שטאזי
.jpg) סמל השטאזי | |
 | |
| בניין השטאזי בליכטנברג, ברלין | |
| "Schild und Schwert der Partei" = "המגן והחרב של המפלגה" | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
גרמניה המזרחית  |
| תחום שיפוט |
 גרמניה המזרחית |
| משרד אחראי | מפלגת האיחוד הסוציאליסטי |
| סוכנות בת | מינהל הביון הכללי |
| תאריך הקמה | 8 בפברואר 1950 |
| סוכנות קודמת | המשרד הראשי לביטחון הרייך |
| תאריך פירוק | 3 באוקטובר 1990 |
| סוכנות מחליפה | המשרד הפדרלי להגנת החוקה |
| מנהל | וולפגנג שוואניץ (אחרון) |
| מטה מרכזי | ליכטנברג, ברלין, גרמניה המזרחית |
| עובדים | 91,015 (1989) |
  | |
שטאזי (בגרמנית: Ministerium für Staatssicherheit; מילולית: המשרד לביטחון המדינה. ידועה גם בראשי תיבות MfS) היה כינויה של המשטרה החשאית וגוף הריגול העיקרי של גרמניה המזרחית. שמו הרשמי המלא של הארגון "Ministerium für Staatssicherheit" (בתרגום חופשי: "המשרד לביטחון המדינה") קוצר בלשון הדיבור לכינוי "שטאזי", קיצור של "Staatssicherheit" (ביטחון המדינה).
מפקדת השטאזי שכנה בבניין מרכזי במזרח ברלין באזור ליכטנברג, ובכמה משרדים קטנים נוספים ברחבי המדינה. בזמנו נחשב השטאזי לאחד מארגוני הביון הטובים ביותר בעולם. סיסמתו הייתה "Schild und Schwert der Partei" ("המגן והחרב של המפלגה"). לפני תחילת השימוש במונח "שטאזי" כונתה המשטרה החשאית "שירות ביטחון המדינה", אך שם זה הזכיר את "שירות הביטחון" של הנאצים, ה-אס דה.
אחד מתפקידיו העיקריים היה ריגול על האוכלוסייה וסיכול ביון אויב, באמצעות רשת נרחבת של מלשינים ומודיעים. מספר הסוכנים בארגון ביחס לגודל האוכלוסייה היה חסר תקדים: סוכן אחד על כל 200 אזרחים.[1] בנוסף, פעל השטאזי נגד האופוזיציה באמצעים שונים. מינהל הביון הכללי של השטאזי היה אחראי לריגול וניהול מבצעים חשאיים במדינות זרות. בתקופת מרקוס וולף, שניהל את המחלקה, נודעה המחלקה במוניטין שלה כאחת מסוכנויות המודיעין היעילות ביותר בתקופת המלחמה הקרה.
מספר קציני שטאזי נשפטו על פשעיהם לאחר 1990. לאחר איחוד גרמניה, תיקי החקירה והפיקוח של השטאזי נחשפו לקהל הרחב. כיום תיקים אלה נמצאים באחריות הנציב הפדרלי לרישומי השטאזי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת השטאזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטאזי נוסד ב-8 בפברואר 1950. וילהלם צייסר כיהן כשר לביטחון המדינה הראשון של גרמניה המזרחית, עם אריך מילקה כסגנו. צייסר ניסה להביא להדחתו של מזכ"ל המפלגה ולטר אולבריכט לאחר המרד המזרח-גרמני ביוני 1953 אך במקום זאת הודח בעצמו והוחלף על ידי ארנסט וולוובר שהתפטר ב-1957 לאחר שהתעמת עם אולבריכט ועם אריך הונקר והוא הוחלף על ידי סגנו, אריך מילקה.
ב-1957 היה מרקוס וולף לראש מינהל הביון הכללי (Hauptverwaltung Aufklärung, HVA), סוכנות הביון של גרמניה המזרחית ומחלקה בשטאזי. כראש המודיעין, וולף הצליח רבות בהחדרת מרגלים לממשלה ולחוגים העסקיים והפוליטיים של גרמניה המערבית. המקרה המשפיע ביותר הוא זה של גונתר גיום, שסייע בהדחתו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט במאי 1974. ב-1986 פרש וולף והוחלף על ידי ורנר גרוסמן.
שנות המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטאזי בדמות הק.ג.ב. הסובייטי, עמו הוא פעל בשיתוף פעולה הדוק בשנות המלחמה הקרה להחדרת מרגלים וסוכנים למדינות אירופה ובעיקר לגרמניה המערבית. בגרמניה המזרחית עצמה פעל הארגון לאיתורם והענשתם של החותרים תחת השלטון, פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי רוח. הוא פיתח רשת של מודיעים שהעבירו מידע על מכריהם. על פי הערכות, העסיק השטאזי יותר מ-90 אלף שכירים ו-300 אלף מודיעים ערב קריסתה של גרמניה המזרחית.
