שמש בגבעון דום

שמש בגבעון דום הוא סיפור מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המאורע מסופר בספר יהושע, פרק י'. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר: ”שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן”^[1]. על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.

לעומת פשט הפסוקים לפיו השמש אכן עמדה מלכתה זמן מסוים, ישנם פרשנים שדחו אפשרות זאת, ופירשו את הפסוקים המתארים את הנס באופן שונה.

הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר^[2].

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בספר יהושע, פרק י', מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון כרתו ברית (אשר נקראה : "ברית הדרום") נגד גבעון, בת בריתה של ישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת גבעון, הביסו את צבאות הדרום והרגו את מלכיהם. הנס קרה במהלך המרדף אחר הצבאות הנסוגים, כשיהושע גרם לשמש לעמוד במקומה^[3], כדי לאפשר לעם ישראל למקסם את הניצחון במערכה, ולהמשיך במרדף אחר האמורים.

תיאור הנס במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' […] וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:

— פרק י', פסוקים י"ב–י"ד

במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד^[4] מובא מדרש על פיו השמש עמדה פעמיים באותו יום, בחצות ("בחצי השמים"), ובשקיעה ("ולא אץ לבוא" - לשקוע). באותו מדרש מובאות דעות שונות לגבי הזמן בו עמדה השמש מלכת. רבי יהושע בן לוי אמר שהשמש עמדה 6 שעות בחצות, ועוד 6 שעות בזמן השקיעה. רבי אלעזר אמר שהשמש עמדה 12 שעות בחצות ו-12 שעות בשקיעה, ולדעת רבי שמואל בר נחמני היא עמדה 12 שעות בחצות ו-24 שעות בשקיעה. לפי גרסה נוספת שם, דעת רבי יהושע היא שעמדה 12 ו-12, דעת רבי אלעזר שעמדה 12 בחצות ו-24 בשקיעה, ולפי ר' שמואל עמדה 24 ו-24.

בפרקי דרבי אליעזר, פרק נ"ב, מובא שהשמש וכן שאר הכוכבים עמדו 36 שעות כדי למנוע את חילול השבת מהלוחמים, וייתכן שדעתו כדעת ר' שמואל (בגרסה הראשונה).

על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע^[5], מקום קבורתו של יהושע, תמנת חרס^[6], נקרא כך משום שעל קברו הועמדה תמונת שמש ("חרס" הוא שמש)^[7].

בספרות הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השאלות בה התקשו הפרשנים היא כיצד ייתכן שעל ידי יהושע נעשה נס גדול יותר מהמופתים שעשה משה, שהרי על משה נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"^[8].

לדעת הרלב"ג, כוונת הפסוקים וכן דברי חז"ל עליהם, היא שהניצחון במערכה היה כה מהיר, שללוחמים בשדה הקרב נראה היה כי השמש נעמדה במקומה^[9]^[10].

רבי חסדאי קרשקש כתב שהשמש לא נעצרה, אלא הואטה לזמן קצר^[11]. ראייתו לפירושו היא המילים: "ולא אץ", מהן נשמע שהשמש הואטה אך לא נעצרה כליל. רבי חסדאי מסביר כי קיצור הנס ומיעוט המרגישים בו הם הסיבה ללשון המרומזת והנסתרת שבה נכתב סיפור המעשה^[12].

האברבנאל^[13] תוקף את אלו שטענו שהשמש לא נעצרה מהילוכה. האברבנאל פורך את השאלה מעיקרה: לטעמו נביא עושה ניסים לפי צורך השעה, ולכן אין הניסים מהווים הוכחה לגדולת הנביא שעשאם. משה הוא הנביא הגדול ביותר מכל הנביאים לא בגלל גודל הניסים שעשה אלא בקרבתו המיוחדת לאלוהים: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים"^[8]. עוד מזכיר אברבנאל שהשאלה בין כה אינה קשה, מאחר שלפי חז"ל גם משה עצר את השמש מהילוכה^[14].

דעת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו הדעות בהבנת דעת הרמב"ם, שהתקשה אף הוא בהבנת הנס. לשון הרמב"ם:^[15]

"ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם...ואמנם אמרתי לך השעות...כאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם"

היו שטענו כי דעת הרמב"ם כדעת הרלב"ג^[16]. אחרים הוכיחו ממילותיו "עמידת אור השמש" כי לדעתו היה נס מקומי בשדה הקרב כאשר "האיר להם גשם מאיר שעות ידועות"^[17] – כלומר, אמנם השמש לא נעצרה, אך הנס לא היה רק פסיכולוגי, אלא אור אחר האיר להם בציווי יהושע^[18]. לעומתם רבי יצחק עראמה^[19] דוחה פירושים אלו ברמב"ם, ולשיטתו הרמב"ם התכוון לעמידת השמש כפשוטה, אך צמצם את זמן עמידתה כך שהנס האריך את היום "כגדול שבימי הקיץ"^[20]^[21].

