רצח רחבעם זאבי

רצח רחבעם זאבי
חלק מהאינתיפאדה השנייה
	רחבעם זאבי
תאריך	17 באוקטובר 2001
תאריך עברי	ל' בתשרי, תשס"ב
מקום	הייאט
מטרה	רחבעם זאבי
קואורדינטות	31°47′48″N 35°14′09″E / 31.79666667°N 35.23583333°E
סוג	התנקשות, רצח פוליטי
נשק	אקדח
הרוגים	1
מבצע	החזית העממית לשחרור פלסטין
מספר מפגעים	3
	(למפת ירושלים רגילה) מיקום הרצח

רצח שר התיירות הישראלי רחבעם זאבי הוא פיגוע טרור שאירע בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ביום רביעי, 17 באוקטובר 2001 (ל' בתשרי התשס"ב), בשעה 7:00 בבוקר במלון הייאט שבירושלים. הרצח בוצע על ידי חוליית מתנקשים פלסטינית שהשתייכה לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, כנקמה על הריגת מזכ"ל הארגון אבו עלי מוסטפא על ידי ישראל חודשיים קודם לכן.^[1] זאבי היה השר הישראלי הראשון שנרצח בידי מתנקשים פלסטיניים, והאדם הישראלי הבכיר ביותר שנרצח על ידי חמושים במהלך הסכסוך הערבי ישראלי כולו.

לאחר ביצוע הרצח, רוצחי זאבי הצליחו להימלט מזירת הפשע. במשך זמן רב הם הסתתרו במתחם המוקטעה ברמאללה, תחת חסותו של יאסר ערפאת. משם הועברו בלחץ ישראל ובהסכמתה לכלא ביריחו תחת השגחה זרה. לאחר עזיבת הסוהרים האמריקנים והבריטים ב-14 במרץ 2006 את הכלא ביריחו, בטענה כי הרשות הפלסטינית לא עמדה בהסכם, ישראל השיקה את מבצע הבאת ביכורים אשר במהלכו לכדו כוחות צה"ל את חברי החוליה שהתנקשה בזאבי והביאה אותם לדין בישראל, שבה הורשעו ונידונו לעונשי מאסר ארוכים.

שלב ההתארגנות וההכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנשים הקשורים להתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחמד סעאדת - מזכ"ל ארגון החזית - החליט על ההתנקשות בחייו של רחבעם זאבי.
עאהד אבו עול'אמה - ראש הזרוע המבצעית של הארגון - מאכוון ההתנקשות בחייו של רחבעם זאבי שהיה אחראי על התכנון והביצוע.
מג'די רחימה רימאווי - מפקד החוליה שגייס, הפעיל ושילח את החוליה.
חמדי קורעאן - המתנקש העיקרי אשר ירה בפועל ברחבעם זאבי.
באסל אסמר - המתנקש המשני שאיבטח את ההתנקשות, והיה אמור לירות במאבטח במידה ויהיה.
מוחמד רימאווי - איש החיפוי של החוליה שאיבטח את הבריחה לאחר ההתנקשות.
צלאח עלווי - סייען החוליה שהסיע את אחד מחברי החוליה ושביתו שימש כבסיס יציאה ומקלט לחברי החוליה.

הגיוס וההכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו של ראש ארגון החזית העממית, המכונה אבו עלי מוסטפא, מאש כוחות הביטחון הישראליים, אחמד סעאדת (יליד 1953 מרמאללה) מונה בתחילת אוקטובר למחליפו. סעאדת יחד עם יד ימינו, עאהד עול'אמה (יליד 1968 מרמאללה), החליטו לנקום את מותו על-ידי רצח של אישיות בכירה בישראל. והשניים החליטו לגייס את מג'די רחימה רימאווי (יליד 1965 מרמאללה) כדי שיתנקש בחיי השר זאבי.

מג'די שימש כמגייס פעילים בארגון וכמתווה ביצועם של פיגועי טרור. כדי להוציא את התוכנית אל הפועל, פנה מג'די לחמדי קורעאן (יליד 1974 מאל בירה), שהסכים ליטול חלק בהתנקשות המתוכננת. כחלק מן ההכנות לביצוע הרצח, ביקר קורעאן, בהוראת מג'די, במלון "הייאט" בירושלים, והוא אף קיבל ממג'די תעודת זהות ישראלית מזויפת.

