שומשום
 שומשום
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שומשומיים |
| סוג: | שומשום (סוג) |
| מין: | שומשום |
| שם מדעי | |
 Sesamum indicumליניאוס, 1753 | |
שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית[1], בשפת הדיבור: סוּמְסוּם[2]; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי ממשפחת השומשומיים. השומשום הוא גידול השמן הראשון בעולם, ותורבת לפני כ-5,500 שנה בתת היבשת ההודית ממין הבר Sesamum indicum subsp. malabaricum. גרעיני השומשום משמשים כחומר גלם למגוון רחב של מוצרים בתעשיות המזון (כמו שמן, טחינה וציפוי מאפים), הקוסמטיקה והפארמצוטיקה. כיום רוב גידול השומשום מרוכז בסודאן, מיאנמר, הודו, טנזניה, סין, ניגריה ואתיופיה. השומשום הוא צמח בעל גידול לא מסיים, פרחיו בצבע לבן-ורוד. צמח השומשום עמיד לתנאי יובש וחום ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. השומשום אינו עמיד לקור[3].
זנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים מגוון גוונים טבעיים של זרעי שומשום: לבן בהיר, חום, ושומשום שחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים.
מחקר שנערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לפיתוח של זני שומשום חדשים בעלי יבול ואיכות משופרים, המותאמים לקציר ממוכן. הזנים שפותחו פתרו את הבעיה העיקרית של גידול השומשום, שהיא התבקעות הלקט השומשום בעת הבשלתו[4][5].
גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
השומשום גדל בעיקר בסודאן, בורמה, הודו, סין ואתיופיה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיע הייצור העולמי לכ-1.75 מיליון טון בשנה[6]. כיום (2022) ייצור השומשום עומד על 6.7 מליון טון, והייצור עולה מידי שנה.
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
השומשום גֻּדַּל בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד[3]. בימי המנדט הבריטי גודל שומשום על שטח של כ-260,000 דונם והיבול הגיע לבין 30–50 קילוגרם לדונם[6]. בשנים האחרונות בעיקבות פיתוח זנים מתקדמים בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, השומשום חוזר לשדות בישראל[7] ומשולב במחזור הגידולים.
שומשום כמזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמן שומשום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שמן שומשום
השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, וישנם ממצאים ארכאולוגיים המעידים על גרעיני שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,500 שנים. זרעי השומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים, בחלק מהזנים יותר מ-60%. לשם השוואה, זרעי סויה מכילים כ-20% בלבד.
במטבח הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
השומשום פופולרי מאוד במטבח הישראלי כמרכיב העיקרי בטחינה, המשמשת גם בפני עצמה וגם בחומוס ובחלווה. בנוסף משמש השומשום בצורתו הגולמית כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים וכתיבול לסלטים. לאחרונה גם פותח שמן שומשום ישראלי מגידול מקומי שמופק בכבישה קרה[8]
אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: שנפרה ונרבה כשומשומין.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
גרגרי שומשום -
תרמילי שומשום
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שומשום, באתר ITIS (באנגלית)
- שומשום, באתר NCBI (באנגלית)
- שומשום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שומשום, באתר Tropicos (באנגלית)
- שומשום, באתר GBIF (באנגלית)
- שומשום, באתר The Plant List (באנגלית)
- שומשום, באתר IPNI (באנגלית)
- שומשום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חדשות הפקולטה לחקלאות, פותח שומשום עתיר יבול המותאם לקציר ממוכן, האוניברסיטה העברית, 15 ביוני 2015
- הדס יריב, קסום, בשום ונפלא: כל היתרונות הבריאותיים של שומשום, באתר וואלה!, 28 במרץ 2016
- ענת ברזילי, שומשום ניישן: כך הפכנו למעצמת טחינה, באתר כלכליסט, 19 במאי 2017
- שומשום, באתר המכון למצוות התלויות בארץ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שֻׁמְשֹׁם במילון בוטניקה: צמחים (תר"ץ), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ ההגייה כיום בהשפעת הערבית
- ^ 1 2 דרכים להעלאת פוריותו של השומשום והחדרתו למשק, הארץ, 8 בספטמבר 1959
- ^ Teboul 2022 (https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/tpj.15655)
- ^ ורד, רונית. "העולם ניצב בפני מחסור בשומשום. מה יעלה בגורל הטחינה?". הארץ. נבדק ב-2024-04-14.
- ^ 1 2 השומשום חוזר לישראל, דבר, 25 באפריל 1956
- ^ ורד, רונית (2024-04-11). "אחרי עשרות שנים, חקלאי ישראל חוזרים אל השומשום". הארץ. נבדק ב-2024-04-14.
- ^ גולן, תיקי (2024-01-23). "לראשונה בישראל: שמן שומשום תוצרת הארץ מגידול מקומי". Ynet. נבדק ב-2024-04-15.
