שטפאן החירש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטפאן החירש, שליט ולאכיה
Ștefan Surdul
מדינה ולאכיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בפברואר 1595 עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת מושאט
אב יואן וודה האיום עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פטרו
מספר צאצאים 1
שליט ולאכיה
15911592
→ מיכניה טורקיטול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שטפאן החֵירֵשרומנית: Ștefan Surdul,‏ ? - 2 בפברואר 1595) היה שליט נסיכות ולאכיה בין סוף מאי 1591- יולי 1592. הראשון בין שליטי ולאכיה שנקרא בשם שטפאן. (השני יהיה שטפאן קנטאקוזינו (1714-1715)).

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטפאן החירש היה בן (חוקי, או מחוץ לנישואים לפי מקורות שונים) של שליט מולדובה, יואן הידוע כ"יואן האיום" או "האמיץ".

מלוכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכרוניקון ראדו פופסקו, כינויו - "החירש" היה בשימוש עוד בחייו, כנראה מפני שסבל מליקוי בשמיעה. בשנת 1590 נשא לאשה את בתו של הבנקאי היווני עשיר מקונסטנטינופול, אנדרוניקוס קנטקוזינו. במאי 1591 "השער הנשגב" העניק לו את כתר ולאכיה בתמורה להבטחותיו כי יפרע את חובותיו של השליט הקודם המודח, מיכניה המתאסלם. בפועל לא הצליח שטפאן "החירש" לרצות את הטורקים למרות שהטיל מיסים כבדים על העם. בין האמצעי העושק שהיו מופעלים בעת מלוכתו מציינים האפשרות שנתן לבויארים להפקיע נכסים של כפרים שמהם ברחו צמיתים (vecini)‏ [1] כבר ביולי 1592 הסולטאן הדיח אותו מהתפקיד והחליף אותו עם אלכסנדרו הרע.

אחרי שנשלח לגלות קצרה באי כיוס, זכה לתמיכתם של החאן הטטרי גאזי גיראי השני של קרים ושל הווזיר הגדול קוג'ה סינאן פאשה ויועצו, קורט אגה, ולפי המלצתו של האחרון, נקרא שוב לנסיכויות הרומניות על מנת לכהן כשליט מולדובה. הוצב בתפקיד זה במקום השליט המרדן ארון הטירן (1591–1592 ו 1592–1595), בן בריתם של שליט טרנסילבניה ז'יגמונד באטורי ושל שליט ולאכיה מיכאל האמיץ.

זאת בנסיבות העימות הממושך בין האימפריה העות'מאנית בראשותו של מוראט השלישי ובין האימפריה ההבסבורגית בראשות הקיסר רודולף השני.

לאחר שבנובמבר 1594 הטורקים הכתירו אותו כשליט מולדובה, שטפאן החירש הועמד בינואר 1595 בראש כוח טורקי של 8,000 לוחמים ופנה איתם לכיוון הדנובה במטרה להגיע למולדובה. מיכאל האמיץ ארב לשטפאן ויצא לקראתו ב-2 בפברואר 1595 בעת הניסיון לחצות את הדנובה הקפואה באזור בראילה. שטפאן החרש הובס וטבע למוות בנהר. [2]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976 Giurescu, Constantin C. [e] Dinu C., Istoria Românilor : volumul II (1352-1606), Bucureşti.

(קונסטנטין ג'ורסקו - תולדות הרומנים 1976 ) (ברומנית)

(ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ T.Ciobanu
  2. ^ T.Ciobanu