שני לטומאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שני לטומאה
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא יא, לג - לד
תלמוד בבלי פסחים, יח, א
משנה תורה הלכות טומאת אוכלין
שולחן ערוך אין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בהלכות טומאה וטהרה, שני לטומאה הוא דרגת הטומאה הקיימת מדין תורה באוכלים ומשקים שנטמאו מראשון לטומאה ומדרבנן גם אדם וכלים, ומשקים שנטמאים חוזרים להיות ראשון לטומאה.

מקור ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני לטומאה נלמד מהפסוקים הבאים:

וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ: מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא

מכאן אנו למדים, שהכלי, שנטמא מהשרץ, והוא ראשון לטומאה מטמא את המשקים או האוכל שבתוכו, והופך אותם ל"שני לטומאה".

הלכות הטומאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן התורה אדם או כלי אינם יכולים להיות טמאים בדרגה זו, שכן הם לא מקבלים טומאה כלל מראשון לטומאה שנוגע בהם. לפיכך, דרגת טומאה זו קיימת רק באוכל ומשקה. מדרבנן גם כלי יכול להיות שני לטומאה, כי גזרו שכלי יטמא ממשקה טמא הנוגע בו, על אף שאינו אב הטומאה.[1] מאידך, מדרבנן משקה לא יכול להיות שני לטומאה, כי גזרו חכמים שכל משקה שנטמא, אפילו משני לטומאה - נחשב כראשון.[2]

שני לטומאה שנגע באוכל רגיל ("אוכל חולין") - אינו מטמא אותו. לעומת זאת שני לטומאה שנגע במשקה - נעשה המשקה ראשון לטומאה, מדרבנן. תרומה וקודש שנגע בהם שני לטומאה - נעשו "שלישי לטומאה", ואסור לאכול אותם, אלא שורפים אותם[3]

שיטת רבי עקיבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת רבי עקיבא היא, ששני עושה שלישי גם בחולין. רבי עקיבא דורש את האמור בפסוק "יִטְמָא" למשמעות האחרת, המשתמעת מתוך אותה המילה עצמה רק בנקודות אחרות - "יְטַמֵא", כלומר המשקה שבתוכו מטמא אוכל אחר טומאת אוכלין[4]

רבי יוסי, תלמידו של רבי עקיבא, חלוק עליו[5] וסובר ששני אינו עושה שלישי בחולין, כי אם בתרומה וקדשים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד, עמוד ב'
  2. ^ משנה, מסכת פרה, פרק ח', משנה ז'
  3. ^ ויקרא ז, יט; משנה מסכת תמורה פרק ז משנה ה.
  4. ^ אין הכוונה לטומאת משקין אחרת, שכן קיים כלל "לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בה", אין טומאה אחת עושה טומאה שנייה כמותה, ולכן לא ייתכן שמשקה יטמא משקה אחר באותה טומאה עצמה. (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף י"ח, עמוד א'.
  5. ^ שם י"ט ע"א.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.