שמחה מנדלבוים
 | |
| שמחה מנדלבוים | |
| לידה |
10 בינואר 1869 ט"ו בשבט ה'תרכ"ט טורוב (אנ'), האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1930 (בגיל 61) ה' באייר ה'תר"צ ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| תקופת הפעילות |
? – 3 במאי 1930 |
| השתייכות |
היישוב הישן |
  | |
שמחה מנדלבוים (כתיב אחר: מנדלבאום; ט"ו בשבט ה'תרכ"ט, 10 בינואר 1869 – ה' באייר ה'תר"צ, 3 במאי 1930) היה איש ציבור ועסקן, מנכבדי ירושלים. ביתו, שלימים נודע כשער מנדלבאום, שימש בין השנים 1948–1967 כמעבר הגבול היחיד שבין שני חלקי ירושלים.
קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בטורוב (כיום בבלארוס), לרב ברוך מנדלבוים, חסיד קרלין ורבן של הערים טורוב, סטולין ומציוב. בשנת תרל"ד (1874) עלה עם הוריו ותשעת אחיו ואחיותיו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בירושלים. בשנת תרמ"ה (1885) לערך נסע לקוברין כדי לשאת לאישה את אסתר-ליבא, בתו של האדמו"ר מנחם נחום עפשטיין מקוברין. לפני עלייתם לארץ נסעו בני הזוג ללודז' ורכשו שם מכונות לסריגת גרביים, אותן הם הביאו לארץ, וסיפקו פרנסה לנשות היישוב הישן.
מנדלבוים פעל למען היישוב היהודי בירושלים, בפיתוח התעשייה ובהתיישבות. היה ממייסדי שכונת בית וגן בירושלים, וכמו כן ממייסדי המושבה כפר סבא. היה ממייסדי 'ועד האשכנזים' ומחברי 'ועד העיר' של יהודי ירושלים. היה מראשי עסקני הציבור שעסקו בסיוע לעניי ירושלים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה ממייסדי ועד העזרה ליהודי ירושלים שעסק בחלוקת מזון וכסף לנצרכים. אשתו, כבת למשפחת אדמו"רים, נהגה לחלק ברכות לנשות ירושלים.
בשנת תרפ"ז (1927) רכש שטח אדמה גדול מידי הוואקף בקצה היישוב היהודי בירושלים, בסמיכות לשכונות מאה שערים ובית ישראל, וזאת במטרה להרחיב את גבול היישוב היהודי. הוא הקים עליו בית גדול עבור בני משפחתו, שהכיל עשרים דירות. עם סיום הבנייה, בשנת תרפ"ט (1929), סירב הוואקף להמשיך למכור אדמות ליהודים, וכך נשאר הבניין בקצה היישוב היהודי, חשוף לשכונות הערביות שמצפון לחומת העיר העתיקה.
בחודש אייר תר"צ (1930), חצי שנה לאחר שחנך את ביתו, נפטר מנדלבוים ונקבר בלווייה רבת משתתפים בבית הקברות בהר הזיתים.
בבניין המשיכו להתגורר אשתו וחלק מילדיו הנשואים. מספר דירות הושכרו לדיירים. בדירות אלו התגוררו סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בהר הצופים, וגם חברי ארגון ההגנה שראה בבית זה עמדה קדמית אסטרטגית. בין אלו שהתגוררו בבית כסטודנטים היו הנשיא לימים אפרים קציר והרב בנימין זאב בנדיקט.
הבניין פוצץ על ידי הירדנים בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. ההריסות שנותרו פונו על ידי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. במקום בו היה המעבר נמצאת היום כיכר שמחה ואסתר-ליבא מנדלבוים.[1]
מצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בתו חיה, נישאה לדודנה הרב אהרון טייטלבוים, מראשי הג'וינט בארצות הברית.
- בנו יחיאל, נישא לדבורה, נכדת יואל משה סלומון. בנם הוא פרופ' משה מנדלבאום.
- בנו הרב אלתר נפתלי, היגר לארצות הברית ושימש רב בכמה קהילות. עוד כמה מבניו של שמחה מנדלבוים היגרו לארצות הברית.
- בנו הרב ברוך, רב בית הכנסת יבנה בתל אביב.
- בתו חנה מלכה, נישאה לחיים רקובר. מבניהם: הרב ברוך רקובר, הסופר שמחה רז, פרופ' נחום רקובר, נעמי, אשת הרב ישעיהו הדרי וזהבה אשת הרב דב כהן, שהיה הרב הראשון של חיל האוויר, הוריהם של הרב צבי כהן והרב שמחה כהן.
- בתו רחל, נישאה לרב רפאל קוק, רבה של טבריה. מבניהם: הרב שלמה הכהן קוק הרב שמחה הכהן קוק.
- בנו חיים יהודה ליב, נישא למטילדה לבל. בניהם: רחל טורקניץ, גאולה לאה טרכטינגוט, אהרן מנדלבוים, אורי מנדלבוים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "שמחה מנדלבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 587
- דני רובינשטיין, הבית והשער של ר' שמחה מנדלבאום, דבר, 27 בנובמבר 1968
- ריאיון עם נינו(הקישור אינו פעיל)
- 'הרה"ג ר' שמחה מנדלבוים ז"ל', דואר היום, 5 במאי 1930, עמ' 4.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כיכר מנדלבוים, אתר עיריית ירושלים