התנגדות למהפכה הקופרניקאית על רקע הפסוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פרסום ספרו של ניקולאוס קופרניקוס "על תנועת גרמי השמים" בשנת 1543 החלה המהפכה הקופרניקאית בקרב מלומדי האסטרונומיה. עיקרה של מהפכה זו הוא השינוי בתפיסת תנועת גרמי השמיים מתפיסה גאוצנטרית, שלפיה כדור הארץ נמצא במרכזו של היקום ואותו מקיפים הכוכבים, השמש והירח פעם ביום בערך, לתפיסה הליוצנטרית, לפיה כדור הארץ סובב סביב צירו במשך יממה (דבר הגורם לחילופי יום ולילה) וגם מקיף במהלך שנה את השמש, שנחה במרכז מערכת השמש.

עד פרסום ספרו של קופרניקוס הגישה הרווחת באסטרונומיה המערבית הייתה המודל הגאוצנטרי שהיתה מקובלת בקרב עמים רבים ושהתבססה במערב מימי יוון העתיקה. המהפכה הקופרניקאית חוללה טלטלה תרבותית עצומה באירופה, והובילה, יחד עם גורמים נוספים, לערעור כוחה של הכנסייה הקתולית בשל התנגדותה לשינוי התפיסתי. ובמובן רחב יותר הדבר גרם לערעור האמונה בטקסטים דתיים, או בהגות פילוסופית בכלל ככלי להבנה וחקר היקום, והדגש במחקר מדעי עבר לשיטות כמו ביצוע תצפיות, מדידות מדוייקות, וניסויים.

אנשי הכנסייה הפרוטסטנטית היו הראשונים לתקוף את התיאוריה ההליוצנטרית. ארבע שנים לפני פרסום ספרו של קופרניקוס, מרטין לותר העיר הערות מזלזלות על הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס, לפי פרטי התיאוריה, שכבר היו ידועים. התנגדותו של לותר התבססה על הפסוק בתנ"ך, "שמש בגבעון דום", כלומר מי שנע היא השמש ולא כדור הארץ. פיליפ מלנכטון, שותפו של לותר, הציע ששליטי ארצות יאסרו פרסומים כאלה, הנגועים בקלות ראש.^[22]דמויות נוספות מעולם הרפורמציה פסלו את תורתו של קופרניקוס על הסף. בהמשך גם הכנסיה הקתולית התנגדה בחריפות למודל והכניסה את ספריו של גלילאו, שתמכו במודל, לרשימת הספרים האסורים.

רבים מחכמי היהדות בעת החדשה התנגדו לתפיסה ההליוצנטרית החל מהמאה ה-17 ועד המאה ה-20, בשל חוסר התאמתה עם פסוקי המקרא ומדרשי חז"ל. הפסוק העיקרי שהוזכר בהקשר זה היה שמש בגבעון דום בספר יהושע, ובנוסף גם "והארץ לעולם עומדת" (קהלת, א', ד'). רבנים שונים בעת החדשה תלו את התנגדותם בפסוק זה, ביניהם חכם דוד ניטו, והרב פנחס הורביץ, מחבר ספר הברית שהשפיע על רבים אחריו.^[23]

התייחסות מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לפרש את הנאמר במקרא במספר דרכים, שכל אחת מהן מעלה שאלות פיזיקליות ותאולוגיות. חלק מהאנשים דחו את כל התאור כסיפור דמיוני מראשיתו ועד סופו, כאשר הדבר קשור גם למהימנות הכללית של ספר יהושע ולשאלה האם באמת בני ישראל פלשו לארץ ישראל במהלך כיבוש עתיר קרבות או שהיו בכלל חלק מעמי הארץ שעברו שינוי תאולגי וחברתי איטי. אנשים אחרים חיפשו בסיפור גרעין היסטורי שהתפתח בהמשך לתאור דרמטי יותר, חוקרים מודרניים רבים מתקשים לקבל את התאור לפיו השמש אכן עצרה או תאור דרמטי אחר של עצירת כדור הארץ ואז החזרתו בחזרה לסיבוב. [1]

