רצח שבויי מלחמה סובייטים בידי הנאצים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבויי מלחמה סובייטים במחנה הריכוז מאוטהאוזן

רצח שבויי מלחמה סובייטים בידי הנאצים התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה. בעקבות הפלישה של גרמניה הנאצית לשטחי ברית המועצות במבצע ברברוסה, תפסו הנאצים מיליוני שבויים של הצבא האדום. הנאצים ניהלו מדיניות השמדה מכוונת כלפי השבויים וגרמו למותם של 3.5-3.3 מיליון איש, שהם כ-60% מכלל השבויים. חלקם הוצאו להורג במקום, רבים מהם מתו בגלל תנאים לא-אנושיים במחנות של שבויי המלחמה כתוצאה מהרעבה, כפור ומחלות, ואחרים נהרגו בצעדות מוות או במחנות ריכוז נאציים, אליהם נשלחו.

מחנות השבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימלר ופמלייתו בביקור במחנה שבויים מברית המועצות

רוב המחנות שיועדו לשבויים הסובייטים היו למעשה שטחים פתוחים המגודרים בגדר תיל ומגדלי שמירה, ללא מבני מגורים. בתנאים אלה נאלצו האסירים לישון בחורים באדמה שחפרו לעצמם, חשופים למזג האוויר הקפוא, ולמכות והתעללויות בידי שומרים. מרבית השבויים היו במצב חמור של תת-תזונה, ולעיתים קרובות ניזונו רק ממאה קלוריות ליום. טיפול רפואי לא ניתן, ובקשת הצלב האדום הבינלאומי להגיע למחנות נדחתה על ידי היטלר.

רוב מקרי המוות התרחשו בין יוני 1941 וינואר 1942, כאשר רבים מהשבויים מתו עקב ההרעבה המכוונת. בספטמבר 1941 הייתה התמותה בקרב שבויי המלחמה בשיעור של 1% ליום. הנאצים האמינו כי אין לספק להם מזון בכמות הנדרשת מכיוון שמזון זה יכול לשמש אחרים. שלא כשבויי מלחמה ממדינות מערביות, השבויים הסובייטים נחשבו תת-אנושיים. היה זה חלק מהתפיסה הגזענית הנאצית לפיה הגזע הסלבי הוא גזע נחות (Untermensch) לעומת הגזע הארי. הגרמנים כבשו שטחים ממזרח אירופה במטרה ליצור מרחב מחיה עבור גרמניה, וביקשו לשעבד את האוכלוסייה המתגוררת בתוכה. במקרים רבים שבויי מלחמה סובייטים הופשטו, ובגדיהם נלקחו מהם על ידי חיילים גרמנים. בתנאי קור היה בזה משום גזר דין מוות לרבים מהשבויים.

רצח במחנות ריכוז והשמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר המוני של שבויי מלחמה מצבא ברית המועצות במחנה ריכוז בדמבלין בשטח הכבוש הנאצי בפולין

כמה מאות אלפים מבין השבויים נשלחו למחנות ריכוז נאציים והומתו שם בירי או בגז או שקיפחו את חייהם בגלל תנאי העבודה הקשים. בין המחנות העיקריים שאליהם נשלחו שבויי מלחמה:

  • מחנה אושוויץ: מתוך כ-15,000 שבויי מלחמה סובייטיים שהובאו לאושוויץ לעבודה, רק 92 נותרו בחיים. כ-3,000 נרצחו בירי או הומתו בגז מייד לאחר שהגיעו למחנה. במסגרת הניסויים הראשונים להמתה באמצעות גז, נרצחו קבוצה של כ-600 אסירים סובייטיים בגז ציקלון B ב-3 בספטמבר 1941. בדצמבר 1941, 900 שבויי מלחמה נוספים נרצחו באמצעות גז. בחודש מרץ 1941, הורה היינריך הימלר על בנייה של מחנה גדול לכ-100,000 שבויי מלחמה סובייטיים בבירקנאו, בסמוך למחנה הראשי. רבים מהם מתו.
  • מחנה מאוטהאוזן: רוב השבויים הוחזקו בבקתות נפרדות משאר המחנה. חלקם הומתו בתאי הגזים החדשים שנבנו בתחילת 1942; לפחות 2,843 מהשבויים נרצחו במחנה.
  • מחנה בוכנוואלד: 8,483 שבויי מלחמה סובייטים נבחרו בשנים 1941–1942 על ידי אנשי גסטפו להישלח למחנה, שם נרצחו באופן מיידי במתקן מיוחד שנבנה לכך.

מחנות עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבויי מלחמה עובדים במינסק, יולי 1941

בינואר 1942, לנוכח בלימת ההתקדמות הנאצית באירופה על ידי בעלות הברית, הורה היטלר להעניק טיפול אחר לשבויי המלחמה הסובייטים, כדי שיהיה אפשר לנצלם לעבודת כפייה בקנה מידה גדול. אך עבודות הכפייה התנהלו בתנאים קשים, ורבים מהשבויים מתו במהלכן.

רבים משבויי המלחמה נשלחו לעבודה במכרות הפחם. 27,638 שבויי מלחמה סובייטים מתו בזמן עבודתם במכרות הפחם באזור הרוהר לבדו, בין 1 ביולי ל-10 בנובמבר 1943.

בשנת 1944 היו הענפים העיקריים בהם הועבדו השבויים: כרייה (160,000), חקלאות (138,000) ותעשיית המתכת (131,000). לא פחות מ -200,000 שבויים אסירים מתו בזמן עבודות הכפייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]