שמואל כץ (צייר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל כץ
שמואל כץ, 2008
שמואל כץ, 2008
לידה 18 באוגוסט 1926
וינה, אוסטריה
פטירה 26 במרץ 2010 (בגיל 83)
געתון, ישראל
לאום ישראלי
מקום לימודים
תקופת הפעילות 19492010 (כ־61 שנים)
תחום יצירה קריקטורה, איור, ציור
פרסים והוקרה פרס עיפרון הזהב (2007)
פרס נורדאו (1974)
פרס נחום גוטמן לאיור (1985)
פרס דוש לקריקטורה (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמואל (אלכסנדר) כץ (18 באוגוסט 192626 במרץ 2010) היה צייר, מאייר וקריקטוריסט ישראלי. התפרסם בעיקר בזכות איוריו לסיפור הילדים דירה להשכיר, ציוריו ורישומיו מאופיינים בקו קליל ובהומור. חבר קיבוץ געתון מהיווסדו ועד מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל כץ עם בנימין טנא משמאל ב"משמר לילדים", תחילת שנות ה-50
שמואל כץ (מימין) ושרגא וייל ביצירת ציור קיר בקיבוץ עין המפרץ, 1954
שמואל כץ רושם במחברתו מול חורבות משטרת ח'אן יונס, עזה, בזמן מבצע קדש, 1956
חנוכת האטלייה השלישי ("הצריף") של שמואל כץ בקיבוץ געתון, 1961

שמואל כץ נולד בשנת 1926 בווינה בירת אוסטריה להורים ממוצא הונגרי. המשפחה הייתה מסורתית ובילדותו למד כץ עברית בתלמוד תורה והצטרף למועדון של סניף בית"ר בווינה.[1] אביו, ישראל כץ, היה זמר אופרה וחזן, וכץ עצמו למד נגינה על פסנתר והתעתד להפוך למוזיקאי. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938, עבר עם משפחתו להונגריה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב-1944, נלקח כץ לגטו של העיר מישקולץ.[2]

בשנת 1944 ברח כץ לבודפשט והסתתר ב"בית הזכוכית", שהיה שייך לצירוּת שווייץ, עד בואו של הצבא האדום.[3] בתקופת המלחמה היה חבר בתנועת "הנוער הציוני", ולאחריה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בבודפשט. במסגרת התנועה הכיר כץ את שרגא וייל, שהכשיר אותו ביצירת גרפיקה שימושית. ב-1945 החל ללמוד ארכיטקטורה באוניברסיטה לטכנולוגיה של בודפשט. ב-1946 ניסה להעפיל לארץ ישראל באוניית המעפילים "כנסת ישראל", ולאחר שזו נתפסה בידי הבריטים, שהה במחנה מעצר בקפריסין. בקפריסין היה כץ ממארגני התערוכה "אמני מחנות הגירוש בקפריסין", שבה הוצגו יצירותיהם של עצורי המחנות שהשתתפו בשיעורי אמנות אצל אמנים כזאב בן-צבי ונפתלי בזם.[4] יצירתו של כץ מאותה עת כללה בעיקר תיאורי נוף ודמויות של שוהים במחנה. בנוסף, יצר ביחד עם וייל תפאורות וכרזות עבור אירועים שונים.[5]

ב-1947 עלה כץ לארץ ישראל, בעקבות נתינת היתרי עלייה לגרעין "האחד במאי" של השומר הצעיר שבו היה חבר. לאחר עלייתו הצטרף להכשרה בקיבוץ אילון, וב-8 באוקטובר 1948 ייסד עם חבריו לגרעין את קיבוץ געתון, שבו היה חבר עד אחרית ימיו.

