שירת למך

שירת למך
עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי. נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה
בראשית, ד', כ"ג–כ"ד

למך שר את שירתו לשתי נשותיו

שירת למך, היא השירה הראשונה במקרא ומן השירות העתיקות ביותר בשפה העברית. השירה מופיעה בספר בראשית, פרק ד', פסוקים כ"ג–כ"ד, כחלק מהרשימה הגניאולוגית של קין המופיעה בבראשית, ד'. בשירה זו, סיפר למך לשתי נשותיו, עדה וצלה, כי רצח אדם מבוגר וילד.

למך בן מתושאל הוא אביהם של שלושה ממניחי יסודות התרבות הראשונים במקרא, יבל: ”אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה” (בראשית, ד', כ'), יובל: ”אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב” (בראשית, ד', כ"א) אשר ילדה לו עדה, ותובל קין: ”לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל” (בראשית, ד', כ"ב). אימו של תובל קין היא צילה, שילדה לו גם את נעמה אך עיסוקה אינו נזכר במקרא.

פרשנות

רש"י מפרש את השירה כשירת התנצלות של למך כלפי נשיו. לפי רש"י, שהלך בדרכו של הילקוט שמעוני, למך היה עיוור, ובהוראתו של בנו תובל-קין, רצח בשגגה את זקנו קין. מתוך צער ספק את כפיו והרג בשגגה גם את בנו. לאחר מעשה זה נשיו רצו לברוח ממנו, ובניסיון להחזירם שר את השירה. משמעות השירה לפי רש"י היא בתמיהה - "וכי במזיד הרגתי שאקבל על כך פצע?! והרי אפילו קין שרצח במזיד נסלח לו עד שבעה דורות, וכל שכן אני שהרגתי בשוגג".

הפירוש השני של רש"י, בדומה לפירושו של אבן עזרא, מפרש את השירה כעידוד לנשיו. לפי פירוש זה, נשיו של למך פחדו להוליד ילדים ללמך, אם משום חשש שהם יהיו דור שביעי לקין ויספגו את העונש, או חשש כללי מהמבול שעתיד לבוא. בשירה זו עודד למך את נשיו שיבקש רחמים, וה' ירחם עליו שלא הוא יספוג את העונש, כיוון שלא הוא חטא. גם רמב"ן פירש בדומה, שנשיו של למך חששו ממנו כיוון שלימד את בנו תובל-קין ליצור חרבות וכלי מלחמה, ונראה שלמך ממשיך את דרכו של קין זקנו ברצח. למך עודד אותם שהוא אינו רוצח, ואפשר לרצוח גם על ידי פצע ללא חרב, ולפיכך ייצור החרב אינו חטא.

לפי פרשנות אחרת, למך התגאה בפני נשותיו עדה וצילה על רצח אלים שביצע, ולא הסתיר את פשעו. הוא היה מודע אף לרצח הבל בידי אחיו, קין, וידע כי גם עונשו שלו יבוא. סיפור אבותיו של למך אשר התחיל ברצח, הסתיים ברצח כפול.

משה דוד קאסוטו כותב בפירושו לספר בראשית כך: "על יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. לא רק זה בלבד, שהחמס היה שורר בעולם, אלא שדווקא במעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים". זהו עוד שלב בהידרדרות האנושות. בסיפור גן עדן מפרים אדם וחוה את הצו האלוהי שלא לאכול מפרי עץ הדעת. שלב נוסף בהידרדרות קורה כאשר בנם קין רוצח את אחיו ואינו לוקח אחריות על מעשיו, ובשירה זו מסופר על רצח כפול. למך מספר לשתי נשותיו שרצח אדם מבוגר וילד כלאחר יד ואף מתגאה בכך. זהו עוד שלב בהידרדרות האנושות מימי הבריאה. בדומה לכך פירש המלבי"ם, אלא שהסביר את השירה כאזהרה לנשים שיתנהגו לפי רצונו כי לא ימנע מלהורגן כמו שלא נמנע מלהרוג איש שפצע אותו, ואת בנו של אותו איש.

מבנה השירה

בשירת למך, קיים מוטיב גאולת הדם כאחת החובות, שהן תמצית כבודו של האדם. שירה זו בנויה משלושה חרוזים בעלי שתי צלעות. בתחילת השירה פונה המשורר אל קהל מאזיניו ובשירה זו נשותיו. הפסוקים בעלי מבנה שבו חריזה מורכבים משתי תקבולות נרדפות. עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי // נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי. פסוק זה הוא תקבולת נרדפת. תקבולת שמות נשותיו ותקבולת צמד ביטויים הקוראים למאזינים, במקרה זה נשותיו של למך להאזין לו. הפסוק הבא כולל שתי תקבולות: אִישׁ / יֶלֶד וצמד המילים המקבילות: פִצְעִי / חַבֻּרָתִי. זוהי תקבולת נרדפת חסרה, וזאת כי לתבנית 'הָרַגְתִּי' אין מקבילה בצלע השנייה. התקבולת הבאה מוסיפה מספרים שִׁבְעָתַיִם / שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. לדעת חוקרים, באמצעות מספרים אלו מביע המחבר המקראי תיאור הגזמה. הגזמה זו נמשכת ועולה מהצלע הראשונה ועד סופו של השיר. אם יינקמו בקין "שִׁבְעָתַיִם", נקמתו של למך תהא גדולה יותר.