שלמה ניצן (סופר)

שלמה ניצן

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	14 בדצמבר 1921 ליבאו, לטביה
פטירה	26 בפברואר 2006 (בגיל 84) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	שלמה מייזל
מדינה	ישראל
לאום	ישראלי
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1942–2006 (כ־64 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ברנר (1973) פרס היצירה לסופרים עבריים (1984)

לוחית זיכרון בכניסה לביתו של שלמה ניצן, בית מגורי העיתונאים, ברחוב הפלמ"ח 13 שבתל אביב

שלמה ניצן (14 בדצמבר 1921 – 26 בפברואר 2006) היה סופר, מתרגם ועורך ישראלי.

ביוגרפיה

שלמה ניצן נולד ב-14 בדצמבר 1921 בליבאו שבלטביה למשפחת סוחרים דתית. הוא למד בתלמוד תורה וגם למד עברית מילדותו. בשנת 1932, כשהיה בן אחת עשרה, הועלה עם הוריו לארץ ישראל, והמשפחה השתקעה בראשון לציון. בשנת 1933, כשהיה בן 12, שנה אחרי שעלה לארץ, הוא כבר ידע עברית מצוין ואמר שישראל זאת 'ארץ הכיף' בשבילו. הוא סיים את בית הספר העממי בעירו, והשלים את לימודיו בלימודי ערב בתל אביב. עד מלחמת הקוממיות עסק בעבודות נגרות, בניין ומסגרות.

במלחמת העצמאות שירת ככתב צבאי, וערך ספריית ספרי כיס לחיילים. בשנת 1950 שימש כעורך עיתון הילדים "משמר לילדים" ביחד עם הסופר, המשורר והמתרגם בנימין טנא. שלמה ניצן עבד יחד עם בנימין טנא עד שנת 1979, ואז נתמנה לעורך הבלעדי של העיתון.

בשנת 1984 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שמו של לוי אשכול. כן זכה בפרס ברנר ובפרס חולון. סיפורו הראשון, "חגים בחולות", נדפס בשנת 1944, ברבעון "מחברות לספרות" של ישראל זמורה. שלמה ניצן היה יוצר פורה מאוד, ופרסם סיפורי ילדים, מקור ותרגום, וכן נתפרסם בעיבודיו המקוריים ליצירות עם ידועות ואהובות.

שלמה ניצן נחשב לאחד היוצרים החשובים בפרוזה של סופרי דור תש"ח, ותרומתו לפרוזה של הדור היא גדולה. עיקר פרסומו היא הטרילוגיה הגדולה "צבת בצבת", רומן העוסק בגיבור הישראלי של מלחמת העצמאות, וביום השני, האפור, שלאחר המלחמה. על רקע סיפור משפחה רחב ובו יחסי בנים אבות מאוד מורכבים. אשתו, נחמה ניצן, הייתה מחנכת ומבקרת ידועה של ספרי ילדים. בנו היה הבמאי, המחזאי ומנהל התיאטרון עמרי ניצן. בתו היא אורית ניצן. התגורר בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי, שבתי דון-יחייא, דוד לאזר וברוך אדלר.

שלמה ניצן נפטר בשנת 2006 בתל אביב, בגיל 84. הוא נקבר בבית העלמין ירקון.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של שלמה ניצן ברחוב הפלמ"ח 13 בתל אביב.

מספריו למבוגרים

• אדמה בים, סיפורים, תל אביב, משרד הביטחון, 1984.
• האימפריה הפרטית של זמירי-פיקאסו, רומן, ספרית פועלים, 1982.
• בינו לבינם, רומאן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1953.
• בסוגרים, סיפורים, מחברות לספרות, 1964.
• יתד לאוהל, רומן, ספרית פועלים, 1960.
• להיות עד, רומן, כרמל, ירושלים, 1993.
• מהמגירה השלישית, כרמל, 1999.
• מרחוב אל רחוב, תל אביב, 1968.
• ספירת מלאי, ביתן, תל אביב, 2000.
• צבת בצבת, טרילוגיה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1990.
• רומנסה בחורף, ארבעה סיפורים, ספרית פועלים, 1995.
• תופקוש, מסדה, תל אביב, 1975.
• צמחתי להיות לפניך, שירים, הוצאת כרמל, 2009.