בשנת 1949 החל כץ לפרסם קריקטורות ואיורים בעיתונים כגון "במחנה", "דבר השבוע" ו"על המשמר". חלק גדול מעבודות אלו עסק בהווי חיילי צה"ל. בשנת 1949 החליף כץ את רות שלוס, שנסעה ללימודים בצרפת, בתפקיד מאייר הבית של השבועון "משמר לילדים", ושימש כמאייר העיתון עד 1953. במסגרת עבודתו אייר את סדרת סיפורי "חסמבה", שחיבר יגאל מוסינזון והופיעו בעיתון זה כסיפור בהמשכים.[6]

ב-1952 הציג כץ תערוכת רישומים והדפסים בגלריית מקרא סטודיו בתל אביב. סגנון העבודות שיצר היה קרוב אל ה"ריאליזם החברתי", שהיה אופייני לציירים רבים בני הקיבוץ הארצי. מבחינת הנושאים, עבודותיו התמקדו בתערוכה בסצנות מחיי הקיבוץ, בתיאורים של מעברות ובדימוים של "היישוב הערבי".[7] סגנון העבודות היה קווי באופיו. ברישום "דייגים בגעתון" (1952), לדוגמה, תיאר כץ את הדמויות בצורה סכמטית הנוטה לשימוש בקווים גאומטריים.[8] גם עבודות בצבעי שמן שיצר בתקופה זו מעידות על הדגש החברתי ביצירה, אף שאופי הציור שמרני יותר בעיצוב הדמויות והסביבה.

בשנים 1953–1954 שהה בפריז בירת צרפת לשם לימודי אמנות מטעם הקיבוץ הארצי. הוא השתלם בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("בּוֹזאר"), שם למד טכניקות כגון הדפס ופרסקו. כמו כן סייר בארצות מערב אירופה. עם שובו לקיבוץ עסק כץ בעיטור מבני ציבור בקיבוצו בטכניקות של עיטורי מתכת, תבליט בטון ופרסקו או עיטור חדר האוכל של קיבוץ עין המפרץ (1954), שנעשה בשיתוף וייל. ב-1954 הצטרף למערכת העיתון "על המשמר" כצייר ועורך גרפי. במסגרת עבודתו יצר קריקטורה שבועית בעיתון. הקריקטורות שיצר עסקו בעיקר בנושאים פוליטיים ואקטואליים. ביצירות אלו בחר כץ להתמקד בתיאור הווי סאטירי-חברתי על חשבון תיאור גרוטסקי של המנהיגים הפוליטיים.[דרושה הבהרה]

בתקופת "מבצע סיני" גויס כץ לצה"ל כשרטט מפות, אולם בהמשך הפך ל"צייר צבאי" וליווה את הלוחמים בחזית, ביחד עם הסופר משה שמיר. הוא המשיך לשמש כצייר צבאי עד למלחמת לבנון הראשונה. ב-1958 ערך מסע לאפריקה המזרחית, שהשפיע רבות על גיבוש סגנונו האמנותי והטכני. "שם מצאתי את הפתרונות לציור הארצישראלי שלי", טען כץ בדיעבד, והוסיף: "אפשר לומר שדרך השוני בין הנוף הזה והנוף האחר, הגעתי לייחוד: לצבע השמיים שלי, לקו הנכון, לתנועה הזורמת.[9]

בשנת 1961 זכה כץ בפרס הראשון בביאנלה השנייה של פריז לרישום לאמנים צעירים. הזכייה בפרס זה יצרה הכרה מקומית ביצירתו האמנותית,[10] ובזכות הכרה זו הוכר גם מעמדו כאמן בקיבוץ והוא הוכר כ"ענף" בקיבוצו.[11] במהלך שנות השישים הציג מספר תערוכות יחיד במוזיאונים כגון המשכן לאמנות על שם חיים אתר (1961), מוזיאון תל אביב (1964) והמוזיאון לאמנות חדישה בחיפה (1968) וכן פרסם מספר אלבומים מציוריו.