שיטות הפעולה של הארגון
היקף החדירה של השטאזי לחייהם הפרטיים של אזרחים מן המניין היה יוצא דופן: סוכנים נכנסו לבתי אזרחים, שינו את סידור הרהיטים, חיטטו בפחי האשפה במטרה ללקט מידע על חייהם האישיים של בני הבית, והשתמשו במידע שגילו לצורך שליטה במציאות חייהם על מנת להבטיח שהאזרחים יתנהגו בדיוק כפי שהוכתב להם על ידי השלטונות וכפי שמצופה מהם. בין היתר, כתבו סוכני השטאזי מכתבים בשמם של האזרחים, כגון מכתבי התפטרות למקום העבודה, מכתבי אהבה וזימה; שינו את סידור הספרים על המדפים בבית; שינו במהלך הלילה את השעה בשעון המעורר; העלימו מסמכים כדי שאדם ייכשל בעבודתו - הכול במטרה להשיג ציות על ידי ערעור תפיסת המציאות של האזרח, מתוך אסטרטגיה של גזלות דעת.[1]
שיטת הפעולה הנפוצה ביותר של השטאזי הייתה שימוש במודיעים ובסוכנים כדי להפיץ שמועות אשר ידביקו רבב בחייהם ובמוניטין של האזרחים. למשל, כומר אשר היה מטיף לערכים שלא היו מקובלים על המשטר, סומן על ידי השטאזי, שדאגו לפברק מכתב אהבה אל הכומר ממאהבת לכאורה, המספר על יחסים אסורים. כך, הקהילה איבדה אמון באותו כומר, ובן רגע הוא איבד את מעמדו ותפקידו.[1]
פירוק השטאזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימיו האחרונים של השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה, בשנת 1989, ראשי השטאזי נתקפו בהלה וניסו לגרוס כל מסמך שעלה בידם מארכיון הארגון. הם אף החלו לקרוע מסמכים ביד, משכשלו המגרסות תחת העומס.
עשרות אלפי שקים עמוסים בפיסות נייר הוסתרו בחופזה, אך נמצאו עד מהרה, ובשנת 1995 שכרה ממשלת גרמניה חברה מומחית לשחזור מסמכים. במשך 6 שנים הצליחו תריסר אנשים לשחזר מסמכים מתוך 300 שקים. לאחר מכן החל תהליך שחזור באמצעות מחשב, להאצת שחזור יתר 16,000 שקי המסמכים, המכילים למעלה מ-33 מיליון דפים.[2] ובעקבות חקיקה של ממשלת גרמניה המאוחדת, נפתחו מסמכים אלו בהדרגה לעיון הציבור, ואנשים רבים פנו בעניין לקריאת התיק המודיעיני אודותיהם שהועברו לאחריות הנציב הפדרלי לענייני רישומי השטאזי. התיקים חשפו במקרים רבים מעורבות של בני זוג, קרובי משפחה, עמיתים לעבודה וחברים במסירת מידע לשטאזי אודות הקרובים להם.
היחסים עם הק.ג.ב.[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שהשטאזי זכתה לעצמאות במידה רבה תחת הנהגתו של אריך מילקה מאז 1957, עד 1990 הק.ג.ב. הסובייטי המשיך להחזיק בקציני קישור בכל אחת משמונת המינהלים של השטאזי, כל אחד מהם החזיק במשרד משלו במתחם השטאזי בברלין, כך גם בכל אחד מ-15 הסניפים המחוזיים של השטאזי ברחבי גרמניה המזרחית.
היחסים בין הארגונים היו כה קרובים שהקג"ב אף הציע לשטאזי להקים בסיסים מבצעיים בלנינגרד ובמוסקבה על מנת לנטר ולעקוב אחר תיירים מגרמניה המזרחית המבקרים בברית המועצות. בשנת 1978 אריך מילקה אף הרשה לסוכני הקג"ב לפעול בחופשיות בשטחי גרמניה המזרחית.
ארגון ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשרד לביטחון המדינה הורכב מהמינהלים הבאים[3]:
- מינהל 12 - פיקוח על דואר והאזנות טלפוניות
- מינהל 2000 - פיקוח על נאמנות הצבא הלאומי (Nationale Volksarmee, NVA)
- המינהל לביטחון התעשייה הכבדה והמינהל הראשי לביטחון הכלכלה - הגנה מחבלה וריגול בתחומים אלו
- חטיבת ניתוח זבל - איסוף מידע וניתוח אשפה ומזון מערבי חשוד.
- גדודי המשמר על שם פליקס דזרז'ינסקי - הכוחות המיוחדים המזוינים של השטאזי שהיו אחראים לאבטחת בכירי מפלגה ומתקני ממשל
- מינהל הביון הכללי - סוכנות הביון של גרמניה המזרחית, עסקה באיסוף מודיעין אודות גרמניה המערבית וברית נאט"ו, ריגול וניהול מבצעי חדירה וחתרנות במדינות זרות.
- המינהל הראשי למאבק באישים חשודים שנחשדו כבעלי קשרים עם מדינות המערב, המחלקה נהגה לרגל אחר דיפלומטים, תיירים ומבקרים רשמיים ממדינות המערב.
- מינהל התיאום הראשי - עסק בתיאום מול סוכנויות המודיעין ושירותי הביטחון הסובייטים
- המינהל הראשי לביטחון התקשורת ואבטחת אישים - עסקה באבטחת בכירי המדינה וניהלה את רשת התקשורת הממשלתית.
- מערך הכליאה
יושבי ראש השטאזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תחילת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|
| וילהלם צייסר | 1950 | 1953 |
| ארנסט וולוובר | 1953 | 1957 |
| אריך מילקה | 1957 | 1989 |
| וולפגנג שוואניץ | 1989 | 1990 |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961 - 9 בנובמבר 1989 (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), הוצאת מטר, תשס"ט, 2008.
- אנה פאנדר, שטאזילנד: סיפורים מהצד השני של חומת ברלין, מאנגלית: נעמי כרמל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2012.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיאון במטה הראשי לשעבר של השטאזי בברלין
- אלדד בק, מאחורי החומות של השטאזי, באתר ישראל היום, 9 בנובמבר 2017
- שטאזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3
איילת שני, "השטאזי הבינו כבר אז שלא צריך לכלוא אזרחים. אפשר פשוט לשלוט באמצעות גזלייטינג", באתר הארץ, 19 באפריל 2023
- ^ Douglas Heingartner, Back Together Again, New York Times, July 17, 2003
- ^ East Germany Agencies of the Ministry of State Security