מספריו לילדים

• הצריף ברחוב הצפצפות, ציירה צופיה לנגר, ניומן תל אביב, 1950. (הוצאת ביתן 2000).
• המדורה על שפת הירקון, סיפורים, ציורים: שמואל כץ, מרחביה, 1955.
• מעשה בדג של זהב ועוד ארבעה סיפורים, הוצאת מ. ניומן, 1956 .
• אגדות נבחרות, מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, מסופרות עברית בידי יואב אביגדור, ערך: שלמה ניצן, הציורים: ז’ן לגרד, מזרחי תל אביב, 1964.
• אלכסנדר הגדול בארץ המופלאה, ועוד חמישה סיפורים, תרגם ועיבד שלמה ניצן, ציירה בינה גבירץ, ניומן תל אביב, תשט"ז 1956.
• בקבוק-הפלאים, אגדות וסיפורים, תרגם ועיבד שלמה ניצן, ציירה יהודית ארן, צ'צ'יק תל אביב, תשי"ח 1958.
• הגיבור הקטן, סיפור מימי המכבים, איורים: צופיה לנגר, ניומן תל אביב, תש"ך 1960.
• שלוש משאלות ועוד שמונה סיפורים, "גדיים", הוצאת מ. ניומן, 1971.
• גביע הזהב, מבחר אגדות-עם, נוסח עברי: שלמה ניצן, עם עובד, תל אביב, 1976.
• גונב הכוכבים, 21 אגדות וסיפורים, ליקט וערך שלמה ניצן, ציורים: שמואל כץ, מזרחי תל אביב, 1972.
• הגמד הערמומי, ליקט ותירגם: שלמה ניצן, ציורים: אריה גלזר, יבנה תל אביב, תשל"ד 1974.
• הדבר המיוחד במינו בעולם, מבחר אגדות עם, נוסח עברי: שלמה ניצן, איורים ועטיפה: גיורא כרמי, זמורה ביתן, תל אביב, 1979.
• דובאי ודוביקו, סוס הקרקס הגאה, שני סיפורים מאת ר’ צימניק, תורגם בידי שלמה ניצן, רישומים מאת המחבר, עם עובד, תל אביב, תשכ"ח 1968.

מספריו לילדים שערך

• השועל החכם, כתב: יואב אביגור, ציורים: ז'אן אש, הוצאת מ. מזרחי, 1964.

לקריאה נוספת

• גרשון שקד, בין אדם להיסטוריה: אירועים היסטוריים והשתקפותם ברומאנים של חמישה יוצרים בסיפורת העברית בת-דורנו נ. פרנקל, א. קובנר, א.וי. סנד, ש. ניצן וס. יזהר, נדפס בידיעות אחרונות, מאי 1978.
• שרה הלפרין, לחיות עם הפחד: על הרומן החדש של שלמה ניצן "האימפריה הפרטית של זמירי-פיקאסו", נדפס במאזנים, נ"ה, 6, 1983.
• יוסף אורן, מייסד האימפריה ובנו, נדפס בידיעות אחרונות, יולי 1982.
• אברהם הוס, מתן העדות, על "להיות עד" של שלמה ניצן, נדפס בעיתון 77, 171, תשנ"ד 1994.
• מנוחה גלבוע, ספרות הפלמ"ח בצבת הביקורת: שלמה ניצן, "צבת בצבת", 1990, נדפס במאזנים, ס'ה, 5, תשנ"א 1991.
• איזה פרליס, שלמה ניצן ו"השעה הגנובה", נדפס בהדאר, נ"ג, תשל"ד 1974.

קישורים חיצוניים

• כתבי שלמה ניצן בפרויקט בן-יהודה
• מרב יודילוביץ', הלך לעולמו הסופר שלמה ניצן, באתר ynet, 26 בפברואר 2006
• שלמה ניצן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• שלמה ניצן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• עמרי ניצן, תרבות וספרות: יתום, בעוד אביו בחיים, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
• רן יגיל, הפלמ"חניק המהסס: ביקורת על ספר מעזבונו של שלמה ניצן ז"ל, באתר nrg‏, 7 בנובמבר 2009, nrg מעריב, 7 בנובמבר 2009