שלום חולבסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלום חולבסקי
לידה 26 בספטמבר 1914
לידא, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במאי 2011 (בגיל 96)
עין השופט, ישראל
מדינה פולין, ברית המועצות, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, היסטוריון
תפקיד מנהל בית ספר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איציק חולבסקי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלום חוֹלַבְסקייידיש: שלום כאָלאַווסקי; בבלארוסית: Шалом Халяўскі;‏ 26 בספטמבר 191421 במאי 2011) היה סופר וחוקר תולדות היהודים במזרח אירופה, ובייחוד תולדות תנועות המרי והפרטיזנים היהודיים בזמן מלחמת העולם השנייה, לוחם ומפקד בתנועת המרי היהודית בזמן השואה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולבסקי נולד בעיר לידא שבאימפריה הרוסית (כיום במערב בלארוס). הוא למד בסמינר למורים "תרבות" בווילנה, ולימים שימש מנהל בית הספר "תרבות" בעיירה ראקוב שבאזור מינסק. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וריכוז היהודים בגטאות היה מראשוני המחתרת היהודית וממנהיגי המרד בגטו נייסבייז', המרד היהודי הראשון בגטאות (21 ביולי 1942). בחסות להבות האש של הגטו הבוער ברח עם ניצולים אחרים ליערות ראיובקה, שם הצטרף ליחידות הפרטיזנים ונמנה עם המייסדים והמפקדים של יחידת הפרטיזנים היהודית על שם ז'וקוב (בראשות ליובה גילצ'יק), שלחמה ביערות בלארוס. ביולי 1944 שחרר הצבא האדום את אזור ראיובקה, ויחידת הפרטיזנים התפרקה.

בסוף 1944 הקים יחד עם יצחק צוקרמן את הארגון היהודי פח"ח (פרטיזנים, חיילים, חלוצים) בפולין ובגרמניה ועמד בראשו. הארגון היה לחלק מתנועת "הבריחה" לארץ ישראל, וחולבסקי הקים גם מעונות לפליטים יהודיים. ב-1948 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ עין השופט. שם שימש מורה לספרות במוסד החינוכי "הרי אפרים". חולבסקי העיד מטעם התביעה במשפט אייכמן.[1]

חולבסקי היה בין מקימי מוסד "מורשת", בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', ובשנים 19621966 כיהן כמרכֵּז המוסד. למד באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת המכון ליהדות זמננו, וב-1977 קיבל שם תואר דוקטור לפילוסופיה. עבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית יהודה באואר, הייתה בנושא "המחתרת היהודית בגיטאות ביאלורוסיה המערבית בימי השואה".

חולבסקי כתב שמונה ספרים ומחקרים רבים, רובם בעברית, מקצתם ביידיש.

היה נשוי לאידה (וֶרְסֶס) חולבסקי (1920–2010),[2] ואב לנאוה (1951) ויצחק (1954). נפטר ב-2011 והובא למנוחות בעין השופט.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיר ויער במצור, מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ' וספרית פועלים, תל אביב, 1973.
  • על נהרות הניימן והדנייפר: יהודי בילורוסיה המערבית במלחמת-העולם השניה, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ב, 1982.
  • התנועה הפרטיזאנית היהודית (בעריכת יהואש ביבר), מרכז ההסברה - שירות הפרסומים (סדרת "דע את עמך"), ירושלים, תשמ"ז, 1986.
  • בסופת הכליון: יהדות ביילורוסיה המזרחית במלחמת-העולם השנייה, (בעריכת לוי דרור), המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית, מורשת, בית-עדות ע"ש מרדכי אנילביץ’ וספרית פועלים, ירושלים, תשמ"ח, 1988.
  • וויפל בענקשאפט, וויפל חן: (ניעסוויזש - ווילנע - ראקאוו), "ישראל-בוך", תל אביב, תש"ס, 2000. (ביידיש)
    • כמה געגועים, כמה חן: נייסביז’, וילנה, ראקוב, : הוצאת ארגון לוחמי הפרטיזנים לוחמי המחתרת ומורדי הגטאות בישראל, קיבוץ דליה, תשס"ב, 2002.
    • So much longing, so much charm: Nesvizh, Vilna, Rakov, translated from the Hebrew by Margalit Rodgers, [Israel]: S. Cholawski, 2005. (באנגלית)
  • מרי ולוחמה פרטיזנית: יהודי בילורוסיה במלחמת העולם השנייה, יד ושם רשות הזיכרון לשואה וגבורה; מורשת, בית-עדות ע"ש מרדכי אנילביץ’, ירושלים, תשס"א, 2001.
  • משלי, ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרת ומורדי הגיטאות בישראל, ירושלים, תשס"ב, 2002.
  • כל-זמן דאס ליכט ברענט / שלום כאלאווסקי, בית שלום-עליכם, תל אביב, תשס"ו, 2006. (ביידיש)
  • מה שהלב רוגש לא יורד לטמיון, מרץ 2007.
  • Soldiers from the ghetto, San Diego: A. S. Barnes, ca. 1980. (באנגלית)
  • The Jews of Bielorussia during World War II, Amsterdam: Harwood Academic Publishers, ca. 1998. (באנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום חולבסקי, "עם סיום המלחמה: פרקי זכרונות 1944–1946", ילקוט מורשת, 70, 2000, עמ' 113–136.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תצלומו של חולבסקי מעיד במשפט אייכמן (שורה 5 מלמטה)
  2. ^ אידה חולבסקי, באתר ההנצחה של קיבוץ עין השופט.