רקפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןרקפת
Cyclamen purpurascens
Cyclamen purpurascens
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אברשאים
משפחה: רקפתיים
סוג: רקפת
מינים

בישראל: רקפת מצויה
רקפת יוונית

שם מדעי
Cyclamen
ליניאוס, 1753

רַקֶפֶת (שם מדעי: Cyclamen) היא סוג גאופיט ממשפחת הרקפתיים, הנפוץ בעיקר באזורים הקרים והממוזגים של כדור הארץ מאירופה ועד איראן עם מין אחד בסומליה. בארץ אפשר למצוא אותה בגולן, בגליל, בשומרון וביהודה ובסדקי סלעים במדבר יהודה ובצפון הנגב[1].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעול הרקפת הוא פקעת רב-שנתית, שנפחה הולך וגדל משנה לשנה והיא מצמיחה שורשים כלפי מטה, ועלים ופרחים כלפי מעלה.

פריחת הרקפת מתמשכת על פני תקופה ארוכה. לאחר ההאבקה נובל הפרח והשחלה המופרית מתפתחת להלקט. האבקת הרקפת נעשית בצורה ייחודית. לרקפת ישנם מספר מאביקים אך העיקרי מביניהם הוא עש מסוג Micropterix berytella אשר מאביק את הרקפת על ידי "האבקת זמזום". כלומר, העש משמיע זמזום בתדר גבוה שגורם לאבקנים לזוז ולפזר את האבקה. הזרעים מופצים בעיקר על ידי נמלים. לאחר הנביטה מפתח הנבט פקעת קטנה, המצמיחה בשנה הראשונה רק עלה אחד ובשנה השנייה מספר עלים. הפריחה אינה מתחילה אלא בשנה השלישית או הרביעית לחיי הצמח. לרקפת יש חמישה עלי כותרת, המופנים כלפי מעלה. הפקעת מכילה רעל הנקרא ציקלאמינין, המשמש דייגים לסימום דגים, אך לאחר שקולים את הפקעות הן ראויות למאכל, בנוסף שימשו חלקים שונים של הרקפת כתרופות עממיות שונות.

בישראל נפוצים שני מיני רקפת – רקפת יוונית ורקפת מצויה. הגננים פיתחו זנים תרבותיים מפוארים, המצטיינים בפרחיהם הגדולים וההדורים. הרקפת היא צמח מוגן בישראל ואסור לקטוף אותה.

רקפת מתחת לסלע

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רקפת מצויה, באתר למטייל בישראל (טיולי)