שמואל ורסס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל ורסס
לידה 22 ביוני 1915
וילנה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 2010 (בגיל 95)
ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אסתר כספי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמואל וֶרְסֶס (Werses;‏ 22 ביוני 1915, י' בתמוז תרע"ה18 באוקטובר 2010) היה חוקר ספרות ישראלי, מגדולי חוקרי ספרות ההשכלה, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ורסס נולד בווילנה. לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה "תרבות" החל ללמוד באוניברסיטת וילנה. מגיל 14 עד 19 עבד כמתנדב בייוו"א (מכון המחקר לספרות יידיש ותרבותה). בנעוריו עשה מספר ניסיונות בכתיבה ספרותית, חלקם ביידיש, ופרסם מספר סיפורים ורשימות בעיתונות יידיש בווילנה ובוורשה, חלקם תחת שם העט "א יונגער"[1], רוב פרסומיו תחת שם העט היו בשבועון ואכנשריפט. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל והמשיך ללמוד בחוג לספרות עברית שבאוניברסיטה העברית. שם עשה את לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי, והושפע ביותר ממורו פרופ' יוסף קלוזנר[2]. לאחר הגעתו לארץ ישראל חדל מכתיבת פרוזה. עבודת המ"א שלו שהוגשה בשנת 1939 לקלוזנר הוכתרה בשם "תקופת ההשכלה העברית בווילנה (הסופרים העבריים בדורם של רמא"ג ואד"ם הכהן)", והקיפה 316 עמודים בכתב יד. הוא תכנן לנסוע לווילנה על מנת לאסוף כתבי יד נוספים, אולם הפלישה הגרמנית לליטא סיכלה את תוכניתו[3]. את עבודת הדוקטור כתב בהנחייתו של פרופ' שמחה אסף, ועבודת הדיסרטציה שלו (363 עמודים) הייתה בנושא "מחקרים בספרות המוסר של היהודים בספרד: מראשית המאה הי"ג ועד סוף המאה הט"ו". את תואר הדוקטור קיבל ב-1947.

לפני קום המדינה הרצה בסמינר למורים שבמחנות המעצר בקפריסין ובפני מדריכי תנועת נוער מבוגרים. לאחר קום מדינת ישראל לימד חיילים עולים חדשים ספרות עברית.

החל מ-1953 נמנה עם סגל החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, ובשנות ה-70 כיהן כראש החוג. בשנת 1967 התמנה כפרופסור חבר,[4] וב-1975 היה לפרופסור מן המניין.[5] ב-1983 פרש לגמלאות. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות חיפה, תל אביב, ובאר שבע.

זכה בפרס ישראל לחקר הספרות ב-1989.

מנישואיו לרחל (נפטרה ב-1941) נולדה בתו דבורה אלרן. אשתו השנייה, אסתר כספי, הייתה מתרגמת ומשוררת.

שמואל ורסס נפטר ב-18 באוקטובר 2010 בירושלים.

ארכיונו, הכולל תעודות אישיות, יומנים ופנקסים, התכתבות, חומרי הכנה ורשימות (וכן חומר משל אשתו אסתר כספי ואודותיה), נמסר למחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים[6].

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של שמואל ורסס חובקים ספרות יהודית בפרק זמן של מאתיים שנה, תקופה המשתרעת מראשית תקופת תנועת ההשכלה היהודית ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20 ואף מעט אחרי כן.

פעילותו מקיפה מספר סוגות: סוגה אחת היא המגעים שחלו בין ספרות היידיש לספרות העברית, בצורת עיבודים לשוניים מלשון אחת לרעותה ותרגומים. זאת הוא בחן ביצירותיהם של יוסף פרל, מנדלי מוכר ספרים, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, י"ד ברקוביץ, חיים נחמן ביאליק, וש. בן ציון.

ורסס הוא מגדולי חוקרי ספרות ההשכלה. הוא הרבה לחקור את הפואטיקה, הנושאים והז'אנרים השונים של ספרות ההשכלה (הסאטירה, הפרוזה המחורזת, הפיליטון, האוטוביוגרפיה והרומן. תיאר את האוריינטציה שלה לחסידות ולשבתאות ואת מערכת היחסים שלה עם ספרות אירופה הכללית. הוא חקר את היוצרים הבולטים של ספרות ההשכלה, כמו יצחק ארטר, י"ל גורדון, יוסף פרל, יהודה בן מרדכי הורביץ ואברהם מאפו. פרט לכך סיכם את תולדות המחקר בהּ.

ורסס חקר גם את הספרות העברית הקלאסית. הוא בחן את התמורות בנושאים ומאפיינים בספרות. הוא בחן את המקורות העממיים והמיתיים שספרות זו שאבה ממנה. זאת הוא עשה בסופרים שהם מעמודי התווך של ספרות זו: ביאליק, פיארברג, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, חיים הזז וש"י עגנון.

הוא חקר את תולדות כתבי העת העבריים, מן "המאסף" ועד העיתונות העברית בפולין שבין מלחמות העולם. הוא אף שלח ידו בחקר הספרות העברית החדשה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יובל

רשימת פרסומים

  • רות שנפלד, 'שמואל ורסס: ביבליוגרפיה של כתביו', קריית ספר נט (תשמ"ד), 258–267. נוסח מעודכן: רות שנפלד ואבנר הולצמן, 'ביבליוגרפיה של כתבי שמואל ורסס (1938–2002)', בתוך ספר היובל מווילנה לירושלים, עמ' 609–627.

על סיפור ושורשו

על ידידתו של משורר

הערכות כלליות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבנר הולצמן, סודו של ורסס, באתר הארץ, 24 באפריל 2011.
  2. ^ שמואל ורסס דרכי אל חקר ספרות ההשכלה, בתוך "הקיצה עמי", ירושלים, תשס"א
  3. ^ יונתן מאיר, מולינה לירושלים, עמ' 280
  4. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, דבר, 6 ביולי 1967.
  5. ^ שמואל ורסס, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים.
  6. ^ ארכיון שמואל ורסס, בספרייה הלאומית