לצד התפתחותו כאמן המשיך כץ ביצירה גרפית ועיתונאית. במהלך שנות ה-60 יצר עבודות גרפיות לחברות כגון "ארקיע" ולשכת התיירות הממשלתית ועבור הקפה של חברת "עלית".[12] פרסם איורים במהלך "משפט אייכמן" (1962).[13] עבודתו הידוע ביותר מתקופה זו היא ה"הגדה קיבוצית לפסח" (1964). בעיצוב ההגדה התבסס כץ על "הגדת קאופמן", הידועה גם כ"הגדת בודפשט" (המאה ה-14).[14] עם זאת, בולט בעיצוב סגנון האיור המגובש של כץ, הכולל שימוש בקווים גאומטריים רכים (בהשפעת האמנות הקוביסטית), בשילוב בין משטחי צבע לבין קו חופשי, ובשימוש ברקע כחלק מרכזי בעיצוב הקומפוזיציה של היצירה. סגנון זה בא לביטוי בייחוד בשורה של ספרי ילדים שעיצב. בין עבודות אלו בולטים האיורים ל"שעלול תעלול" (1962) מאת בנימין טנא לפי יאן בּזֶ'כוָוה (אנ'), "בולבול-למה-ככה?" (1966) מאת ע. הלל ובייחוד הספר "דירה להשכיר" (1970) מאת לאה גולדברג.

בסוף שנות ה-70 נרתם כץ לפעילות פוליטית. בשנת 1979 הצטרף למשלחת העיתונאים הישראלים לשיחות השלום במצרים. בדצמבר 1979 נסע שוב למצרים עם סמדר פרי, עיתונאית על המשמר לענייני ערבים באותה עת, שסיקרה את שיחות השלום והשניים התקבלו לריאיון עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, וכץ רשם את דיוקנו. בנוסף, כץ היה פעיל בארגון "שלום עכשיו", ויצר עבורו מספר עבודות גרפיות. בשנת 1983 היה שותף למשלחת של הארגון ושל עיתונאים להונגריה, שאף נפגשה עם בכירים באש"ף.[דרושה הבהרה][15]

בסוף שנות ה-90 קיבל כץ אזרחות אוסטריה, ובנוסף קיבל את עיטור הזהב של הרפובליקה האוסטרית והציג תערוכה במוזיאון הקתדרלה של וינה. התערוכה, העיד כץ, "הייתה לאירוע המשמעותי ביותר בשבילי במסגרת המפגש המחודש עם החוויה האוסטרית".[16] בשנים האחרונות לחייו זכה לעדנה והכרה בחשיבות עבודותיו לעולם האמנות הישראלי, מה שהתבטא במספר תערוכות היחיד שהציג.

שמואל כץ נפטר בשנת 2010, בגיל 83, כתוצאה מאירוע מוחי. היה נשוי לנעמי לבית לוסטיג, מחנכת. הותיר אחריו שתי בנות. בתו יעל נשואה לדב חנין.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1959 - מדליית ארד, התערוכה הבינלאומית לאמנות הספר (גר'), לייפציג, גרמניה
  • 1960 - פרס שלישי,[17] הסלון הבינלאומי ה-13 להומור, בורדיגרה, איטליה
  • 1961 - הפרס לרישום ואקוורל של הביאנלה לאמנים צעירים, פריז, צרפת[18][17]
  • 1966 - פרס שני, "אוסקר ההומור", בריסל, בלגיה
  • 1969 - מדליה, הסלון הבינלאומי להומור, בורדיגרה, איטליה
  • 1970 - פרס אמנות ההומור, אקספו, מונטריאול, קנדה
  • 1974 - פרס נורדאו לאמנות, תל אביב-יפו
  • 1980 - מלגת שהייה, קריית האמנים, הסיטה, פריז, צרפת

