שמעון לב-ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון לב-ארי
משמאל לימין: שי דנון, שמעון לב ארי ואלי כהן בהצגה מחכים לגודו. צוותא (1973)
לידה 6 באוגוסט 1942
רומניהרומניה בוקרשט, רומניה
פטירה 21 באוגוסט 2012 (בגיל 70)
ישראלישראל בת ים, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19602012 (כ־52 שנים)
צאצאים דורית לב ארי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס התיאטרון הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמעון לב-ארי (לובל) (6 באוגוסט 194221 באוגוסט 2012) היה איש תיאטרון ישראלי פורה, שחקן ומחנך, ארכיונאי, חוקר תולדות התיאטרון העברי, הישראלי והיידי, מרצה באוניברסיטת תל אביב לתולדות התיאטרון העולמי, מורה למשחק, במאי, מתרגם ואוצר ישראלי, מייסדו ומנהלו של המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה), ארכיון התיאטרון הישראלי, באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לב-ארי נולד בשם שמעון לובל בשנת 1942 בבוקרשט בירת רומניה, ועלה לישראל ב-1948, בגיל שש. את דרכו הבימתית החל בראשית שנות ה-60 כחבר להקת פיקוד צפון, יחד עם מולי שפירא, נירה רבינוביץ' ואתי גרוטס. בשנים 19611963 היה מפקד הלהקה.

החל בשחרורו ב-1963 פעל כשחקן, במאי ומתרגם בתיאטראות שונים: "מועדון התיאטרון" (חיפה ותל אביב), תיאטרון זווית, תיאטרון "בימות", במת השחקנים, "צוותא" תל אביב, תיאטרון "הבימה", תיאטרון בית ליסין, תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע, וכן בפסטיבל "תיאטרונטו" להצגות יחיד. במשך שנה כיהן כלֶקטור בתיאטרון הבימה. התפקיד הראשון שגילם היה "הֶפִּי" ב"מותו של סוכן" לארתור מילר בתיאטרון זווית. שורה של תפקידים שגילם זכו לביקורות אוהדות, בהם ולדימיר ב"מחכים לגודו" לסמואל בקט (19681969, וינסנט ואן גוך בהצגת היחיד "וינסנט", על חיי וינסנט ואן גוך (19751982) וגונקל ב"מלאכת החיים" לחנוך לוין (מ-1989).

בשנת 1973 גילם את עו"ד יעקוסון בסרטו של יואל זילברג "חכם גמליאל".

בנוסף, השתתף בתסכיתי רדיו ובתוכניות בידור בטלוויזיה. זכה לפרסום ניכר כאשר השתתף בתוכנית הסאטירה המיתולוגית של "ניקוי ראש" בשתי העונות שלה בשנים 19741976.

סיים תואר ראשון בתיאטרון והיסטוריה, ובשנת 1977 קיבל תואר מוסמך מהחוג לתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב (עבודת הגמר הייתה בנושא: "תיאטרון זווית: 1959–1968"). בשנים 19681978 לימד בחוג לאמנות התיאטרון בתל אביב תולדות התיאטרון הישראלי והעולמי, וב-19691973 כיהן כמרכז החוג. במשך שנתיים לימד משחק. בשנים 1975–1978 כיהן כראש-מנהל הפקולטה לאמנויות. פרסם 20 מאמרים בתחום תולדות התיאטרון הישראלי. שימש כביבליוגרף הישראלי עבור "הביבליוגרפיה הבינלאומית לתיאטרון" המופיעה בארצות הברית.

בשנת 1970 ייסד את הארכיון הישראלי לתיאטרון, שלימים נקרא המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה), ליד החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וניהל אותו עד פרישתו ב-2009. ב-1982 הוכר הארכיון כארכיון ציבורי. המרכז היה למפעל חייו. הוא התמסר לתיעוד ההיסטוריה של התיאטרון הישראלי, ובמשך עשרות השנים שפעל במרכז אסף, מיין וקטלג קטעי עיתונות, מחזות, תוכניות, מודעות, ביקורות, תצלומים וסרטי וידאו, ציורי תפאורה ותלבושות, עיזבונות של אנשי תיאטרון, זיכרונות של צופים. ב-1988 העניקה עיריית תל אביב למרכז ולמנהלו לב-ארי את פרס משה הלוי לאמנות הבמה, על תרומה מיוחדת לתחום התיאטרון הישראלי.[1] בשנים האחרונות הרחיב את פעולת המרכז, וכתב את מדריך התיאטרון ההיסטורי-הביוגרפי המקוון "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי: 18891989", המכיל יותר מ-2,000 ערכים ביוגרפיים על אנשי תיאטרון – מחזאים, במאים, שחקנים, מעצבים, מבקרים וכו', הזמין באתר המרכז.

בשנת 2009 פרש לגמלאות. במאי 2012 זכה בפרס הוקרה מיוחד שחילקה האקדמיה הישראלית לתיאטרון לראשונה במסגרת חלוקת פרס התיאטרון הישראלי.

שמעון לב-ארי נפטר בבית החולים השיקומי בבת ים באוגוסט 2012, בתום שנתיים של מחלה קשה. הותיר את אשתו נורה, בניו, עודד ודני, בתו, השחקנית דורית לב ארי, ונכדים.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988פרס משה הלוי לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, על ייסוד וניהול המרכז הישראלי לתעוד אמנויות הבמה ב-1970.
  • תשנ"א-1991פרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון, על גילום התפקידים: ואן גוך ב"וינסנט", דידי ב"מחכים לגודו", גונקל ב"מלאכת החיים" וויקטור ב"המחיר".[2]
  • פרס העובד המצטיין של הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב.
  • 2006 – תעודה לשם כבוד מטעם המכון הרומני לתרבות בתל אביב, על פעילות תאטרונית יוצאת דופן בתיאטרון הישראלי ועל פעילות לשם יצירת קשרים ושיתוף פעולה בין תיאטראות רומניה וישראל.
  • 2012 – פרס אמ"י.
  • 2012 – פרס הוקרה מיוחד מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון, על מפעל חייו בתיאטרון המעשי והעיוני.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירים מלב ארי; עורך: נח הלפרין, חולון: ארי, תשס"ו 2006

תערוכה:

  • =3?1: 3 תפיסות בימוי למחזה 1, מחכים לגודו מאת סמואל בקט; אוצר: שמעון לב-ארי; עיצוב והפקה: איתי שחורי; קטלוג: עורכים: מרדכי עומר, שמעון לב-ארי; עיצוב והפקה: מגן חלוץ, תל אביב: הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר – אוניברסיטת תל אביב, 1999

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחזות:
    • "מחול המוות";
    • "וינסנט";
    • "לחיי החיים"
    • "האוזן הפרטית, העין הציבורית" (גם ביים, בהפקה פרטית).
  • סולו הר, אורח לרגע: שירים; מרומנית: שמעון לב ארי; איורים: ג'ניה ברגר, תל אביב: מעיינות, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תולדות המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, באתר החוג לאמנות התיאטרון, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ ראו: 'פרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון תשנ"א: מיכאל גורביץ, שמעון לב-ארי', במה (רבעון לדרמה) 123–124 (1991), עמודים 137–138