שלום הכהן
 | |
| שלום הכהן | |
| לידה |
23 בדצמבר 1771 מיינדזיז'ץ, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
20 בפברואר 1845 (בגיל 73) המבורג, הקונפדרציה הגרמנית |
| מדינה |
גרמניה |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
שלום הכהן (ב' בטבת ה'תקל"ב, 23 בדצמבר 1771 – י"ד באדר א' ה'תר"ה, 21 בפברואר 1845) היה משורר עברי, איש תנועת ההשכלה; עורך "המאסף החדש", מייסד ועורך "ביכורי העתים", מחבר "עמל ותרצה", "ניר דוד" ו"קורא הדורות".
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלום בן יעקב הכהן נולד ב-23 בדצמבר 1771 בעיירה מיינדזיז'ץ פודלסקי שבפולין. בשנת 1789 בא לברלין, ושם התחבר עם אנשי תנועת ההשכלה שבעיר, ובעיקר נעשה תלמידו וידידו של המשורר ר' נפתלי הרץ וייזל (רנה"ו), ולימים אף נחשב כיורשו בתחום השירה העברית. בברלין פרסם בתקנ"ט (1799) את ספרו הראשון, "משלי אגור". הוא התפרנס כמורה בבית הספר של המשכילים, "חינוך נערים", וכן כמורה פרטי לילדי יהודי ברלין העשירים. בברלין ראה לנגד עיניו את שקיעתה של תנועת ההשכלה בעיר ואת גל המרת הדת אצל היהודים. סגירתו של ירחון המשכילים "המאסף" ב-1797 הטרידה אותו מאוד, והוא פנה ב-1800 למייסד "המאסף", יצחק אייכל, בהצעה לחדש את הופעת הירחון; ואולם אייכל ענה לו בדברי ייאוש, כי זמנה של תנועת ההשכלה ושל תהילתה של השפה העברית עבר ואין עוד כל סיכוי להתחדשות.
ב-1800 הוציא לאור בבית הדפוס של וולף היידנהיים בעיירה רדלהיים קובץ שירים בשם "מטעי קדם על אדמת צפון", ובו שלוש יצירות מקראיות: פואמה על הצלת אברהם באור כשדים, מזמורים על חיי דוד המלך, ובעיקר "מעשה נבות היזרעאלי" – מחזה בשתי מערכות שבו משולבים רעיונות של רומנטיקה ושל צדק חברתי. ב-1808 החל לפעול כדי לחדש בכל זאת את "המאסף", ואכן הצליח להוציא אותו לאור במשך שלוש שנים: ב-1809 בברלין, ב-1810 באלטונה וב-1811 בדסאו. הוא שינה במקצת את אופיו של הירחון, והוסיף בו עוד שירים ויצירות מתורגמות מן הספרות האירופית. ב-1812 הוציא לאור ברדלהיים את "עמל ותרצה" – מחזה המחקה את "לישרים תהילה" של רמח"ל. המחזה – דרמה העוסקת ברעיונות של צדק חברתי – נדפס בכמה מהדורות נוספות והשפיע על כמה ממשוררי ההשכלה ובהם אברהם בר גוטלובר ואד"ם הכהן.
ב-1813 עבר שלום הכהן מגרמניה לאמסטרדם, וב-1815 עבר ללונדון. בלונדון ניסה להקים בית ספר, אך הדבר לא עלה בידו, והוא עבר להמבורג, שם נשא אישה. בהמבורג היה עד למאבק סביב פעולותיהם של חלוצי היהדות הרפורמית, בעיקר באירוע שכונה ריב ההיכל. הוא עצמו נטה תחילה לתיקונים מסויגים בנוהג הרווח, אולם בעקבות האירועים שינה את דעתו והחל מתנגד בחריפות למחדשים. הוא תרגם לגרמנית כמה מן המאמרים שכתבו הרבנים שהתנגדו להם, וכן תרגם לגרמנית את סדר העבודה (עם מבוא על תולדות התפילה בישראל) וכמה פיוטי סליחות.
