שי פרקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שי פרקש
שי פרקש בסטודיו, 2021
שי פרקש בסטודיו, 2021
לידה 22 באוקטובר 1957 (בן 66)
תל אביב, ישראלישראל ישראל
תחום יצירה ציור קיר ומחקר

שי פרקש (נולד ב-22 באוקטובר 1957) הוא חלוץ בתחום התיעוד והשימור של אמנות ציורי קיר בישראל. 

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי פרקש גדל והתחנך בצפון הישן של תל אביב. עוד בילדותו התעניין בארכאולוגיה ובילה את זמנו בתל קסילה – האזור עליו הוקם מוזיאון ארץ ישראל, בחיפוש אחר מטבעות וממצאים עתיקים. בבגרותו למד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה[1].

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי שירת בחטיבת הצנחנים, התקדם לתפקידי מפקד פלוגה ומד"ר. השתחרר לאחר שש שנות קבע בדרגת רב-סרן.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 הצטרף שי לבית המלאכה המשפחתי "פאר מוצרי צביעה וגימור" (כיום- "פאר-נשר"), אשר נוסד על ידי אביו חיים פרקש, כבית מלאכה לייצור מברשות ומכחולים לשימוש תעשייתי ולאומנות[2]. במקביל למד במסלול הנדסאי תעשייה וניהול במכון לפריון העבודה. כחלק מעבודתו במפעל המשפחתי, יצר שי קשרים עם ספקים מחוץ לישראל והחל לייבא מוצרים וכלים נוספים לענף הצבע והשיפוץ, והיה הראשון בארץ להביא שיטות צביעה מתקדמות כגון רולרים לצביעה, מוטות טלסקופיים ועוד.

העיסוק בתחום ציורי הקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת עבודתו במפעל המברשות, ביקר שי בתערוכות בתחומי הצבע והצביעה מחוץ לישראל. באחת התערוכות נחשף לשיטת הציור באמצעות שבלונות. בשנת 1993 השתתף בכנס של ארגון SALI - אגודה של אמני ציורי קיר דקורטיביים בארצות הברית ומשם המשיך למספר השתלמויות בתחום ציורי הסטנסיל (שבלונות). שי החל לשווק שבלונות בארץ ואף יזם מספר סדנאות ללימוד ציור על קירות באמצעות שבלונות[3].

בשנת 1999 במהלך סיור בדרום תל אביב, ברחוב שמרלינג בנווה צדק, זיהה שי פרקש במקטע קיר של בית הרוס, תחת שכבות של צבע ישן שהתקלף, שרידי ציור קיר באמצעות שבלונה. מכיוון שציורי קיר באמצעות שבלונות מתקופת תחילת המאה ה-20 לא היו מוכרים בארץ, החל שי לחקור את הנושא. הוא ערך סקר רחב בבתי שכונות נווה צדק ונווה שלום, בבתים פרטיים ובבתי כנסת. סקר זה היה תחילתה של עבודת תיעוד ומחקר מקיפה, אשר מצאה כי ציורי הקיר היו חלק מתרבות העיצוב של הבתים בתקופת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והתופעה הייתה נפוצה בבתים רבים ברחבי הארץ[4].

פרויקט התיעוד והשימור של ציורי הקיר שביצע שי, נערך בשיתוף עם ציירים, משמרים, אדריכלי שימור, המועצה לשימור אתרי מורשת וארגון איקומוס ישראל. הפרויקט שהחל בשנת 2000 כלל בדיקה פיזית של קירות ותקרות בעשרות בתים היסטוריים, חשיפה וצילום של משטחי צבע דקורטיבי וציורי-קיר. השלמת המידע והאיסוף המחקרי נעשתה בעזרת תצלומי ארכיון ומסמכים ישנים. בני משפחות של צבעים וציירי קירות היו אף הם מקור מידע חשוב במחקר, ומהם התקבלו קטלוגים וספרי דוגמאות נדירים של ציורי קיר. עושר הדגמים והסגנונות של ציור הקיר שנמצא במחקר מעיד על תופעה שנעלמה עד כה מהעין: שרידים של ציורי קיר עדיין קיימים מתחת לשכבות צבע וטיח במאות בתים ישנים בישראל.

תהליך המחקר והתיעוד הובילו את שי להקים בשנת 2000 את סטודיו "תכלת" יחד עם אלי שאלתיאל. הסטודיו מתמחה בביצוע פרויקטים של תיעוד, חשיפה, שימור ושחזור ציורי קיר. הם החלו לפעול לשימור ולשחזור של ציורי קיר ביותר ממאה בתים בארץ ולהעלאת המודעות לשימור ציורי הקיר. אחד הפרויקטים הגדולים בהם השתתפו היה פרויקט שימור "שרונה" אשר בבתיה נמצאו ציורי קיר רבים מהתקופה הטמפלרית ומתקופת המנדט[5]. לצורך השימור ושיחזור ציורי הקיר בשרונה, יצר שי קשר עם צאצאי הטמפלרים בגרמניה, אוסטרליה ובריטניה ומהם קיבל מידע ותמונות היסטוריות אשר סייעו במחקר ובשחזור בתי שרונה[6].

כחלק מהעיסוק בנושא חשיפה ושימור של ציורי הקיר, הצטרף שי בשנת 2002 ללימודי התעודה לשימור המורשת הבנויה במגמה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. שי וצוותו עוסקים בשימור בתחומים נוספים לציורי הקיר, כמו אמנות הסגרפיטו[7], פרסקו, כלי בית וריהוט, פעמונים היסטוריים ובתחומי תרבות חומרית נוספים.

תפקידים וארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יו"ר וועדת ציורי קיר של איקומוס (ICOMOS) ישראל
  • יועץ צבע וציורי קיר של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
  • חבר בעמותה לשימור נכסי תרבות - ISCPCP
  • חבר בוועדת השימור של העיר לוד.
  • חבר באגודה בינלאומית של אמני ציורי קיר דקורטיביים SALI בשנים 1997–2010

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלכה קרול אלכסנדרוביץ', "צבעי העיר", הוצאת גוונים-טרקלין (עקד), תל אביב, 1989

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שי פרקש, באתר "בהשקט ובבטחה"
  2. ^ קטע מתוך הסרט "המברשתן האחרון" אודות חיים פרקש ומפעל המברשות
  3. ^ דוד הכהן, שי פרקש - מחזיר את הצבע לקירות, באתר ynet, 23 במאי 2004
  4. ^ שי פרקש, השבלונה וזכאותה להתייחסות שימורית, חוברת אתרים – המגזין, מס' 3, מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ספטמבר 2013, עמ' 67-72
  5. ^ שי פרקש, דוח תיעוד מערכת הצבע וציורי קיר ביקב בשרונה, ‏פברואר 2009
  6. ^ ריאיון עם שי פרקש על פרויקט שימור ציורי קיר ב"שרונה", ‏פברואר 2016
  7. ^ שי פרקש, ציורי הקיר הגדולים שנשכחו מהלב, מתוך אתר התערוכה הבינלאומית לשימור מבנים, 2014