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 גלריה מקרא סטודיו, תל אביב-יפו
  • 1956 גלריה מקרא סטודיו, תל אביב-יפו
  • 1957 בית העיתונאים,בית סוקולוב תל אביב-יפו
  • 1957 המוזיאון העירוני, עכו
  • 1960 המוזיאון העירוני, עכו
  • 1961 "בדרכי מלכת שבא", בית סוקולוב, תל אביב[21]
  • 1961 המשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד
  • 1962 גלריה דה קוליזה, פריז, צרפת
  • 1963 גלריית המדפיס הממשלתי, וינה, אוסטריה
  • 1963 המוזיאון העירוני, לה-הבר, צרפת
  • 1963 בית העירייה, טור, צרפת
  • 1964 מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
  • 1966 "מסע בארץ ישראל", בית ציוני אמריקה, תל אביב-יפו
  • 1967 "צבעי מים, רישומים", מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
  • 1968 "רישומים מאת שמואל כץ" (כחלק מתערוכה "מלחמת ששת הימים - צילומים ורישומים"), המוזיאון לאמנות חדישה, חיפה
  • 1969 "מלחמת ששת הימים - מערכות פקוד צפון, רישומים", בית האמנים בירושלים
  • 1972 גלריה בלוטגאסה, וינה, אוסטריה
  • 1973 גלריה בירדקה, ציריך, שווייץ
  • 1975 "תערוכת רישומים וצבעי מים", גלריה יפו העתיקה, תל אביב-יפו
  • 1976 "רישומים ממערכות פיקוד הצפון במלחמת ששת הימים", בית החייל, תל אביב-יפו
  • 1976 "מסע באירן", צוותא, תל אביב-יפו
  • 1977 "Jerusalem-Isfahan", ביתן התערוכות של העירייה, קלן, גרמניה
  • 1977 גלריה ניאזי, טהראן, אירן
  • 1980 קריית האמנים, הסיטה, פריז, צרפת
  • 1982 גלריה רוזנפלד, תל אביב-יפו
  • 1987 בית אריאלה, תל אביב-יפו
  • 1987 הספרייה הבינלאומית לנוער, מינכן, גרמניה
  • 1987 ספריית אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1987 "מ-חסמבה עד מר קשקש", תערוכה ניידת, אמנות לעם
  • 1987 "מ-חסמבה עד מר קרקש", בית אריאלה, תל אביב-יפו
  • 1988 מוזיאון הספרות, בודפשט, הונגריה
  • 1993 המוזיאון העירוני, ברלין-טמפלהוף, גרמניה
  • 1994 "רישומיו של מעפיל", מחנה המעפילים, עתלית
  • 1997 המזרח הפרוע, מפגשי שלום ברישומים מחוייכים, בית גבריאל, צמח
  • 2000 "רשמים ורישומים מעכו, 2000-1950", מוזיאון עוקשי לאמנות, עכו
  • 2002 מוזיאון הפלמ"ח, תל אביב-יפו
  • 2004 "הגדר הטובה", גלריית בית השומר, כפר גלעדי
  • 2005 "שמואל כץ, צייר בשדה הקרב", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה
  • 2006 "מסע על פני ימים", המוזיאון הימי הלאומי, חיפה
  • 2007 בין המצרים, מבית הזכוכית לארץ המובטחת", גלריה טל, כפר ורדים
  • 2008 "זכרונות מצוירים", מרכז הקצה, נהריה
  • 2009 "שמוליק כץ: 60 שנות איור של ספרי ילדים", ספריית אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2010 "שמוליקיבוץ", המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון
  • 2010 "שמוליק כץ, איורים", הגלריה בסמינר הקיבוצים, קריית טבעון
  • 2013 "שמואל כץ: ימי הדיו", המשכן לאמנות על שם חיים אתר, עין חרוד

אמנות במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 ציור קיר (פרסקו) עם שרגא וייל, חדר האוכל, עין המפרץ (נהרס)[22]
  • 1955 ציור קיר, "מועדון לחבר", קיבוץ יסעור
  • 1957 עיטור קיר, תבליט בטון ומתכת, בניין המרפאה, געתון
  • 1958 "תרנגול", ציור קיר (סגריפיטו), בית הילדים, געתון
  • 1958 "רועה מחלל וכבשה", ציור קיר (סגריפיטו), הנגרייה, געתון
  • 1958 "מבראשית עד הלום", ציור קיר (סגריפיטו), בניין הנשקיה, געתון
  • 1968-1983 מערכת עיטורים בחדר האוכל, געתון
  • 1969 קיר עיטורי, קרמיקה, "מועדון לחבר", געתון
  • 1967 קיר מעוטר לזכר דני שטראוס, געתון
  • 1984 ציור קיר, בית על המשמר, תל אביב-יפו (נהרס?)
  • 1999 קיר עיטורי, אריחי קרמיקה, בית ספר יסודי, מזרעה

רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גורלו של צייר: קו עובר בין אוסטריה, הונגריה וישראל; מגרמנית: אברם קנטור, בני ברק: ספרית פועלים, תשס"ג 2003. (אוטוביוגרפיה מלווה באיוריו) (הספר ראה אור במקור בגרמנית ב-2001 בשם Mein Schicksal war die Ausnahme: Erinnerungen eines Zeichners und Karikaturisten an Österreich, Ungarn und Israel, וינה: St. Pölten)

אלבומי ציורים

  • באוהלי קידר - רישומים, הוצאת אמנים מאוחדים, 1961
  • נתן שחם ושמואל כץ, מסע לארץ כוש, מסדה, 1962
  • נתן שחם ושמואל כץ, מסע בארץ ישראל, הוצאת לוין-אפשטיין, 1966
  • שמואל כץ - ציורים ורישומים, עם מבוא מאת נתן שחם, הוצאת אמנים מאוחדים, 1967
  • גלויות ירושלמיות, הוצאת אמנים מאוחדים, 1970
  • ירושלים: ציורים ורישומים, הוצאת אמנים מאוחדים, 1974
  • מעבר לסיני, סיור ב"ארץ גושן", ספרית פועלים, 1974
  • אלבום ירושלים, ספרית פועלים, 1986
  • באוהלי קידר - רישומים וציורים, מהדורה מורחבת, ספריית פועלים, 1989

ספרי קריקטורות

  • עיטור שבועי, חרוזים ופזמונים, עם מרדכי אמיתי, הוצאת הקיבוץ הארצי, 1952
  • מעיר ומכפר, הוצאת על המשמר, 1956
  • מדן ועד סיני, יומנו של קריקטוריסט, ספריית פועלים, 1957
  • בנבל עשור, רישומי עשור למדינת ישראל, הוצאת על המשמר, 1958
  • לך בעקבות השמש, הוצאת אמנים מאוחדים, 1961
  • אחרי המבול, ספר בראשית בעיני שמואל כץ, הוצאת אמנים מאוחדים, 1965
  • ירושלים, עסקי קודש כרגיל, עם טקסט מאת יהודה האזרחי, מסדה, 1973
  • המזרח הפרוע: רשמים ברישומים מחויכים, כתר, 1995
  • ארץ זבת חלב ודבש, הוצאת פלטפוט, 1997
  • ארץ הקיבוצים, חמישים שנות חיי קיבוץ בעין שוחקת, ספרית פועלים, 1998

אלבומי ניצחון וספרי מלחמה

  • אפרים תלמי, ישראל במערכה, הוצאת עמיחי, 1952
  • משה שמיר, בעקבות לוחמי סיני, עשור למבצע קדש, הוצאת משרד הביטחון, 1966
  • מהר גריזים עד הר חרמון, קרבות פיקוד הצפון במלחמת ששת הימים, הוצאת משרד הביטחון, 1968
  • שמואל כץ ונתן שחם, מסע בארץ נודעת, הוצאת משרד הביטחון, 1968
  • יצחק נימצוביץ, בזכותם, הוצאת משרד הביטחון, 1968
  • יפתח אחוזת הסופה, מאת יוצאי חטיבת יפתח בפלמ"ח, הוצאת לוין אפשטיין, 1970
  • מילא אוהל, לוחמי הבזלת, רשמים ורישומים במערכה על רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, הוצאת קצין חינוך פיקוד צפון, 1973
  • הלו טלי, חיילים כותבים מהחזית, הוצאת שקמונה, 1974
  • אריה חשביה, פלמ"ח יפתח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
  • אבי בטלהיים, גולני - משפחת לוחמים, הוצאת משרד הביטחון, 1990
  • אהרון חוטר ישי, קו הגנה, ספריית מעריב, 1991
  • יהודה דקל, משטרה עברית, מצודת ישע - מצודת כוח, כרטא, 2003
  • מרדכי בראון, "גבעתי" כמו כולם: קורות גדוד 55 במלחמת העצמאות, המרכז לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, 2009

הגדות של פסח

  • הגדה של פסח, הוצאת הקיבוץ הארצי, 1964
  • הגדה לילדי הגן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973
  • הגדת ארץ ישראל, הוצאת כתר, 1983

