שינייד או'קונור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שינייד או'קונור
Sinéad O'Connor
או'קונור, 2013
או'קונור, 2013
לידה 8 בדצמבר 1966
דבלין, אירלנד
פטירה 26 ביולי 2023 (בגיל 56)
לונדון, אנגליה
שם לידה שינייד מארי ברנדט או'קונור
מקום קבורה בית הקברות דינס גריינג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אירלנדאירלנד אירלנד
תקופת הפעילות 19872002
20052023
מקום לימודים Newtown School, Waterford עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, רוק אלטרנטיבי, פופ רוק, רגאיי ופולק אירי
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, אירית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, כלי הקשה, חלילית אירית, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אנסיין (1987–1997)
אטלנטיק רקורדס (2000)
ונגארד (2002–2005)
צ'וקלט אנד ונילה (2005–הווה)
בן או בת זוג ג'ון ריינולדס (מרץ 1989נובמבר 1991)
Steve Cooney (יולי 2010אפריל 2011)
Nick Sommerlad (2001יולי 2002)
Barry Herridge (20112011) עריכת הנתון בוויקינתונים
פיטר גבריאל
Dónal Lunny
John Waters
Richard Heslop
Frank Bonadio עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jake Reynolds, Shane O'Connor Lunny, Roisin Waters, Yeshua Bonadio עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.sineadoconnor.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
או'קונור בהופעה, 2007

שוהאדה סדקאתאנגלית: Shuhada' Sadaqat; בערבית: شهداء صدقات; שם מלא לשעבר: שינייד מארי ברנדט או'קונור; באנגלית: Sinéad Marie Bernadette O'Connor;‏ 8 בדצמבר 196626 ביולי 2023) הייתה זמרת אירית. אוקונור הוציאה עשרה אלבומי אולפן, והביצוע שלה ל-"Nothing Compares 2 U" של פרינס היה להיט גדול ברחבי העולם.

רקע אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינייד מארי ברנדט או'קונור נולדה בדבלין שבאירלנד. היא נקראה על שם שינייד דה ואלירה, אמו של הרופא המיילד ואשתו של הנשיא האירי איימון דה ואלירה, ועל שם ברנדט הקדושה מלורד. הוריה התגרשו כשהייתה בת שמונה. היא ושני אחיה הגדולים עברו לגור עם אמם, שם חוו לעיתים קרובות אלימות פיזית. אביה, ג'ון או'קונור, פתח במאבק על משמורת, שהפך מפורסם באירלנד השמרנית, שבה גירושים היו חריגים וגברים לא קיבלו משמורת על ילדיהם לאחר הגירושים.

בגיל 15, בעקבות היעדרות מלימודים ועבירות גנבה שביצעה, עברה או'קונור לבית מחסה מגדלנה. היא חיזקה שם את יכולות הכתיבה והמוזיקה שלה, אבל סבלה מהדרישה לקונפורמיות שנכפתה עליה. ב-1983 שלח אותה אביה לפנימייה בעיר ווטרפורד, שהייתה יותר ליברלית מבית הספר הקודם שלה. בעידוד מורתה הקליטה או'קונור קלטת דמו עם שני שירים מקוריים ושני ביצועים מחודשים לשירים קיימים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינייד או'קונור, 1987

בקיץ 1984 פרסמה מודעה בעיתון וכך מצאה מספר חברים ללהקה שרצתה להקים. הלהקה נקראה "Ton Ton Macoute" על שם מיתוס האיטיאני על זומבים. הלהקה ניגנה מוזיקה שהושפעה מתחומי עניין של חבריה כגון מוזיקת עולם, מיסטיקה וכישוף, והופעותיה זכו לביקורות חיוביות. ב-10 בפברואר 1985 נהרגה אמה של או'קונור בתאונת דרכים, והיא עזבה את הלהקה.

תשומת הלב שקיבלה או'קונור מתעשיית המוזיקה כשהייתה בלהקה הובילה להחתמתה בחברת תקליטים קטנה. היא עבדה מעט עם דה אדג', גיטריסט להקת U2, אבל לאחר מכן, בהשפעת המנהל שלה שפוטר מהלהקה, אמרה בתקשורת כמה אמירות שליליות על U2 ועל ה-IRA.

