שבת ריחני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשבת ריחני
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סוככאים
משפחה: סוככיים
סוג: שבת ריחני
מין: שבת ריחני
שם מדעי
Anethum graveolens
ליניאוס, 1753
דוכן שמיר בשוק

שֶׁבֶת רֵיחָנִי (שם מדעי: Anethum graveolens), הידוע יותר בשמו העממי "שמיר", הוא צמח חד-שנתי הצומח בדרום מערב ומרכז אסיה, וגם בישראל. שמיר הוא מין יחיד בסוגו, אם כי חלק מן הבוטניקאים קושרים אותו לאחישבת. אין לבלבל בינו לבין השומר, אף על פי שגם הוא משמש למאכל.

השמיר גדל לגובה של 40–60 ס"מ. גבעולו דק ועליו עדינים ודקים, באורך 10–20 ס"מ. חלוקת העלה הסופית היא בעובי של 1–2 מילימטרים, מעט עבים יותר מעלי השומר, הדומים לחוטים, בעובי של פחות מ-1 מילימטר, אך פחות עדינים. פרחי השמיר לבנים-צהבהבים, בתפרחות קטנות שקוטרן 2–9 סנטימטר. אורכם של זרעי השמיר 4–5 מילימטר ועוביים 1 מילימטר; והם ישרים או מעוקלים קמעה, עם קווים לאורכם.

השמיר נפוץ במגוון סלטים כגון סלט תירס, סלט מלפפונים, סלט סלק ועוד. מלבד שימושו כירק וכתבלין טרי, עלי שמיר מיובשים הם גם תבלין.

בימי-הביניים היה השבת הריחני מקובל כאחד הצמחים ששימשו קמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציוד המכשפות.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קריספיל, נסים, 1947-, תבלינים טעם הטבע, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ז 2007
ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.