שכונת הגורג'ים

שכונת הגורג'ים
(למפת ירושלים רגילה)
 
שכונת הגורג'ים
שכונת הגורג'ים
השכונות קריה נאמנה ("בתי ניסן ב"ק") ואשל אברהם בסמוך לרחוב הנביאים.
קטע ממפת ירושלים בהוצאת יוסף לוי חגיז[1] שנות ה-30
דעתו של אליעזר בן-יהודה על יושבי אשל אברהם, הצבי 1909

שכונת הגורג'ים או אשל אברהם או שכונת שער שכם הייתה שכונה בירושלים ליד שער שכם שנוסדה על ידי יהודים גאורגים שנקראו בפי העות'מאנים בטורקית עות'מאנית, גוּרג'ים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נוסדה בשנת 1892/1893 על ידי עולים מעליית הגורג'ים, שהחלה כבר במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. העולים היו ברובם משפחות אמידות, בני ערים, שעסקו דורות בעיקר בסחר התבואה, היין והתבלין. ההתיישבות בירושלים הייתה יעדם הראשון של העולים. העולים התיישבו בכל רחבי העיר, בנו בתי כנסת ליהודי גאורגיה וקיימו חיי קהילה. משה מונטיפיורי אף מזכיר, בשנת 1855, כי בין 19 הכוללים בירושלים נמנה גם כולל גורג'יסטן.

עם הקמת השכונה היא נקראה אשל-אברהם, אולם שם זה לא נקלט ותושביה קראו לה שכונת הגורג'ים או שכונת בתי גורג'ים או בשם בתי ניסן ב"ק, כשם השכונה הסמוכה.

הקרקע שעליה הוקמה השכונה כמו גם שכונת הקווקזים, "בית שמואל", ושכונת "עיר הצדק" ליהודי סוריה ועיראק, היה של ניסן בן ישראל שהקים את השכונה השמינית מחוץ לחומות, שכונת "קריה נאמנה". השכונה כללה כ-100 בתים. הם הקימו מסגרת ארגונית נפרדת בסמכותו של החכם באשי, והקימו בית כנסת, ישיבה, תלמוד תורה, בית עלמין.

מאורעות תרפ"ט החלו ביום שישי 23 באוגוסט 1929 עם סיום דרשת יום השישי בהר הבית, כשהמון רב של מוסלמים חמושים בסכינים יצא משער שכם והסתער על השכונות היהודיות הנמצאות מחוץ לשער - שכונת הגורג'ים וקריה נאמנה. שבעה יהודים נהרגו בשכונות אלה, ביניהן חנה צויניה-שווילי שנהרגה בעודה מחזיקה את בנה שמואל, שנפצע קשה[2]. בתי השכונה ובית הכנסת של השכונה נהרסו ונשרפו. לאחר מאורעות אלה נמלטו דיירי השכונה אל רבעים אחרים של העיר או עזבו את ירושלים[3]. בשנים האחרונות חודשה ההתיישבות היהודית באזור שער שכם[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפת ירושלים בהוצאת חגיז, 1919 לערך, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  2. ^ דף לזכר חנה צויניה שווילי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  3. ^ חנה הלנה כהן תון (1957), העדות בישראל, עמ' 110
  4. ^ מדרשת ראשית ירושלים תשס"ז חסידים עם טוריא