עצירת הירח והשמש במקומם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות אחת היא כי אכן השמש סובבת את כדור הארץ, אלוהים עצר את השמש במסלולה וכן את הירח וכך העניק לבני ישראל עוד אור יום. פרשנות זו שהיתה מקובלת בעבר מתנגשת עם מספר תצפיות וחוקים פיזקליים. המודל ההליוצנטרי שאושש מאז הווצרו במאות תצפיות, מסביר כי כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת מקיפים את השמש ולא להפך. המחשבה שהשמש מקיפה את כדור הארץ, ובדרך זו נוצרים היום והלילה, אף שהיתה מקובלת מאד בתקופה העתיקה, אינה נכונה, והיא נובעת מאשליה הנגרמת עקב סיבוב כדור הארץ סביב צירו. מכאן, הוגים כמו שפינוזה טענו כי ההסבר ההפשוט ביותר הוא שיהושוע עצמו וכן הכותב של ספר יהשוע לא הכירו את המודל הזה ולכן טעו בדבריהם.

בהנחה והשמש והירח היו מקיפים את השמש, עצירתם היתה כרוכה במספר בעיות פיסיקליות - אחת היא הכוח העצום הנדרש כדי לעצור את שני גרמי השמיים. בגלל כוח המשיכה, מרגע עצירת הירח במסלולו הוא היה נמשך את כדור הארץ ומתקרב עליו וכך משנה את מסלולו. עצירת השמש ואז החזרתה (למסלול דמיוני חדש) סביב כדור הארץ היתה צריכה להעשות בכוח אדיר.

עצירת סיבוב כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת המודל ההליונצטרי חלק מהפרשנים טענו כי אלוהים עצר את סיבוב כדור הארץ עצמו, כך שנראה שהשמש והירח עצרו בשמיים. גם לדבר זה מעורר בעיות מדעיות. כדור הארץ מסתובב במהירות של מאות קמ"ש סביב צירו, עצירה פתאומית של סיבוב כדור הארץ וכן החזרת הסיבוב היתה צריכה לגרום לגלי צונאמי ענקיים שהיו מחריבים את רוב בני האדם , החיות והצמחים על פני האדמה. מכן שעצירה כזו היתה צריכה גם לבוא עם כוח מסתורי שימנע מהמים לגלוש לכיוון היבשה.^[24] עצירה פתאומית מדי היתה גם גורמת לפגיעה אנושה בצמחים, בעלי חיים , בני אדם ומבנים עקב התאוצה הגבוהה. [2]

הסברים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקושי להסביר את "עצירת השמש" או האטה או עצירת כדור הארץ או שינוי מסלולו היתה עלולה לגרום לאסונות עצומים ואף למחיקת החיים בכדור הארץ עקב שינוי אקלים קיצונים לדעה זו שותפים גם הוגים דתיים נוצריים. [3] נוצרים ויהודים דתיים מספקים הסברים אחרים שיסבירו את הכתוב בספר יהושוע. בין ההסברים שניתנו:

האטת הזמן עצמו^[24]
אירוע של ליקוי חמה טבעתי. [4].
שפינוזה הציע הסבר טבעי כמו כלבי השמש.
יצירת אור מלאכותי וזמני רק באזור של גבעון^[24]
יצירת אשליה המונית של השמש לעיני האנשים בגבעון.^[24]
לפי טענת נוצרים, הכוונה במילה "דום" היא לא עצירת השמש אלה "כיבוי" השמש - כלומר - יהושע כיוון ליצירת ליקוי חמה במטרה להקל על הפחתת עומס החום על הלוחמים. [5]

פרוש מחדש של הכתוב בתנ"ך לאור המהפכה הקופרניקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור התבססות המהפכה הקופרניקאית, פרשנים יהודים רבים קיבלו את התפיסה החדשה ופירשו מחדש את הפסוק, וטענו שדיברה תורה בלשון בני אדם, ואין לפרש את עמידת השמש לפי הפשט. על רבנים אלו נמנו בין היתר הרב משה קוניץ, הרב שמשון רפאל הירש, הרב אריה ליב ליפקין, הרב אליהו מאיר פייבלזון הרב חיים קנייבסקי, ועוד.^[23]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך שפינוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו מאמר תאולוגי-מדיני מ-1670 טוען ברוך שפינוזה כי הנביאים ניחנו בדמיונות חיים בצורה יוצאת דופן, ולא דווקא במוח חד חכם או משכיל במיוחד. הוא מציין את הסיפור על "שמש בגבעון דום" כדוגמה לבורות של כותבי התנ"ך ושל הנביאים עצמם ביחס לתופעות טבע. וכי "למרות שקטעים מסוימים בכתובים מאשרים בבירור שהנביאים היו בורים מבחינות מסוימות, אנשים כאלה יעדיפו לומר שאינם מבינים את הקטעים מאשר להודות שיש משהו שהנביאים לא ידעו; או שהם מנסים להרחיק את המילים הכתובות ממשמעותן הברורה."^[25]