ב-1820, כשכבר התפרסם כמשורר, הוזמן לעבוד כמגיה וכעורך בבית הדפוס של אנטון שמיד בווינה, והחליף בתפקיד זה את שלמה לויזון. הוא שהה בווינה עד 1836, ובתקופה זו הוציא את ספרו "כתב יושר" – אֶגְרוֹן עם דוגמאות למכתבים בעברית, ואת הפואמה הגדולה שלו, "ניר דוד", על חיי דוד המלך, שחיקתה את "שירי תפארת" של וייזל ונחשבה באותה תקופה יצירת מופת של השירה העברית. עיקר פעילותו בשנים אלה הייתה הוצאתו לאור של שנתון שנועד להמשיך את דרכו של "המאסף": "ביכורי העתים". הוא ייסד את כתב העת, בתחילה כנספח ללוח שנה עברי, וערך אותו בשלוש שנותיו הראשונות, 1821–1823.
ב-1836 חזר להמבורג, ושם ישב, למעט נסיעות קצרות לערים אחרות, עד מותו ב-1845. ב-1838 הוציא לאור את החלק הראשון של "קורא הדורות", חיבורו על תולדות עם ישראל מימי בית שני ואילך. את שאר חלקי החיבור הותיר בכתב יד, וקטעים מהם התפרסמו לאחר מותו בכתבי עת שונים. "קורא הדורות" מבוסס על חיבוריו ההיסטוריים של יצחק מרדכי יוסט, אולם הוא כתוב בגישה ביקורתית פחות ובלשון קלה וברורה יותר, ולכן היה פופולרי אצל המשכילים. ב-1841 חגגו בהמבורג מלאת לו שבעים שנה, ואז נאם נאום בגרמנית על כמה פרקי מקרא, והנאום פורסם כספר בפני עצמו. שלום הכהן הלך לעולמו ב-21 בפברואר 1845 בהמבורג.
הערכת שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוך "הצלת אברהם באור כשדים"
|
|---|
| מאת שלום הכהן |
|
עַל פַּלְגֵי מֵי מְנוּחוֹת, בֵּין הַרְרֵי אֶרֶץ קֶדֶם – |
מכל משוררי ההשכלה, שלום הכהן הוא הקרוב ביותר ברוחו לשירת הרמח"ל. אם שירת הרמח"ל היא שירת הזהב של השירה העברית החדשה, אזי שירתו של שלום הכהן היא שירת הכסף, אמנם פחות מקורית, אך עדיין שירה עברית אמיתית: מלאה במחשבות מוסר ובתמונות טהורות המרוממות את הרוח ומאצילות את הנפש. בפרט, במחזה "עמל ותרצה" התהלך בעקבות המחזה "לישרים תהלה" של הרמח"ל. שלום הכהן הודה בענוותנותו כי מחזהו חובר בדמות מערכות שיריו של הרמח"ל, אך לא בתוקף ועוז נעימת לשונו ועומק מחשבותיו, כי קטן ממנו מאד.
כתב מאיר לטריס על שירת שלום הכהן:
תכונת שיריו וזמירותיו בכלל ומשפטם הלא המה: חן ונועם, צחות הלשון והדרת קודש. - לא נטה כמעט מני דרך כתבי קדשנו, רוחם מרחפת על פועל כפיו ומילותיו על לשונו. כזאת הייתה שומה בפיו ובשפתיו תמיד - כי כל מרחב אשר לא תואר ולא הדרת ימות קדם לו, לא ירצה להיקרא מפעל לשון עבר.
על הזיקה בין שירת שלום הכהן לבין השירה הרומנטית, כתב פישל לחובר:
לספרות ההשכלה הייתה מעין מסורת לנטות אחרי “סתרי נאות שלום” – כדברי שלום במונולוג של לוצאטו: “הוי הררי עולם” וכו'. היה בזה מעיקר הנטייה של ספרות זו אל החיים הקדומים, הפשוטים, שבא זכרם בכתבי-הקודש ומן השאיפה שלה אל התמימות שבטבע ואל הפשטות ואל היושר – בנגוד אל הפלפול והחריפות שבחיים שמסביב, בנגוד אל החשבונות הרבים והתחבולות הרבות. שאיפה זו הלכה וגברה בדור השני של ההשכלה, בהשפעת הספרות האשכנזית, שנטתה זה כבר מן ההשכלה ועברה את תקופת “הסערה והדחיפה” (שטורם אונד דראנג), – לפי מובנה הפנימי של תנועה זו – או את התקופה של סערת הדחיפה והשאיפה, והגיעה עד הקלסיציסמוס הגבוה ועד ראשיתה של הרומנטיקה. סערת הדחיפה והשאיפה העברית הייתה לערות קצת הלב ולשפוך את הנפש בחיק הטבע. הגבור החביב היה עתה האיש החי על חלקת שדהו, וביותר – הרועה, המשורר. גם אברהם, ששבר את פסילי אביו, – טפוס הקרוב מאד ללב המשכיל – נעשה בשירו של שלום הכהן לרועה.