הקלטות אלבומה הראשון התעכבו בעקבות מחלוקות קשות עם המפיק. באותו זמן היא נכנסה להיריון מהמתופף ג'ון ריינולדס. חברת התקליטים שלה לחצה עליה לבצע הפלה מלאכותית. הודות למנהל שלה, הסכימה חברת התקליטים שאו'קונור, שהייתה בת 20 ובחודש השביעי להריונה, תפיק את אלבום הבכורה שלה בעצמה.

ב-1988 יצא האלבום הראשון של או'קונור, The Lion & the Cobra, שלמרות הביקורות הטובות עליו לא זכה להצלחה במכירות.

באלבומה השני, "I Do Not Want What I Haven't Got"(אנ'), נכללה גרסת כיסוי שביצעה לשירו של פרינס "Nothing Compares 2 U". השיר הפך ללהיט גדול בכל העולם, והאלבום היה אחד מרבי המכר הגדולים של 1990. האלבום אף זכה בפרס גראמי בקטגוריית "הביצוע המוזיקלי האלטרנטיבי הטוב ביותר" לשנה זו, והיה מועמד בשלוש קטגוריות נוספות (כולן על "Nothing Compares 2 U")[1], אך הזמרת סירבה לקבל את הפרס[2]. השיר אף נכלל ברשימות משאלי קוראים ל"50 גרסאות הכיסוי הגדולות בכל הזמנים" שערכו "Observer Music Monthly" (של "האובזרבר") ב־2007[3], ו־"NME" ב־2013[4]. לימים סיפרה הזמרת שפרינס, שהיה מפורסם ביחסו הרכושני והקנאי במיוחד לזכויות היוצרים שלו, לא אהב את העובדה שהיא הקליטה את השיר "סתם כך" מבלי להיות אחת מ"בנות החסות" שלו (אנ'). הוא הזמין אותה לביתו, שם אמר לה זאת, הביע רצון שהיא תהיה אחת מבנות החסות שלו, ואף הורה לה לדבריה לא לקלל בראיונות:

אמרתי לו לאן הוא יכול ללכת והוא תקף אותי. הוא עלה לקומה העליונה והביא כרית והיה משהו קשה בתוך הכרית. ברחתי מהבית והתחבאתי מאחורי עץ. אנחנו נפגשים על הכביש המהיר במאליבו בחמש בבוקר – אני יורקת עליו, הוא מנסה להכות אותי. נאלצתי ללכת לצלצל בפעמון הדלת של מישהו, שזה דבר שאבא שלי תמיד אמר לי לעשות אם אני נקלעת למצב מעין זה.

ביולי אותה שנה השתתפה או'קונור בהופעה גדולה של רוג'ר ווטרס בברלין, יחד עם גדולי האמנים של אותה תקופה. היא ביצעה את השיר "Mother", וביצועה זכה לתשבחות רבות.

או'קונור חוללה שערורייה זוטא באוגוסט 1990, כאשר סירבה להופיע בניו ג'רזי לאחר השמעת הקלטה של ההמנון האמריקאי. מארגני ההופעה אישרו לה לבסוף להופיע ללא ההמנון, אולם לאחר מכן הטילו עליה חרם. פרנק סינטרה, שהופיע ביום למחרת באותו מקום, אמר שהיה רוצה "לבעוט לה בתחת", ועל כך הגיבה או'קונור: "אני לא האישה הראשונה שהוא מאיים להכות". עוד שערורייה שעוררה התחוללה באפריל 1999. לאחר שישה שבועות של לימודי תאולוגיה, היא הוסמכה ככומר על ידי הבישוף העצמאי מייקל קוקס, ראש "הכנסייה הקתולית האורתודוקסית האפוסטולית של אירלנד" (גוף פסבדו-קתולי שאיננו מצוי בקומוניון עם האפיפיור) ואימצה את השם הדתי "מרי ברנדט".

א'קונור הקליטה גרסה ללהיטו של אלטון ג'ון "Sacrifice", לרגל הוצאת אלבום המחווה לאלטון ג'ון וברני טופין "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin" באוקטובר 1991.

ב-1992 הוציאה או'קונור אלבום של שירי ג'אז מחודשים, שעליהם גדלה. הביצועים לא היו לטעם הקהל, ויחד עם השערורייה שחוללה בניו ג'רזי איבדה או'קונור את התנופה שהייתה לה לפני כן.