למשל, אין דבר ברור יותר בתנ"ך מאשר שיהושע, ואולי גם המחבר שכתב את ההיסטוריה שלו, חשב שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, ושכדור הארץ קבוע, ועוד שהשמש במשך תקופה מסוימת נותרה דוממת. רבים, שלא יודו בשום תנועה בגופים השמימיים, מסבירים את הקטע עד שנראה שיש לו משמעות שונה לגמרי; אחרים, שלמדו להתפלסף נכון יותר, ומבינים שכדור הארץ זז בזמן שהשמש דוממת, או מכל מקום אינה מסתובבת סביב כדור הארץ, מנסים בכל כוחם לסחוט את המשמעות הזו מהכתובים, אם כי ברור שאין שום כוונה כזו. התפלפליות כאלה מעוררות את פליאתי! האם אנו, בדיעבד, חייבים להאמין שיהושע החייל היה אסטרונום מלומד? או שאי אפשר לגלות לו נס, או שאור השמש לא יכול היה להתארך יותר מהרגיל מעל האופק, בלי שהוא ידע את הסיבה? שתי החלופות נראות לי מגוחכות, ולכן אני מעדיף לומר, שיהושע לא ידע את הסיבה האמיתית של היום המתארך, ושהוא וכל הצבא איתו חשבו שהשמש נעה סביב כדור הארץ בכל יום, וכי באותה הזדמנות מסוימת היא עמדה במקום למשך זמן מה, ובכך גרמה לאור להישאר זמן רב יותר. והייתי אומר, שהם לא שיערו שמכמות השלג באוויר (ראה יהושע י"א), ייתכן שהשבירה הייתה גדולה מהרגיל, או שאולי הייתה סיבה אחרת שאותה לא נברר עכשיו.

דיוויד יום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-18 הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום הציב מבחן סבירות לקיומם של ניסים. בספרו "מחקר בדבר בינת האדם" הוא הציג את שתי האפשרויות זו מול זו: או שהעדות על הנס אמינה מספיק כדי לקבל שחוקי הטבע הופרו באמת, או שהעדות שקרית באופן כלשהו. שתי האפשרויות ניצבות זו מול זו, תוקפם של חוקי הטבע אל מול אמינותם של עדויות אנושיות. האפשרות שהניסיון האנושי לגביה רב, מקיף ומבוסס יותר - היא זו שתגבר.

לדבריו, למין האנושי יש חיבה מיוחדת לסיפורי פלאות, סיפורים אלה לרוב מתרחשים במקום או בזמן רחוקים מכדי שיהיה אפשרי לבחון אותם בביקורתיות, ובנוסף הם קיימים בדתות מתחרות, ומקזזים זה את אמינותו של זה. על כן הניסיון לגבי תקפותם של חוקי הטבע רב ומבוסס יותר מאשר אמינותם של מסַפְּרים אנושיים.^[26]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה איזנברג, שמש בגבעון דום, לפני היות מלך – עיונים בספר יהושע, באתר "דעת"
עידו אפרתי, חוקרים ישראלים מצאו הסבר אסטרונומי ל"שמש בגבעון דום", באתר הארץ, 16 בינואר 2017

