שטייגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטייגר בסיסי של "אהבה רבה"
שטייגר בסיסי של "מגן אבות"
שטייגר בסיסי של "ה' מלך"

שטייגריידיש, במקור מגרמנית תיכונית גבוהה (אנ'): Steiger;[1] בעברית: נוסח או מנהג או סולם) הם מודוסים שעליהם ביססו חזנים במזרח ובמערב אירופה את נוסח התפילה. השטייגר הוא המקביל האשכנזי למקאם ביהדות ספרד.

במזרח אירופה שימשו השטייגרים גם כבסיס ליצירת ניגונים חסידיים מקוריים, מוזיקה כליזמרית[2] ושירים עממיים. כמו כן, חזני מערב אירופה העדיפו להשתמש במודוסים המבוססים על סולמות מינוריים טבעיים או מיקסולידיים, ואילו החזנים ממזרח אירופה השתמשו בעיקר במודוסים בעלי סקונדות מוגדלות.

הניסיון הבולט הראשון לתיאור המודוסים נעשה על ידי החזן הווינאי יוסף זינגר (1841–1911) במאה ה-19. בגישה שנחשבה פורצת דרך בזמנה, ייחס זינגר את השטייגרים למודוסים הכנסייתיים.[3] חוקר המוזיקה היהודית הנודע אברהם צבי אידלסון ביקר גישה זו בחריפות משום שהתעלמה מההיבטים המזרח אירופאיים של השטייגר.

שמות השטייגרים מכונים לפי המלים הפותחות את התפילות בהם נמצא השטייגער בשימוש. השטייגערים העיקריים הם:


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שטייגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על האטימולוגיה המורכבת של המילה ראו Alexander Knapp, The Ashkenazi Prayer-Modes: A Commentary on Their Development and Practice, The Cantors' Review 26, ‏1981 (באנגלית), באתר של ג'פרי שיסלר.
  2. ^ להרחבה, ראו אבי בר-איתן, השטייגער "אהבה רבה" בהופעתו במוזיקה הכליזמרית במחצית הראשונה של המאה העשרים בארץ-ישראל ובארצות הברית, חיבור לקבלת תואר מוסמך 2002-2004
  3. ^ "Die Tonarten des traditionellen Synagogengesang," Vienna 1886