ב-3 באוקטובר 1992 השתתפה בתוכנית סטרדיי נייט לייב. היא ביצעה א-קפלה לשיר "War" של בוב מארלי, כמחאה על ניצול מיני בכנסייה הקתולית והוסיפה לו את המילים "Child Abuse" (התעללות בילדים). בסוף השיר, ללא ידיעת מפיקי התוכנית, שלפה או'קונור תמונה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, קרעה אותה, השליכה את הקרעים אל עבר המצלמה ואמרה "הילחמו באויב האמיתי". מחאה זו התרחשה תשע שנים לפני שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני הכיר והתנצל על מקרי התעללות מינית בילדים בכנסייה הקתולית (אנ'). כשבועיים לאחר התקרית הופיעה או'קונור בקונצרט מחווה לבוב דילן במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק, אך מחאה קולית בלתי פוסקת של הקהל מנעה ממנה להתחיל לשיר. בתגובה ביקשה או'קונור להפסיק את המוזיקה ולהגביר את המיקרופון ששימש אותה, והחלה לשיר את השיר "War" כשהיא מדגישה את המילים "Child Abuse".

ב-1994 הוציאה את האלבום Universal Mother, שלא הצליח לשנות את הדימוי השלילי שלה למרות היותו יותר רגוע ומיינסטרימי.

בשנת 2000 הוציאה או'קונור את אלבומה Faith and Courage. במקביל, היא הכריזה על עצמה כלסבית. הכרזה זו הופרכה על ידה לאחר מכן, אך עוררה את תשומת הלב של הקהל בכל העולם, וכך גם הסינגל "No Man's Woman" ("לא אישה של אף גבר"). באותו אלבום ניכרו השפעותיהם של הרגאיי ושל האמונה הראסטפארית, אליה החלה להתקרב.

ב-2002 יצא האלבום Sean-Nós Nua, שהכיל ביצועים של או'קונור לשירי עם איריים, חלקם באירית. זמן קצר לאחר מכן יצא אלבום ההופעה She Who Dwells in the Secret Place of the Most High Shall Abide Under the Shadow of the Almighty. באותו זמן היא הכריזה על פרישה מקריירת המוזיקה.

הכרזתה על פרישה הופרכה בשנת 2005, עם הוצאת אלבום הרגאיי Throw Down Your Arms. ב-2007 הוציאה את אלבומה השמיני, "Theology". ב-2012 הוציאה אלבום בשם "How About I Be Me (And You Be You)?".

ב-2013, בעקבות יציאת השיר "Wrecking Ball" של מיילי סיירוס, המלווה בוידאוקליפ פרובוקטיבי שבו בין השאר רוכבת סיירוס על כדור הריסה בעירום מלא, פרסמה או'קונור מכתב פומבי ובו הזהירה אותה מכך שהיא נותנת לתעשיית המוזיקה לסרסר אותה ושהופעותיה בעירום שולחות את המסר ש"זה מגניב להיות זונה"[5]. פרסום המכתב עורר עניין רב בתקשורת והתפתח לעימות בין שתי הזמרות כאשר סיירוס פרסמה תגובה לעגנית בטוויטר ואו'קונור איימה בתביעה משפטית אם סיירוס לא תתנצל[6].

הופעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינייד או'קונור הופיעה בישראל בשנת 1995. במהלך ביקורה בעיר העתיקה בירושלים התפתח עימות אלים בינה לבין שני צלמים שהגיעו למקום וניסו לצלם אותה[7].

בשנת 1997 הייתה אמורה להופיע בירושלים, באירוע פוליטי תחת הכותרת "שתי בירות, שתי מדינות", אך ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה[8]. או'קונור האשימה את איתמר בן גביר באיומים וכתבה לו מכתב פתוח, שבו כתבה בין השאר: "תמיד הייתה בי אהבה לעם היהודי וחשתי הזדהות עם הסבל שנאלצו לעבור". היא אף ציטטה מספר שמות. בן גביר התגאה בתגובתו כי הוא ותומכיו הביאו לביטול המופע, אך הכחיש כי איים עליה. הוא הוסיף שאכן אמר כי יפגין "כנגד המופע שעיקרו היה חלוקת ירושלים", וטען כי המופע בוטל בשל העובדה שאלפי מפגינים התכוונו להופיע להפגנה. גם ראש העיר אהוד אולמרט הגיב אז בסיפוק לביטול המופע וטען כי מארגניו הונו את העירייה כשלא הודיעו על כוונתם האמיתית לקיים אירוע פוליטי. הוא אף שמח על כך שנמכרו מעט כרטיסים להופעה, לטענתו, טענה שאנשי או'קונור הכחישו[9][10][11][12].

