שמואל גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל גורדון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1944 (בן 80 בערך)
משמר העמק, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חיל האוויר הישראלי
דרגה אלוף-משנה (אוויר)
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמואל גורדון (נולד בשנת 1944 בקיבוץ משמר העמק) הוא איש צבא ישראלי בדימוס, ששירת 27 שנים בחיל האוויר הישראלי, כטייס קרב, מפקד יחידות מבצעיות וקצין מטה עד דרגת אלוף-משנה. הוא חוקר העוסק במחקרים אסטרטגיים, ביטחון לאומי, מאבק בטרור ועשיית הסדרים בין ישראל לשכנותיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון התגייס לחיל האוויר ובשנת 1963 סיים קורס טיס במגמת קרב. לאחר מכן שימש כמדריך בבית הספר לטיסה[1]. במלחמת ההתשה לחם כטייס מיראז' בטייסת הקרב הראשונה[2]. בהמשך עבר הסבה למטוס "פנטום"[3], ושירת כסמ"ט ב' ואחר כך סמ"ט א' בטייסת אבירי הזנב הכתום שבפיקודו של יפתח ספקטור. במסגרת זו השתתף ב-2 בינואר 1973 בהפלה הראשונה של מטוס בידי הטייסת[4]. במלחמת יום הכיפורים טס בטייסת זו בהצבת חירום[5]. לאחר מכן שימש מפקד טייסת 105, של מטוסי פנטום.

בשנים 1977–1979 היה ראש הענף לאימון והדרכת מטוסי קרב במפקדת חיל האוויר, ובשנים 1978–1979 היה ראש פרויקט תוכנית האימונים של חיל האוויר לאחר החזרת סיני.

בשנים 1982–1984 שימש מפקד מוצב השליטה המרכזי של חיל האוויר[6], בדרגת אלוף-משנה, בין היתר במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

בשנים 1985–1988 היה מדריך במכללה לביטחון לאומי וראש צוות מחקר בנושא שדה הקרב העתידי.

במהלך שירותו הצבאי השלים בשנת 1980 לימודים לתואר ראשון (בהצטיינות) במדעי הרוח, ובשנת 1982 השלים לימודים לתואר שני (בהצטיינות) במדעי המדינה, שניהם באוניברסיטת תל אביב.

לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל שהה בשנים 1988–1991 בתאגיד ראנד בקליפורניה, שם עסק, בין היתר בסימולציות מתקדמות של היבטים מערכתיים בשדה הקרב העתידי ובאפיון מערכות נשק.

בשנים 1986–1995 היה בעל תוכנית קבועה בגלי צה"ל בנושאי ביטחון.

בשנת 1996 השלים דוקטורט בהיסטוריה צבאית באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא התזה שלו הוא "עוצמה צבאית : טכנולוגיה צבאית ומלחמה קונבנציונלית במזרח התיכון".

עוסק, בין היתר, במחקר, בייעוץ לתעשיות הביטחון ולקהילת הביטחון בנושאים כמו מערכות נשק, ייעוץ ארגוני, ניתוח מערכות וקבלת החלטות. היה מעורב בצורה אינטנסיבית במערכת לוחמה נגד טק"ק ובמיוחד במערכת השו"ב עבור מערכת טיל נגד טילים. ערך, בשיתוף צוות מחיל האוויר, פרויקט השוואה לבחירת מטוס הקרב העתידי. פיתח מודל להערכת עוצמה צבאית ומדידת הצרכים התקציביים של משרד הביטחון וצה"ל.

פרסם מספר ספרי עיון, העוסקים בקובעי ההחלטות המדיניות והצבאיות. משמש מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ופובליציסט. בשנת 1998 זכה ספרו "קשתו של פאריס" בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

בנוסף פרסם ספר שירה ושני רומנים.

מתגורר הר אדר.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עימות באוויר - פרקים באסטרטגיה האווירית של גרמניה ובריטניה 1945-1914, מערכות, 1985
  • קשתו של פאריס - טכנולוגיה דוקטרינה וביטחון ישראל, ספרית פועלים, 1997
  • מסדר האבירים האחרון: אסטרטגיה אווירית מודרנית, רמות-אוניברסיטת ת"א, 1998
  • ישראל נגד הטרור - הערכת מצב לאומית, א’ מלצר - מחקר, עיתונאות והוצאה לאור, 2002
  • מבט אישי: עיראקים, פלסטינים ואנחנו צה"ל, 2003
  • מנהיגות אווירית - תרבות מבצעית מודרנית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
  • 30 שעות באוקטובר - החלטות הרות גורל על הפעלת חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספריית מעריב, 2008
  • מ'חניבעל' למלחמה - החלטות אסטרטגיות במלחמת לבנון השנייה, מודן הוצאה לאור, 2012
  • The vulture and the snake : counter-guerrilla air warfare : the war in Southern Lebanon, Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Bar-Ilan University, 1998
  • Dimensions of Quality: A New Approach of Measuring Air Power, Jaffee Center for Strategic Studies, 2003
  • Grizlly vs. Scorpion: Strategic Decisions in Operation Cast Lead, The Fisher Institute for Air & Space Strategic Studies, 2012

שירה וספרות יפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כחלום יעוף : שירים, ספרית פועלים, 1995
  • אהבה קלועה, גוונים, 2005
  • בגלוי ובסתר, כרמל, 2011
  • דורי, הוצאת חבר לעט, 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי דרומי, אסון אווירי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2008.
  2. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 145.
  3. ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 208.
  4. ^ אבינעם מיסניקוב, ‏ההפלה הראשונה של טייסת אבירי הזנב הכתום, באתר "מרקיע שחקים"
  5. ^ חנוך פטישי, ‏טיסה מבצעית-טייסת אבירי הזנב הכתום, באתר "מרקיע שחקים"
  6. ^ אמיר אורן, המלחמה שלא נגמרה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008.