רקפת (פגז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פגז APAM בקצה תרמיל לא מתכלה המכיל את חומר הנפץ ההודף

רקפת, או בשמה הרשמי 105mm APAM-MP-T M117/1 Cartridge ‏ (APAM-MP-T - ראשי תיבות של Anti-Presonnel Anti-Material Multi-Purpose Tracer) היא כדור טנק[1] רב תכליתי מתוצרת תעש, שנועד להחליף את הפלאשט. הרקפת נמצאת בשימוש בטנקים עם תותחים בקוטר 105 מ"מ כמו מרכבה סימן 2 וטנקי מגח במילואים. גרסה נוספת לפגז המותאמת לתותחים בקוטר 120 מ"מ הנמצאים בטנקים חדישים יותר נקראת "כלנית".

השימוש המבצעי הראשון בפגזי הרקפת נערך במלחמת לבנון השנייה על ידי טנקים מחטיבה 7.[2]

אופן הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקפת נועדה לשמש הן כפגז נ"א (נגד אדם) והן כפגז נפיץ, וזאת על מנת לחסוך בפגזים ובשטח אחסון בטנק. הפגז מכיל 6 מטענים בצורת דסקיות, וניתן לירות ב-4 מצבי ירי, אותם ניתן לכוונן באמצעות מנגנון הנמצא על קצה הרש"ק, בדומה לפלאשט. 4 מצבי הירי הם:

  • נפיץ: כל 6 הדסקיות מתפוצצות עם הפגיעה במטרה. משמש כנגד מטרות רכות (ג'יפים, נגמ"שים וכו')
  • נגד אדם: הדסקיות מתפזרות מעל המטרה, מתפוצצות באוויר ומפזרות מסדרון רסס של כ-200 מטרים על חי"ר מחופר. פעולה זו מבטלת את חסרונו הבולט של הפלאשט - העובדה שחיציו נורים בצורה אופקית ומאפשרים הסתתרות על-מנת להימנע מפגיעה.
  • נגד מסוקים: הדסקיות מתפזרות בנקודה שנקבעה מראש ומתפזרות ברדיוס קטן על מנת לפגוע ברוטור המסוק.
  • לפגיעה בתוך מבנה: הדסקיות מועפות קדימה מעבר לטווח שנקבע (בדרך כלל החלון) ויוצרות רסס בתוך המבנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אף על פי שתחמושת הטנק היא אחודה, ולכן על-פי מונחי צה"ל נקראת כדור (תחמושת), בקרב הציבור הרחב השתרש המונח פגז לתחמושת טנקים.
  2. ^ בני מיכלסון, ‏השריון במלחמת לבנון השנייה, שריון 30, דצמבר 2008, באתר "יד לשריון"