ב-2014 הייתה אמורה שוב להופיע בישראל אך ביטלה את הופעתה לאחר לחצים של תנועת ה-BDS שמקדמת חרם תרבותי על ישראל. היא נימקה את החלטתה בטענה "שלא ידעה שיש חרם על ישראל, ושהיא משתתפת בצערם של הפלסטינים"[13]. לאחר מכן הרחיבה בנושא זה בראיון לעיתונות: "אני לא הולכת להופיע שם כי זה מקום מחורבן, אבל במובן מסוים אני מרחמת על הצעירים משני הצדדים של המצב, שבגלל סכסוך שהם לא אשמים בו, הם לא יכולים לנהל חיים נורמליים, כולל מוזיקה והופעות של מוזיקאים. [...] ברמה האנושית, לכל אדם בעל שפיות כלשהי, כולל אני, יכולה להיות רק אהדה למצוקה הפלסטינית. אין אדם שפוי בכל כדור הארץ שיכול להצדיק את מה שהרשויות הישראליות עושות לפלסטינים."[14]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונור נישאה והתגרשה ארבע פעמים, ונולדו לה ארבעה ילדים מארבעה אבות.

ב-2003 אובחנה כסובלת מהפרעה דו־קוטבית. ב-12 בינואר 2012 דווח כי בשבוע שלפני כן ביצעה או'קונור שני ניסיונות התאבדות באמצעות בליעת מנת יתר של תרופה בה היא מטופלת[15].

ב־2017 שינתה את שמה למגדה דאויט (באנגלית: Magda Davitt)[16]. באוקטובר 2018 הודיעה כי התאסלמה ושינתה את שמה לשוהאדה סדקאת (באנגלית: Shuhada' Sadaqat)[17][18].

בנובמבר 2018 תקפה בסדרת ציוצים בטוויטר כל מי שאינו מוסלמי, אמרה שלעולם אינה רוצה להיות יותר עם "אנשים לבנים" (הגדרתה למי שאינו מוסלמי) והגדירה אותם כ"מגעילים", ותקפה את התנ"ך והתלמוד היהודיים, את הקאנון הנוצרי, את המהאבהארטה ה"ניבזית" ואת דונלד טראמפ[19]. בספטמבר 2019 התנצלה בטוויטר על דבריה "כנגד אנשים לבנים" ועל "הכאב שהם גרמו", אמרה שהם "לא היו אמיתיים אז ולא אמיתיים עכשיו" והגנה על עצמה בטענה שהיא הייתה "כועסת ולא בקו הבריאות" ושהדברים נאמרו בתגובה ל"איסלמופוביה שהושלכה עלי" (באותו חודש התארחה בתוכנית טלוויזיה כשהיא לבושה בחג'אב ועונדת טבעת עם מגן דוד על אצבעה[20])[21].

בינואר 2022, לאחר שבנה שיין בן ה-17 דווח כנעדר במשך יומיים, הוא נמצא מת על ידי המשטרה[22][23]. לאחר מותו ביצעה ניסיון התאבדות נוסף[24].

ב-26 ביולי 2023 נמצאה או'קונור מתה בדירתה שבלונדון[25][26]. כחצי שנה לאחר מותה פורסם שמתה מ"סיבות טבעיות"[27].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987: The Lion and the Cobra
  • 1990: I Do Not Want What I Haven't Got
  • 1992: Am I Not Your Girl?
  • 1994: Universal Mother
  • 1997: Gospel Oak (EP)
  • 2000: Faith and Courage
  • 2002: Sean-Nós Nua
  • 2005: Throw Down Your Arms
  • 2007: Theology
  • 2012: How About I Be Me (and You Be You)?
  • 2014: I'm Not Bossy, I'm the Boss