שירונים

  • ברון יחד, הוצאת תרבות וחינוך, 1963
  • להקת הנח"ל שרה, הוצאת משרד הביטחון, 1964
  • רבותי ההיסטוריה חוזרת, שירי לוחמים, הוצאת סובר, 1972
  • עלי להבה, הוצאת השומר הצעיר, 1985
  • שירו אחרי, עם חוה אלברשטיין, כתר, 1982

ספרים בהוצאת קיבוץ געתון

  • ואלה קורות בית האוכל בקיבוץ געתון, 1968-1948, 1968
  • נופי געתון - רישומים, 1973
  • היה היה, 1983

ספרים מאוירים למבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל שפריר, מטעים, ספרית פועלים, 1952
  • ברטה חזן, האדם מדביר השממה, ספרית פועלים, 1952
  • בני מיטיב, הזורעים במדבר, ספרית פועלים, 1958
  • שבתאי טבת, לישראלים בלבד, מסדה, 1961
  • משה שמיר, הגלגל החמישי, ספרית פועלים, 1961
  • אליעזר שמאלי, בקצה הזרת, קובץ סיפורים, מסדה, 1961
  • בנימין גל, בקלחת משותפת, ספרית פועלים, 1964
  • מרדכי אמיתי, פיוטו של שבוע, ספרית פועלים, 1964
  • אברהם ברוידס, לארץ המוקד, נופי דרום, הקיבוץ המאוחד, 1965, 1973
  • יוסי גמזו, כל הכבוד, סיפורה הבלעדי של ישראלה ישראלי, הוצאת צ'ריקובר, 1966
  • יוסי גמזו, אתם נוער אתם?! מסדה, 1966
  • מרים רות, ספרות לגיל הרך, הוצאת אוצר המורה, 1968
  • בנימין גל, שיח קוצים: הומורסקות מהווי הקיבוץ, ספרית פועלים, 1971
  • שמואל פ. בנטוב, 144 השעות הגורליות, קובץ שירים ממלחמת ששת הימים, פרסום בן, נהריה, 1972
  • אפרים קישון, דו לאכסט? ישראלדיקע הומורעסקעס, מעריב, 1976
  • דן זקס, חוצלארץ, שיטוט באחת-עשרה מזוודות ותיק יד אחד, שוקן, 1977
  • אפרים קישון, שש קומדיות, מעריב, 1977
  • בצלאל עמיקם, הארץ שלי, הוצאת ברונפמן, 1978
  • מנחם תלמי, תמונות יפואיות, מעריב, 1979
  • מנחם תלמי, תמונות יפואיות, סיבוב שני, מעריב, 1983
  • שלום רוזנפלד, אצלנו, מעריב, 1983
  • מנחם תלמי, פעמיים טורקי, מעריב, 1986
  • גבריאל שטרן, על המרפסת של מוסא הג'ינג'י, על המשמר, 1986
  • אפרים קישון, עין כמונים: השועל בלול התרנגולות, מעריב, 1987
  • אפרים קישון, שבע קומדיות, מעריב, 1989
  • גיורא מנור, הטוב בזמנים, הרע בזמנים, תג - הוצאה לאור, 1996
  • שמעון ישראלי, הגועל והנפש, מקמות הומוריסטיות, הוצאת ירון גולן, 2001
  • אבישי גרוסמן, להגיע למקום שממנו התחלנו, ספרית פועלים, 2003
  • מאיר עמית, מזמורי "תשרי", מקמות, יבנה, 2003
  • סטף ורטהיימר, זיכרונות בין השורות, המוזיאון הפתוח תפן, 2006
  • שמואל כץ ותהילה עופר, מול השער הנעול, הוצאת הספינות שבדרך, 2007