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ב.
^ דורון שר-אבי, דרך ארץ: שמש בגבעון דום, וטיול בעמק איילון, באתר ynet, 23 בדצמבר 2010
^ לפי רוב הפרשנים, כוונת הנביא היא שכל הגרמים השמימיים נעמדו אף הם במקביל, שלא לפגוע בסדר היקום.
^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד א'.
^ רש"י, ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל'
^ ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.
^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62.
^ ¹ ² ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'.
^ רלב"ג, יהושע י, פסוק י"ב
^ רלב"ג, מלחמות ה', תרפ"ג, מאמר ו, חלק ב, פרק י"ב, עמ' 456-460
^ "ואולי שלא נשתהה חצי שעה".
^ חסדאי קרשקש, אור ה', מאמר ב, כלל ד, פרק ג, באתר היברובוקס
^ אברבנאל, מפעלות אלהים, תרכ"ג, מאמר י, פרק ט, עמ' צג
^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', עמוד א'
^ מורה נבוכים, חלק שני, פרק לה, תרגום אבן תיבון.
^ ראו פירוש האפודי על מורה נבוכים, שם. וכן באברבנאל, מפעלות אלהים, מאמר י, תחילת פרק ט.
^ פירוש הנרבוני על הרמב"ם, שם, מהדורת גולדנטאל, עמוד מב, ב.
^ אברבנאל על מורה נבוכים, שם.
^ "עקידת יצחק", שער 13, מהדורת פרעססבורג, עמוד צז, ב.
^ וכן בקרשקש על מורה נבוכים, שם.
^ הוכחה לדבריו ניתן להביא מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות, ה, ו): "ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד זמן פלוני בדבר יהושע אליו".
^ Czesław Miłosz, The History of Polish Literature, שניה, Berkeley: University of California Press, 1969, ISBN 0-520-04477-0
^ ¹ ² אליעזר בראדט, "יחסה של הספרות היהודית לקופרניקוס במשך הדורות" חקירה 13 (2012), עמ' ה–מח.
^ ¹ ² ³ ⁴ דניאל בלס, שמש בגבעון דום- הרי השמש איננה זזה , אתר הדברות
^ ברוך שפינוזה, מאמר תאולוגי-מדיני, 1670, ספר ראשון, פרק שני
^ דייויד יום, מחקר בדבר בינת האדם, על הניסים

[1] ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ב.

[2] דורון שר-אבי, דרך ארץ: שמש בגבעון דום, וטיול בעמק איילון, באתר ynet, 23 בדצמבר 2010

[3] לפי רוב הפרשנים, כוונת הנביא היא שכל הגרמים השמימיים נעמדו אף הם במקביל, שלא לפגוע בסדר היקום.

[4] תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד א'.

[5] רש"י, ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל'

[6] ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.

[7] יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62.

[דברים_לד_י-8] ¹ ² ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'.

[9] רלב"ג, יהושע י, פסוק י"ב

[10] רלב"ג, מלחמות ה', תרפ"ג, מאמר ו, חלק ב, פרק י"ב, עמ' 456-460

[11] "ואולי שלא נשתהה חצי שעה".

[12] חסדאי קרשקש, אור ה', מאמר ב, כלל ד, פרק ג, באתר היברובוקס

[13] אברבנאל, מפעלות אלהים, תרכ"ג, מאמר י, פרק ט, עמ' צג

[14] תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', עמוד א'

[15] מורה נבוכים, חלק שני, פרק לה, תרגום אבן תיבון.

[16] ראו פירוש האפודי על מורה נבוכים, שם. וכן באברבנאל, מפעלות אלהים, מאמר י, תחילת פרק ט.

[17] פירוש הנרבוני על הרמב"ם, שם, מהדורת גולדנטאל, עמוד מב, ב.

[18] אברבנאל על מורה נבוכים, שם.

[19] "עקידת יצחק", שער 13, מהדורת פרעססבורג, עמוד צז, ב.

[20] וכן בקרשקש על מורה נבוכים, שם.

[21] הוכחה לדבריו ניתן להביא מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות, ה, ו): "ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד זמן פלוני בדבר יהושע אליו".

[22] Czesław Miłosz, The History of Polish Literature, שניה, Berkeley: University of California Press, 1969, ISBN 0-520-04477-0

[:0-23] ¹ ² אליעזר בראדט, "יחסה של הספרות היהודית לקופרניקוס במשך הדורות" חקירה 13 (2012), עמ' ה–מח.

[הדברות-24] ¹ ² ³ ⁴ דניאל בלס, שמש בגבעון דום- הרי השמש איננה זזה , אתר הדברות

[25] ברוך שפינוזה, מאמר תאולוגי-מדיני, 1670, ספר ראשון, פרק שני

[26] דייויד יום, מחקר בדבר בינת האדם, על הניסים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

ספר יהושע
הכניסה לארץ	שליחת המרגלים ליריחו • מעבר הירדן • ברית המילה בגלגל • מפגש יהושע עם המלאך
כיבוש הארץ	מלחמת יריחו • מעשה עכן ולכידתו • כיבוש העי • מעמד הר גריזים והר עיבל • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון
חלוקת הארץ לשבטים	נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה (רשימת ערי יהודה) • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט
סיום ספר יהושע	מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם
דמויות בספר יהושע	יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה