובהכנת אפר פרה אדומה, כמו כן חכמים דרשו מהפסוקים לקשור לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והיא רצועת צמר צבועה בשני, שהייתה מלבינה בדרך נס כסימן לכפרת החטאים.[1]

מגלן שני המגלן השני נקרא ''מגלן שני'' בגלל צבעו השני.

כמו התכלת והארגמן (ואף יותר מהם) היה השָׁנִי אחד הצבעים הנפוצים לצביעת צמר, בספר בראשית, בלידת תמר אשת יהודה תאומים, הבן שהוציא את ידו ונקשר עליה חוט שני, נקרא זרח כזריחת צבע השני.[2] רחב נדרשה על ידי המרגלים לקשור את "תקוות חוט השני" בחלון כסימן היכר.

הצבע וזיהויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמות במקרא "תולעת שָנִי", או "תולע" או "שְנִי תולעת", הפכו לשמות נרדפים לצבע עצמו. אך שני תולעת הכוונה לצמר הצבוע באדום מסוג 'תולע'[3](וצמר הצבוע אדום נקרא ארגמן) דעת האבן עזרא היא שהכוונה לבד המשי, אך שיטתו מוקשית מאוד שכן מפורש בתוספתא שבגדי כהונה היו מצמר ופשתים בלבד.

בנוסף, בספר ישעיה מוזכרים שני המילים בנפרד במשמעות של גווני הצבע האדום: ”לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑ה אִם־יִהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִֽהְיֽוּ׃” (פרק א' פסוק י"ח). אם זאת, ניכר מהפסוק שהשני הוא גוון אדום בפני עצמו שהיפוכו הוא שלג, בעוד התולע הוא גוון אדום של צמר שהיפוכו הוא 'צמר' היינו הצמר הגולמי (לבן).

השָׁנִי נקרא גם כרמיל[4] הפרשנים זיהו עם המילה הפרסית قِرْمِز (קִרְמִז) – מתולע. גם במקרא נקראו כך לובשי הבגד הצבוע אדום, -אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים (נחום ב).

בלשון המשנה הצבע נקרא זהורית (לשון של זהורית).

יש הסבורים[5]שמשמעות השם שני, מהצורך לצבוע פעם שניה על מנת שיהיה זוהר. וכן ביוונית נקרא 'דיבא פַן' שמשמעו צבוע פעמיים.[6]

הגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהויו כצבע אדום עולה בבירור מהפסוקים: אם יהי חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע – כצמר יהיו.[7] כחוט השני שפתותיך.[8] אמנם לא סביר שהיה שווה לצבע הארגמן שהרי נמנים תמיד כשלשה צבעים "תכלת וארגמן ותולעת שני".

יש פרשנים שכתבו שצבעו צבע "אורנג'",[9] במדרש[10] מתואר צבע הארגמן כאדום לעומת תולעת השני שאינו לא אדום ולא ירוק[11] וכך יש הסבורים שהצבע הוא נוטה לכתום, הרב יוסף קאפח[12] מזהה את המילה 'כרמז' (כרמיל) המובאת בראשונים, עם צבע 'אדום דהה', שאינו עז. יוספוס פלביוס מתאר את הצבע כגוון האש. מרד"ק[13] נראה שהצבע היה אדום, לעומת הארגמן שהיה אדום נוטה לסגול.

במחקר שערך זהר עמר הסתבר שבישול כנימות אלון השני מפיק תמיסה אדומה כדם, אולם כאשר הצבען מתקבע בסיבי הצמר מתקבל גוון כתום. בהשריה ממושכת ניתן לקבל גוון כמעט אדום.

מקור הצבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם 'תולעת שני' מורה כי הצבע הופק ממין שרץ, בדומה לתכלת שהופקה מחילזון.[14]

מפירוש הרמב"ם נראה שלא נעשה מיצור חי, אלא מגרגירי פרי אדום,[15] בחלקיקי הצבען נראים כעין נקודות כמראה תולעים, ולכן נקרא תולע. כעין זה כתב רש"י[16] "תולע: צבע שצובעים בו אדום, גרעינים הם, ויש תולעים בכל אחד ואחד" רבינו בחיי[17]כותב שנעשה מגרגרים שהתולעת בתוכם ולא מגופה. התפארת ישראל[18] טוען שלא מסתבר שצבעו בגדי כהונה בדבר שאסור באכילה (תולעת - שרץ)[19] אך מביא גם פירוש שנעשה הצבע מביצי תולעים שנמצאים בעלים של עץ הנקרא שְטֶכפַּלמֶה (שטאכלפלמע).

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' זהר עמר שערך מחקר היסטורי ומעשי מקיף הוכיח שהיו בעת העתיקה כמה מיני חרקים מהם הפיקו צבע. המקורות הקלאסים והערבים מתייחסים בעיקר לכנימה הארמנית או כנימת האלון האירופית שממנה הפיקו את הצבע, והיא מצויה בעצי אלון באזור אגן הים התיכון כמו דרום צרפת וספרד. אולם עמר איתר בישראל מין אחר של כנימה בשם כרמיל מצוי (Kermes echinatus) הגדל על אלון מצוי בחבל ההררי של ארץ ישראל וממנה הפיק צבע איכותי. למחקר זה הקדיש מונוגרפיה נרחבת.[20][21]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זהר עמר,בעקבות תולעת השני הארץ ישראלית,ירושלים, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת יומא ו',ו'. בבלי, מסכת ראש השנה, ל"א, ב'.
  2. ^ רש"י על בראשית, ל"ח, ל'
  3. ^ רמב"ם פ"ח מכלי המקדש
  4. ^ דברי הימים ב' פ"ב יג
  5. ^ התפארת ישראל בהקדמתו לסדר מועד מביא בשם הרמב"ם פיה"מ פרה פ"ג (ובדבריו לא נמצא)
  6. ^ תפארת ישראל שם
  7. ^ ישעיה א יח
  8. ^ שיר השירים ד
  9. ^ הרב מנחם מנדל כשר ב'תורה שלמה' מילואים לפר' כי תשא הביא כך בשם רד"ק ורד"ל
  10. ^ פסיקתא רבתי פיסקה כ'
  11. ^ ירוק בלשון חז"ל כולל את גווני הצהוב
  12. ^ פירושו לרמב"ם כלאיים פ"ט
  13. ^ דברי הימים ב פ"ב ו', וראה בישעיהו שכתב שארגמן-אדום ותולע-כרמי (כרמז?)
  14. ^ כך סוברים רבים ביניהם הרב יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה (תניינא או"ח ג) שהוכיח מכך היתר לצביעת תפילין בצבע האסור באכילה
  15. ^ פ"ג מהל' פרה אדומה גרגרים אדומים דומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג, ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן
  16. ^ ישעיהו א יח
  17. ^ פרשת תרומה
  18. ^ בהקדמתו לסדר מועד, 'כללי בגדי קודש'
  19. ^ אך מיישב קצת שייתכן שבצבע שאינו ראוי כלל לאכילה אין בעיה
  20. ^ להרחבה: זהר עמר, בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית, ירושלים, תשס"ז
  21. ^ זהר עמר, גילויה של 'תולעת השני', חידושים בחקר ירושלים 8, 2002, עמ' 140-133