ספרים מאוירים לילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יגאל מוסינזון, "חסמבה" או חברות סוד מוחלט בהחלט, הוצאת נ' טברסקי, 1950
  • מיכאל פרישווין, סיפורי ציד, מחברות לספרות, 1950
  • יגאל מוסינזון, חסמבה בבית האסורים, הוצאת נ' טברסקי, 1950
  • יגאל מוסינזון, חסמבה ושודדי הסוסים, הוצאת נ' טברסקי, 1950
  • יגאל מוסינזון, חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס, הוצאת נ' טברסקי, 1951
  • יגאל מוסינזון, חסמבה וילדי ההפקר, הוצאת נ' טברסקי, 1951
  • יגאל מוסינזון, חסמבה והסוד הגדול, הוצאת נ' טברסקי, 1952
  • יגאל מוסינזון, חסמבה באזור המסוכן, הוצאת נ' טברסקי, 1952
  • בנימין טנא, דני דן ותלת אופן, ספריית פועלים, 1952
  • מרים זינגר, סיפורי דגניה, הוצאת נ' טברסקי, 1952
  • יגאל מוזינזון, חסמבה והלגיון הערבי, הוצאת נ' טברסקי, 1953
  • שלמה ניצן, המדורה על שפת הירקון, ספריית פועלים, 1955
  • יפה קרינקין, הבית הורוד, ספרית פועלים, 1955
  • בנימין טנא, קטינא והלויתן, ספרית פועלים, 1956
  • יוליאן טובים, פלאי פלאים: שירים לילדים, ספריית פועלים, 1958
  • נתן שחם, כבר מותר לגלות, ספרית פועלים, 1959
  • משה שמיר, הגלגל החמישי, ספרית פועלים, תשכ"א[23]
  • אגדות הנס כריסטיאן אנדרסן, הוצאת מ. ניומן, 1964
  • יהואש ביבר, שני מחנות, ספרית פועלים, 1964
  • רבקה גורפיין, הבאנו בוקר טוב, מסדה, 1964
  • ישראל טופורובסקי, החכם עיניו בראשו, מחברות לספרות, 1964
  • ע. הלל, בולבול למה ככה?, מסדה, 1966
  • מילוא אהל, חפרפרי מנהרת הליטני, ספרית פועלים, 1967
  • נורית זרחי, אני אוהב לשרוק ברחוב, מסדה, 1967
  • פניה ברגשטיין, תכלת ואדום, הקיבוץ המאוחד, 1967
  • רנה ליטוין, כאשר הפילים הגדולים ישנים, מסדה, 1968
  • לאה גולדברג, שלושה סיפורים: דירה להשכיר, כך ולא כך, מעשה בשלושה אגוזים, ספרית פועלים, 1970
  • אפרים תלמי, תעלולים בפרדס, מסדה, 1970
  • רחל שלו, בחצר ביתי, ספרית פועלים, 1971
  • מוטה גור, עזית בארמונות קהיר, ידיעות אחרונות, 1971
  • שלמה ניצן, גונב הכוכבים, אגדות וסיפורים, מ. מזרחי, 1972
  • רחל, בבית ובחוץ, 1972
  • נתן שחם, מי שלח את הציפור?, ספרית פועלים, 1972
  • מיכל סנונית, יואש איש קש, מסדה, 1975
  • אהוד מנור, מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר, מסדה, 1976
  • מוטה גור, עזית במדבר יהודה, ידיעות אחרונות, 1978
  • ע. הלל, יוסי, ילד שלי מוצלח, מסדה, 1978
  • לאה גולדברג, וכולם חברים, ספרית פועלים, 1978
  • אוריאל אופק, בדרך לגימנסה, רומן לבני הנעורים, ספרית פועלים, 1980
  • מרים רות, טבעת הקסמים, ספרית פועלים, 1980, 2004
  • בני מיטיב, הטירה שבדרך, עם עובד, 1980
  • רבקה מגן, הצמיד של אופירה, עם עובד, 1981
  • הנס כריסטיאן אנדרסן, תשע אגדות, מעריב, 1984
  • אלי נצר, סבא גיבור, ספרית פועלים, 1985
  • אסתר סופר, יום יום חג, כתר, 1986
  • לאה גולדברג, מסיפורי מר קשקש, ספרית פועלים, 1987
  • יהודה אריאל, סיפורי סבא, הוצאת נחלה, 1987
  • מרים רות, פופוקטפטל, ספרית פועלים, 1990
  • נורית יובל, ספר לסבתא, כתר, 1991
  • צביה בן שלום, ניר חזק מטנק, ספרית פועלים, 1992
  • משה בן שאול, אנחנו ילדים טובים ירושלים, ספרית פועלים, 1993
  • לאה גולדברג, דירה להשכיר, ידיעות אחרונות, 1995
  • מוטה גור, עזית באנטבה, ידיעות אחרונות, 1995
  • יהודה אריאל, סיפורי סבא, ספרית בת אל, 1995
  • דבורה עומר, עד השמים, הוצאת עמיחי, 1996
  • מירה מאיר, הספר הגדול של מירה מאיר, עם עובד, 1996
  • רחל שלו, עוברים דירה, כנרת, 1997
  • יורם הרפז, ילדי מעיין, ספרית פועלים, 1998
  • עדנה קרמר, עכברון הביתה שב, משכל, 1998
  • יהודה אריאל, סיפורי סבא מהגליל, ספרית בית אל, 2001
  • אלי נצר, מותר לשקר, הוצאת מורשת בשיתוף יד ושם, 2003
  • לאה גולדברג, מעשה בשלושה אגוזים, ספרית פועלים, 2007
  • לאה גולדברג, מה אבשל לארוחת צהרים, ספרית פועלים, 2009
  • נירה הראל, צילה וגילה, כנרת זמורה-ביתן, 2010
  • בנימין טנא, סביבון הפלאים, הוצאת מ. מזרחי, 2011 (פרסום ראשון של כתב יד מ-1963)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמיר, טלי; שכטר, נועם, שמואל כץ - ימי הדיו, משכן לאמנות עין חרוד, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמואל כץ בוויקישיתוף

