רקטת מים
רקטת מים היא דגם של רקטה, בו משמשים מים ואוויר בתור דלק רקטי. תא הלחץ עשוי לרוב מבקבוקי משקה מוגז. הרקטה מדגימה את החוק השלישי של ניוטון.
הבקבוק מלא בחלקו במים ואטום. לאחר מכן הבקבוק נלחץ עם גז, בדרך כלל אוויר דחוס ממשאבת אופניים, מדחס אוויר או צילינדר עד 125 psi, אך לפעמים נעשה שימוש ב-CO 2 או חנקן.
מים וגז משמשים בשילוב, כאשר הגז מספק אמצעי לאגירת אנרגיה, מכיוון שהוא ניתן לדחיסה, והמים מגדילים את חלק המסה של חומר ההנעה ומספקים כוח גדול יותר כאשר נפלט מהזרבובית של הרקטה. לפעמים משולבים תוספים עם המים כדי לשפר את הביצועים בדרכים שונות. לדוגמה: ניתן להוסיף מלח כדי להגדיל את צפיפות מסת התגובה וכתוצאה מכך דחף ספציפי גבוה יותר . לעיתים משתמשים בסבון גם ליצירת קצף צפוף ברקטה המוריד את צפיפות מסת התגובה הנפלטת אך מגדיל את משך הדחף.
לאחר מכן משתחרר האיטום על פיית הרקטה והוצאת מים מהירה מתרחשת במהירויות גבוהות עד שנוזל ההנעה ולחץ האוויר בתוך הרקטה יורד ללחץ אטמוספירי. יש כוח נטו שנוצר על הרקטה בהתאם לחוק השלישי של ניוטון . הוצאת המים עלולה לגרום לרקטה לזנק מרחק ניכר לאוויר.
בנוסף לשיקולים אווירודינמיים, גובה ומשך הטיסה תלויים בנפח המים, בלחץ הראשוני, בגודל פיית הרקטה ובמשקל הפרוק של הרקטה. הקשר בין גורמים אלו מורכב ונכתבו מספר סימולטורים כדי לחקור גורמים אלו ואחרים.
רקטות מים מורכבות לרוב מהחלקים הבאים: תא דלק (מכיל אוויר ומים), סנפירים לייצוב, נחיר פליטה, חרטום אווירודינמי, מערכת נחיתה (לרוב מצנח) ומערכת לתזמון מערכת הנחיתה (לרוב מיקרו-בקר המחובר לחיישנים שונים ולמנוע סרוו).
שיא העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיא הנוכחי לגובה הרב ביותר, הושג בתאריך 4 באוקטובר 2019, באוסטרליה, והוא עומד על 960 מטר. הרקטה בנויה בסיבי פחמן וסיבי זכוכית והיא נדחסת ללחץ של 40 BAR. (כ-580 PSI)