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שינייד או'קונור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריית פרסי גראמי של שינייד או'קונור, באתר גראמי
  2. ^ שינייד שרה ואומרת מה שהיא חושבת, באתר CBS, ‏13 ביוני 2000
  3. ^ לוק ביינברידג', ‏רשימת 50 גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים של קוראי OMM (יש ללחוץ על '50 greatest covers ever'), באתר הגרדיאן, 14 ביולי 2007
  4. ^ אמילי ברקר, קוראי "NME" בוחרים את גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים, באתר NME, ‏12 בספטמבר 2013
  5. ^ המכתב של שייניד אוקונר מתורגם באתר "חורים ברשת", 3 באוקטובר 2013.
  6. ^ שייניד או'קונור מאיימת לתבוע את מיילי סיירוס אם לא תתנצל, באתר "חורים ברשת", 4 באוקטובר 2013.
  7. ^ שינייד אוקונור בישראל 1995, בעמוד הפייסבוק של כאן 88, 30 ביולי 2023 (אורך: 0:52)
  8. ^ "שינייד או'קונור ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה", באתר "הארץ" (באנגלית).
  9. ^ מאיה כהן, "הנשמה שלך הפסידה": האיומים של בן גביר על הזמרת המנוחה שינייד או'קונור, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2023, בדיקה אחרונה ב־27 ביולי 2023
  10. ^ דודי פטימר, ‏"נשמתך נכשלה": המכתב ששלחה שינייד אוקונור לאיתמר בן גביר, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2023
  11. ^ רן בוקר, האיומים, הקשר לבן גביר ואולמרט: כששינייד אוקונור ביטלה הופעה בירושלים, באתר ynet, 27 ביולי 2023
  12. ^ אתר למנויים בלבד שירה נאות, ב–1997 כתבה שינייד אוקונור לבן גביר: "לא הצלחת בכלום", באתר הארץ, 27 ביולי 2023, בדיקה אחרונה ב־27 ביולי 2023
  13. ^ משה קוטנר, שינייד אוקונור: "אם הייתי מודעת לחרם על ישראל, הייתי מסרבת להופיע", באתר הארץ, 17 ביוני 2014
  14. ^ Sinéad O’Connor: 'I won’t play in Israel', Hotpress, ‏24 ביולי 2014 (באנגלית).
  15. ^ שירות וואלה! סלבס‏, שינייד או'קונור ניסתה להתאבד, באתר וואלה!‏, 12 בינואר 2012
  16. ^ "Sinead O'Connor announces she is legally changing her name". Metro (באנגלית). 2017-09-09. נבדק ב-2017-12-05.
  17. ^ עמי פרידמן, איבדה את זה שוב: שינייד אוקונור התאסלמה, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
  18. ^ דנה קסלר, ‏התמוטטות העצבים, ניסיון ההתאבדות וההתאסלמות: שינייד או'קונור חוזרת, באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2019
  19. ^ אנדרו טרנדל, שינייד או'קונור אומרת שאינה רוצה יותר להיות עם אנשים לבנים לעולם, באתר NME, ‏6 בנובמבר 2018, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  20. ^ זה אותו הקול: שינייד אוקונור מבצעת את הלהיט הגדול שלה בחיג'אב, באתר ynet, 7 בספטמבר 2019
  21. ^ ניק ריילי, שינייד או'קונור מתנצלת אחרי שטענה שהיא "לא רוצה להיות יותר עם אנשים לבנים לעולם", באתר NME, ‏9 בספטמבר 2019
  22. ^ זוהר צלח, ‏טרגדיה: בנה של שינייד אוקונור נמצא מת בגיל 17, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2022
  23. ^ Sinéad O’Connor’s son Shane dies, aged 17, The Independent, ‏8 בינואר 2022 (באנגלית)
  24. ^ שינייד או'קונור התאשפזה: "החלטתי ללכת אחרי הבן שלי", באתר ‏מאקו‏, 14 בינואר 2022
  25. ^ Mark Beaumont, Sinéad O'Connor, 1966-2023: an artist of integrity and intensity, NME, ‏2023-07-27 (באנגלית בריטית)
  26. ^ הזמרת האגדית שינייד אוקונור הלכה לעולמה בגיל 56, באתר ynet, 26 ביולי 2023
  27. ^ ynet, כעבור חצי שנה: נחשפה סיבת מותה של שינייד אוקונור, באתר ynet, 9 בינואר 2024