מג'די הציג לקורעאן את תמונתו של השר זאבי, כיעד לרצח, מסר לו פרטים אודות שגרת יומו והחדר שבו הוא נוהג להתאכסן, ואף נתן לו כסף על מנת שישכור חדר באותו מלון. קורעאן אכן שכר חדר במלון ב-14 באוקטובר 2001, ובחן את דרכי הגישה והמילוט במקום.

בשלב זה גייס קורעאן עוד שני שותפים שיסייעו לו בביצוע הרצח - באסל אסמר (יליד 1976 מבית רימא) ומוחמד רימאווי, שוהה בלתי חוקי וחייל לשעבר בצבא הירדני - לאחר שמג'די אישר את הצטרפותם, ועדכן אותם כי התכנית הנרקמת היא לרצוח את השר במלון בירושלים. בסמוך לאחר מכן, נפגשו השלושה - חמדי קורעאן, באסל אסמר ומוחמד רימאווי - עם עאהד אבו עול'אמה ועם מג'די רימוואי ברמאללה. בפגישה זו הכינו השניים האחרונים את השלושה לביצוע הפיגוע, השלימו את תכנונו ועמדו על תפקידו של כל אחד בהוצאתו אל הפועל.

מג'די הורה לקורעאן לשכור רכב נוסף, העביר לו תעודות זהות ישראליות מזויפות עבור מוחמד ואסמר, וכן מסר לו, לצורך הרצח, שני אקדחים בקוטר 7.65 מ"מ עם משתיקי קול, ורובה סער מסוג "סקורפיון". קורעאן, באמצעות מוחמד שכר רכב נוסף, ורכש בהוראת מג'די, בגדים חדשים עבורו ועבור מחמד, ואף קיבל לידיו רכב מסחרי מסוג "קאיה", אותו שכר עול'אמה. ברכב הוטמן רובה הסער לחיפוי במקרה הצורך בעת המלטות החוליה.

בשעות אחר הצהריים של ה-16 באוקטובר 2001 הגיעו קורעאן ואסמר ברכב שכור מסוג "פיאט פונטו" לבנה, חמושים באקדחים, למלון "היאט" בירושלים, שם שכרו חדר תחת שם בדוי, באמצעות תעודת זהות מזויפת. את שני האקדחים עם משתיקי קול הם הטמינו בתא המטען של הרכב עד קרוב לזמן ההתנקשות.

יחד איתם הגיע מוחמד רימוואי ברכב הקאיה. קורעאן הראה לרמאווי את המקום שבו עליו לחנות ותדרך אותו כיצד עליו לחפות עליהם לאחר ביצוע הרצח. לאחר מכן חזר רימוואי ולן בביתו של עילווי משכונת עזרייה שבמזרח ירושלים, וחזר למחרת בבוקר למלון בדרכי עפר כאשר עילווי מורה לו את הדרך.

ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוקטובר 2001, ביום הרצח, רחבעם זאבי שהה במלון הייאט שבירושלים, בחדר מספר 816. זאבי שהה במלון ללא מאבטחים, משום שהתנגד להיות מאובטח בעוד האזרחים חשופים והצהיר רבות כי לא יהיה מוכן ש"ילד בן 18 ימות במקומו" וכי "אינני שווה יותר מאף אזרח במדינה" וכן לא רצה לשנות מהרגליו עקב איומי הטרור.

בשעה 6:00 בבוקר, אחד המתנקשים, חמדי קורען, פנה לעבר חדר האוכל של המלון על מנת לוודא כי השר זאבי אכן שוהה שם בהתאם ללוח הזמנים הקבוע שלו. בשעה 06:20 זאבי ורעייתו יעל ירדו לחדר האוכל של המלון. כאשר קורען הבחין בזאבי בחדר האוכל הוא חזר לחדרו ועדכן את אסמאר. מיד לאחר מכן, קורען ואסמאר פנו לעבר רכבם אשר חנה במגרש החניה אשר בקומת המרתף של המלון כדי להצטייד באקדחים, עליהם הורכבו משתיקי קול.

