שלומית בת דברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי היא דמות מקראית הנזכרת בספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק י"אפרשת אמור). שלמית הייתה בת לשבט דן ואימו של המקלל, אותו ילדה מאיש מצרי.

מדרש שמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם שְׁלֹמִית נגזר משלום או שלם. במדרש ויקרא רבה (לב, ה) דרשו כי הייתה פטפטנית ואומרת שלום לכל אחד ומכאן בא שמה שְׁלֹמִית: - ”דהות פטטא בשלמא שלם לך שלם לכון”, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל (רש"י לספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק י"א). ייתכן גם כי השם נגזר מלשון בריאות ושלימות.[1], אך יש הסוברים כי השם שְׁלֹמִית הוא שם זר.[2]

ציון שמה בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרש"ר הירש מסביר את הצורך בהזכרת שם האם ובדרכו תולה את האשמה בחטא קללת ה' של הבן על האם: ”באותו זמן הייתה זו האישה היחידה בישראל, שעברה עבירה: משום כך קיבלה את הציון המעציב להיות נזכרת בתורה הנצחית. רק משחטא בנה, נזכר שמה. שכן בעצם החטא הזה מתגלה התוצאה הקשה של קלקלתה המוסרית. אלמלא קִלקלה, הרי אותה התפרצות שפלה של נוולות לא יהודית, לא הייתה הופכת מציאות בישראל. פלצות הזוועה על חטא הבן ראתה באם, בשלמית, את הגורמת למעשה.”

אחריות האם לחטא בנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י בפירושו מביא מבט קצת שונה, אך גם הוא בדבריו, תולה את התנהגות הבן בסביבה החברתית שגדל: ”וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת־דִּבְרִי - שבחן של ישראל, שפרסמה הכתוב לזו. רוצה לומר, שהיא לבדה הייתה זונה. שְׁלֹמִית - דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל. בַּת־דִּבְרִי- דברנית הייתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה. לְמַטֵּה־דָן - מגיד שהרשע גורם גנאי לו גנאי לאביו גנאי לשבטו כיוצא בו (שמות ל"א) אהליאב בן אחיסמך למטה דן שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו.”


גם מדרש תנחומא תולה את האשם באם: ” וירא איש מצרי מכה איש עברי' מי היה איש מצרי? אביו של מגדף... 'מכה איש עברי' (זה) - בעלה של שלומית בת דברי. כיצד? היה אותו נוגש עשוי (אחראי) על מאה ועשרים אנשים והיה מוציא אותם למלאכתם לקריאת הגבר, ומתוך שהיה רגיל להוציאם, היה נכנס ויוצא לבתיהם. ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלמה מכל מום, נתן עיניו בה עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו, וחזר אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהוא בעלה. חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה, ואמר שמא נגע בך? אמרה לו 'הן, וסבורה הייתי שאתה הוא'. כיון שידע הנוגש שהרגיש בדבר, חזר לעבודת פרך והיה מכה אותו. ראה משה ברוח הקודש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו, אמר 'לא דייך שענית את אשתו אלא אתה מכהו', כעס על המצרי... 'ויך את המצרי” .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קריית גת, דני ספרים, 2009. עמ' 274.
  2. ^ אברהם מלמט, ישראל בתקופת המקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 1983, עמ' 208.