שלמה שבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה שבא
שלמה שבא
שלמה שבא
לידה 28 ביוני 1929
ז'שוב, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במאי 2015 (בגיל 85)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19502015 (כ־65 שנים)
בת זוג זהרירה חריפאי
פרסים והוקרה יקיר העיר תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלמה שְבָא (28 ביוני 19295 במאי 2015) היה סופר, עיתונאי ותסריטאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון לשלמה שבא וזהרירה חריפאי ברחוב זכריה 14 בתל אביב

שלמה שְבָא נולד בשם שלמה-יוסף שוורץ בעיירה ריישא (ז'שוּב) שבפולין בשנת 1929. ב-1936, במהלך העלייה החמישית, עלה לארץ ישראל עם הוריו ואחותו מלכה (לימים מלכה בנטוב, חברת הלח"י). המשפחה התגוררה בשכונת מחלול, על חוף הים בתל אביב. בצעירותו למד בישיבת היישוב החדש בתל אביב.

בתקופה מסוימת לפני קום המדינה, שיכן אביו בביתם את משפחת אחותו שנמלטה מחולון מפרעות הערבים, ובהם בניה אברהם אחיטוב, לימים ראש השב"כ, ואחיו יוסף אחיטוב, לימים מאנשי הרוח של הקיבוץ הדתי.

לאחר שחרורו מצה"ל עבד שבא כיערן מטעם הקרן הקיימת בהרי יהודה, ולאחר מכן כעיתונאי ועורך בעיתונים "למרחב", "על המשמר" ו"דבר".

התמחה בהיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל, במיוחד בתולדות היישוב, והנגיש אותה לקהל רחב בכתיבה קלילה, כמעט בסגנון הרומן ההיסטורי. לימים היה מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת ההיסטורי "עת־מול", אותו ערך במשך 25 שנה ובו פרסם מאמרים וכתבות רבים. כתב את התסריט לסדרת הטלוויזיה ארץ מולדת.[1]

שבא התגורר מילדותו ועד מותו בתל אביב ונחשב לאחד המומחים הגדולים לעיר ולתולדותיה. בשנת 2010 הוענק לו תואר "יקיר העיר תל אביב-יפו".

שלמה שבא הלך לעולמו בשנת 2015 ונקבר בבית הקברות גבעת השלושה.

שבא היה נשוי לשחקנית, כלת פרס ישראל, זהרירה חריפאי, עד למותה ב-2013. לזוג בת, הבמאית והשחקנית איה שבא, ונכדים.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתם של שלמה שבא וזהרירה חריפאי ברחוב זכריה 14.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנשים חדשים בהרים הגבוהים. הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ג 1953. הוצאת משרד הביטחון 1986.
  • מקום שאין לו שם. הקיבוץ המאוחד, 1957.
  • אורח לחג. הקיבוץ המאוחד, 1958.
  • נודדי לילה (עם זהרירה חריפאי). ספרית פועלים 1965.
  • ימים של זהב. חמו"ל, 1966.
  • הצייד. משרד הביטחון, 1967.
  • ירושלים השלמה: קורות בירת ישראל. עם עובד 1967.
  • חברה חדשה - הקיבוץ והמושב: מדגניה עד עין-יהב. 1968.
  • הבה נבנה עיר: ראשיתה של תל אביב במחזה. הוצאת עמיקם.
  • שבט הנועזים: קורות מניה וישראל שוחט וחבריהם ב"השומר". ספרית פועלים 1969.
  • מסע הפלאים של פלים. ספרית שפן הסופר 1971
  • הימים היפים. א. לוין-אפשטין 1972. יצא גם בעברית קלה בהוצאת ההסתדרות הציונית 1979.
  • ארץ ציון ירושלים (עם דן בן אמוץ). ויידנפלד וניקולסון 1973.
  • דרך במדבר: סיפורו של סולל-בונה. עם עובד 1976.
  • הו עיר או אם. קרן תל אביב לספרות ולאמנות, 1977.
  • בשורה הראשונה / פנחס שניאורסון; כינס וערך שלמה שבא. פועלים 1978.
  • אהבה דוחקת את הבשר: אהבה, תאווה ותשמישי מיטה בתלמוד ובמדרשים. זמורה-ביתן 1979, ספרית פועלים 2000.
  • בני רץ: חייו וקורותיו של בנימין מרשק. הקיבוץ המאוחד 1981.
  • ארץ רבת שמש. משרד הביטחון 1982.
  • ארץ מולדת: ארץ-ישראל והיישוב היהודי בעת החדשה. המרכז לטלוויזיה לימודית 1982.
  • בעקבות השושן הצחור. זמורה-ביתן 1984.
  • מדינה בעריסה (עם בוריס כרמי). זמורה-ביתן 1985.
  • עיר קמה. זמורה-ביתן 1989.
  • חוזה ברח: סיפור חייו של חיים נחמן ביאליק. דביר 1990.
  • יום אחד ו-90 שנה: סיפורה של קרן קיימת לישראל. קרן קיימת לישראל 1991.
  • לצייר ארץ כמולדת: סיפורו של דור האמנים הראשון. משרד הביטחון 1992.
  • פחד יצחק: דברי חכמה, תורה ושעשוע ששמעתי מפי איצ'ה ממבוש. כינס וערך שלמה שבא. ש’ שבא וז’ חריפאי 1995.
  • חכמת שמואל: דברי תורה ודברי חול מבוטשאטש ומארץ ישראל שנשמעו מפי שמואל יוסף עגנון; לקט והביא לדפוס שלמה שבא. גולן 1996.
  • ארץ מולדת: פרקים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה. הטלוויזיה החינוכית 1997-1998.
  • איש ואשתו והתיאטרון: אינה גובינסקא ואברהם ברץ, שחקני הבימה - חיים ותפקידים. מלוא 1998.
  • ארץ ישראל – אוטוביוגרפיה. דביר 2001.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]