כתבות בעקבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירותיו ועליהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל א. כץ, המזרח הפרוע: רשמים ברישומים מחויכים, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1995, עמ' 7.
  2. ^ שמואל (אלכסנדר) כץ, גורלו של צייר, בני ברק: ספריית פועלים, 2003, עמ' 27–29.
  3. ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 35–40.
  4. ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 58–63; גליה בר אור; גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמ' 124–127.
  5. ^ טלי תמיר, נעם שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 2013, עמ' 236–239.
  6. ^ תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 252.
  7. ^ נפתחה תערוכת הצייר שמואל כץ, על המשמר, 26 במרץ 1952.
  8. ^ ראו: "דייגים בגעתון" (1952, דיו על נייר, 50.5x35 ס"מ), בתוך: תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 62.
  9. ^ רחל שלו, "שמואל כץ: הגדה אנגלית בהשראה ספרדית", כל הצפון, קריית ביאליק, 20 באפריל 1984.
  10. ^ תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 228–229.
  11. ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 92–93.
  12. ^ קרני עם דם,[דרושה הבהרה] "עין אחת צוחקת, השנייה גם", כל הצפון, 13 במאי 1994, עמ' 45.
  13. ^ מאיוריו של כץ במשפט אייכמן, באתר יד ושם
  14. ^ תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 5–104, 239–240.
  15. ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 139–143.
  16. ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 157.
  17. ^ 1 2 מרים פלג, שמואליק כץ מגעתון הוא "חתן משולש" של פרסים, מעריב, 22 באוקטובר 1961.
  18. ^ שני ציירים מישראל קיבלו פרסים אמנותיים בינלאומיים, דבר, 12 באוקטובר 1961.
  19. ^ IBBY, IBBY Honour List (1988), 1988, p.19.
  20. ^ מרב יודילוביץ', פרס דוש לקריקטורה יוענק לשמואל כץ, באתר ynet, 3 בדצמבר 2006.
  21. ^ ביקורת: מיכאל אוהד, מזכרת מאפריקה, דבר, 13 בינואר 1961; א. מן, שמואל כץ בבית סוקולוב, מעריב, טור 2, 13 בינואר 1961.
  22. ^ הציור כוסה בלוחות בשנת 1965. בעת שיפוץ המבנה בשנת 1997 הוצלו חמש דמויות מתוך שבע, והן קיימות כיום כפרגמנטים עצמאיים.
  23. ^ על ציוריו של כץ: נחום גוטמן, הציורים ל"הגלגל החמישי", דבר, 17 במרץ 1961.