שבתאי קשב קלוגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבתאי קשב קלוגמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 12 בספטמבר 1898
פינצ'וב, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1981 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי ק. שבתאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שבתאי קלוגמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק דבר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שבתאי קשב קלוגמן (23 בספטמבר 189824 בספטמבר 1981), המוכר בשם העט ק. שבתאי, היה עיתונאי ישראלי, לפני הקמת מדינת ישראל פרסם בעיתונות העברית בפולין, מולדתו. חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1965[1]. נודע גם בפרסום חוברות בנושא השואה, בהן הספר "כצאן לטבח?" (פורסם ב-1962 ואיגד מאמרים מן המחצית השנייה של שנות החמישים), בו תקף את המיתוס לפיו היהודים הלכו למותם "כצאן לטבח" ותיאר את מורכבות הסיטואציות והדילמות של היהודים בשואה, גם אלו שלא פנו אל דרך "הגבורה והמרד"[2].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה פינצ'ב וגדל בזבריצה, למד לימודי קודש ולימודי חול. בשנת 1925 עבר לוורשה, עבד בלשכת הקרן הקיימת ופרסם פיליטונים ב"היום", תחת שם העט "שבתאי חכם".

בתקופת השואה (1944-1941) היה בגטו קובנה וגטו וילנה.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה היה בין מייסדי הוועדה ההיסטורית היהודית בפולין, במסגרת זו חקר וחיבר כמה עבודות על גורל היהודים בשנות השואה במדינות שונות. בין 1945 ל-1948 היה כתב סוכנות הידיעות JTA במשפטי נירנברג, דיווחיו הופיעו במספר עיתונים בעברית וביידיש.

בסוף 1948 עלה לארץ ישראל. היה חבר מערכת "דבר" עד 1964. לאחר מכן יצא לגמלאות, אך המשיך להשתתף בכתיבה בעיתון ובכתבי עת אחרים.

במאמרו הגדול "אגדת הפחדנות", שראה אור בעקבות משפט אייכמן, הדגיש את תרומת ניצולי השואה במלחמת העצמאות. בין היתר כתב: "מספרם של הנופלים במלחמת הקוממיות מבין צעירי ישראל יוצאי הגטאות הוא גדול יותר – בכל אופן לא קטן בשום פנים ואופן – ממספרם של צברי ישראל"[3][4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ק. שבתאי, כצאן לטבח, קשב 1962 ; מהדורה שנייה, עם פתח דבר מאת גדעון האוזנר, קשב 1964

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]