שדה (סוציולוגיה)

בהגותו של פייר בורדייה, "שדה" הוא "מרחב מתובנת, זירה של כוח – יש בו שולטים ונשלטים, יש בו יחסים מתמידים, מתמשכים, של חוסר שוויון ששוררים בתוך המרחב הזה – שהוא גם שדה קרב לשימור או לשינוי יחסי הכוחות הללו" ("על הטלוויזיה", עמ' 45). כל גורם בשדה מוגדר ביחס למיקומם של הגורמים האחרים במרחב, ומתחרה בהם תוך שימוש בכוח היחסי שיש בידו, ואשר מגדיר את מעמדו בתוך השדה, וכפועל יוצא את האסטרטגיות שינקוט. "כל שדה", מוסיף בורדיה, "מגדיר את עצמו בין השאר באמצעות מושאי-מאבק ואינטרסים ייחודיים לו [...] כדי ששדה יפעל, צריך שיהיו בו מושאי-מאבק ואנשים המוכנים לשחק את המשחק ובעלי הביטוס, הכולל הן הכרה של כללי המשחק האימננטיים של מושאי-המאבק וכדומה, והן הכרה בתוקפם" ("על כמה מתכונות השדה" בתוך: שאלות בסוציולוגיה, עמ' 113–114). שדות אינם סטטיים – בכל שדה מתקיימים מאבקי כוח על השליטה והיוקרה, המביאים לשינויים במבנה שלהם.

לשדות שונים יש חוקי תפקוד בלתי משתנים שהמשמעותיים שבהם הם:

1. שדה מוגדר בין השאר באמצעות הגדרת הפרסים והאינטרסים הייחודיים, שלא ניתנים להמרה על ידי פרסים ואינטרסים של שדות אחרים.
2. מבנה השדה הוא מצב יחס הכוחות בין הסוכנים או המוסדות המעורבים במאבק.
3. הון ספציפי הוא הון בעל ערך רק ביחס לשדה מסוים.
4. לכל שדה יש נטייה להציב ערך עליון שקובע את ההיררכיה בשדה – ערך שהוא אשליה.
5. במצב מוגדר של יחס הכוחות, אלה שיש להם מונופול על ההון הספציפי לשדה נוטים לאסטרטגיות של שימור, ואלה שמצוידים בפחות הון – לאסטרטגיות של שינוי.
6. אחד המאבקים העיקריים בתחום הוא הגדרת גבולות השדה, לגיטימציה להשתתפות במאבקים ("זו איננה שירה" "זו איננה ספרות").
7. לכל האנשים המעורבים בשדה מסוים יש במשותף מספר אינטרסים בסיסיים ההכרחיים לקיום השדה.
8. אסטרטגיות הפעולה של המצטרפים החדשים מוגבלות לגבולות הזירה. כתוצאה מכך, המהפכות שהם יכולים לחולל הן מהפכות חלקיות בלבד. מהפכות שלא יסכנו את עצם הזירה, את האקסיומות שעליהן היא מושתתת ואת מסד האמונות האולטימטיביות. לפיכך, פעמים רבות תציג עצמה ההטרודוקסיה כשיבה אל המקורות, אל הראשית, אל רוח הדברים.
9. באמצעות ההכרה המעשית של עקרונות המשחק, כל ההיסטוריה של המשחק, כל עברו, נוכחים בכל מערכה שלו.

אחד הסממנים המובהקים לשדה הוא הופעת גוף של משמרי חיים (למשל: ביוגרפים) ומשמרי יצירות (למשל: פילולוגים). לא ניתן להבין יצירה מבלי להכיר את ההיסטוריה של שדה הייצור של היצירה – דבר המצדיק את קיומם של דרשנים, פרשנים, היסטוריונים, פילולוגים וכן הלאה. להיות פילוסוף פירושו לשלוט בכל מה שיש לשלוט בו בהיסטוריה של הפילוסופיה כדי לדעת איך לנהוג כפילוסוף בשדה פילוסופי.

פיתוח תורת השדות של בורדייה הוא פרי השראתם הן של קרל מרקס והן של מקס ובר. ובר תפס את המציאות החברתית כמכלול של תת-ספירות – הספירה הכלכלית, הדתית וכולי. לכל ספירה יש אוטונומיה והיגיון פנימי משלה. בורדיה, שפיתח את תורת השדות, אומר בעצם אותו הדבר – במרחב החברתי יש שדות רבים; לכל שדה יש אוטונומיה, אך זו אינה טוטאלית מאחר שקיימים קשרים בין השדות – קשרים הניתנים לשינוי. קשרים אלו מתווכים בעיקר דרך "שדה הכוח", הקושר שדה זה למדינה (שלטון פוליטי) ולמבנה המעמדי שלה.

ראו גם

• הביטוס