בתקופתו שלום הכהן נחשב לגדול משוררי ישראל של דורו, המליץ של בני דורו והכינור של שירתם, וכונה "המשורר הנשגב", "נעים זמירות דורנו", ו-"שר המשוררים באשכנז". לאחר שהדורות הבאים העדיפו את "שירת הפטישים" של יל"ג וביאליק, שלום הכהן הלך ונשכח. כך לאחר תקופת ההשכלה ירדה ההערכה לשירתו של הכהן, ומבקרים נוטים לראות בשירתו חיקוי חסר-מקוריות למשוררים שקדמוהו, בעיקר רמח"ל ורנה"ו. עם זאת מייחסים חשיבות היסטורית לדמותו של שלום הכהן, הן בתור חוליה בשרשרת משוררי ההשכלה, בין וייזל למאיר הלוי לטריס, והן כבעל תפקיד חשוב ביציאתה של תנועת ההשכלה מברלין ומעברהּ לאוסטריה ולגליציה, תפקיד שאותו מילא בעיקר על ידי ייסודו ועריכתו של כתב העת "ביכורי העתים".
חיבוריו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משלי אגור (ברלין תקנ"ט, 1799) - משלים מחורזים בעברית עם תרגום לגרמנית
- תפארת ישראל (ברלין תקס"ג, 1803; נדפס שוב ב"המאסף", 1809) - שיר תהילה לכבוד מאה שנה לחברת "ביקור חולים"
- מטעי קדם על אדמת צפון (רדלהיים תק"ס, 1800; מהדורה שנייה, תקס"ז 1807; מהדורה שלישית בנוסח עברי בלבד, ז'ולקווה תקע"ח 1818) - שירים בעברית עם תרגום לגרמנית: "הצלת אברהם באור כשדים", "מזמורים חדשים מקורות חיי דוד", "מעשה נבות היזרעאלי".
- תורת לשון עברית (ברלין 1802, ומהדורות נוספות) - ספד לימוד דקדוק לשון עברית, כתוב ביידיש.
- ספר ירמיהו עם ביאור עברי ותרגום לגרמנית (תק"ע, 1810)
- עמל ותרצה (רדלהיים תקע"ג, 1812; מהדורות נוספות 1822, 1862, 1869) - מחזה
- משא באטאוי (אמסטרדם תקע"ד, 1814) - שיר לכבוד שחרורה של הולנד מכיבוש נפוליאון
- שרשי אמונה (לונדון תקע"ה, 1815) - סיכום של עיקרי האמונה היהודית. תורגם לאנגלית ולהולנדית
- סדר העבודה בתרגום לגרמנית (לייפציג תק"ף, 1820) וסליחות מתורגמות לגרמנית (וינה תקפ"ג, 1823)
- כתב יושר (וינה תק"ף, 1820) - איגרון עברי.[1]
- ניר דוד (וינה תקצ"ד, 1834) - פואמה על חיי דוד המלך
- קורא הדורות (ורשה תקצ"ח, 1838) - היסטוריה יהודית
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פישל לחובר, ראשונים ואחרונים: מסות ומאמרים, שלום הכהן, תל אביב: דביר, תרצ"ד
- יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך א, ירושלים תשי"ב, עמ' 275–290.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פישל לחובר, שלום הכהן, בפרויקט בן-יהודה
- מאיר הלוי לטריס, על מצבת קבורת שלום הכהן, בפרויקט בן-יהודה
- הרמן רוזנטל, יצחק ברוידא, שלום בן יעקב כהן, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
שלום בן יעקב הכהן (1771-1845), דף שער בספרייה הלאומית