שני המתנקשים חזרו בנפרד דרך חדר המדרגות במקום להשתמש במעלית, כדי שלא לעורר חשד. הם חיכו לזאבי ליד יציאת החירום, במיקום הסמוך לחדרו של זאבי. בעוד שחבר חוליה השלישי, מוחמד פהמי, שוהה בלתי חוקי מירדן, המתין לחוליית המתנקשים במגרש החניה ברכב מילוט.

בינתיים, בשעה 6:45 נהגו של זאבי, עדי ממן, הגיע לחדר האוכל של המלון והצטרף לזאבי ואשתו לארוחת בוקר. בשעה 6:50 זאבי עזב לבדו את חדר האוכל ועלה חזרה לחדרו באמצעות המעלית. שתי דקות לאחר מכן, יעל זאבי והנהג עדי ממן, החלו גם כן להתקדם לעבר החדר של זאבי.

כאשר דלת המעלית נפתחה, זאבי יצא מהמעלית ועבר על פני שני התוקפים. על פי עדות התוקפים, קורען צעק לעברו "היי!" וכאשר זאבי פנה לעברו, קורען ירה בו שלוש יריות מטווח קרוב. שני כדורים פגעו בראשו של זאבי.

מיד לאחר הרצח המתנקשים נמלטו מהמלון ברכבם למזרח ירושלים לבית מסתור של צאלח עלווי שממוקם בפאתי שכונת אל עזריה. רכב המילוט לא התניע ופהמי חבר החוליה השלישי נטש אותו וברח רגלית מהמקום והגיע לאל עזריה באמצעות מונית. הם הותירו בחדרם חוברת אודות אבו עלי מוסטפא, כאות לכך שהרצח בוצע כנקמה על חיסולו בידי ישראל.

בשעה 7:00, דקות בודדות לאחר ההתנקשות, גילו יעל זאבי והנהג עדי ממן את זאבי שוכב על הרצפה של המסדרון, ירוי בראשו ומדמם. זאבי הובהל במצב אנוש אל המרכז הרפואי הדסה שבירושלים. צוות הרופאים בבית החולים ניסה להצילו, אך בסופו של דבר נאלץ להכריז על מותו שהוכרז בשעה 10:00 בבוקר.

ארגון החזית העממית נטל אחריות לרצח והצהיר כי בוצע כנקמה על חיסול מנהיג החזית העממית אבו עלי מוסטפא חודשיים קודם.

רבבות חלפו על ארונו והשתתפו בהלווייתו של זאבי שהתקיימה יום לאחר הרצח, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל שבירושלים. נשיא המדינה משה קצב וראש הממשלה אריאל שרון ספדו לזאבי בהלווייתו.^[2]

המצוד והעמדת הרוצחים לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצור הישראלי על המוקטעה ו"הסכם רמאללה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר ההתנקשות נמלטו הרוצחים לשכונת אל עזריה ושהו בה בבית מסתור כשלב ביניים במטרתם להמלט לשטחי הרשות הפלסטינית. במקביל מערכת הביטחון הישראלית פתחה בחקירה אינטנסיבית במטרה לאתר את הרוצחים ובפרט את מנהיג ארגון החזית העממית אשר יזם ותכנן את ההתנקשות. די מהר המתנקשים זוהו על ידי עובדי המלון. בשש בערב השב"כ הגיע למסקנה שמשפחת עלווי מאל עזריה קשורה לפיגוע. וכוחות הביטחון הצליחו לאתר את בית המסתור. בחצות הלילה היחידה המבצעית של השב"כ עם כוחות ימ"מ נערכו בכוחות גדולים לצאת למבצע ואף העלו מטוס תצפית לתצפת על הבית. אך שלושת המחבלים: חמדי קורען, באסר אל אסמר ומוחמד פהמי רימוואי שהיו בבית הצליחו להמלט משם לבית אחר, לפני שכוחות הביטחון הגיעו אליו, ורק צאלח עלווי המארח נתפס. בדיעבד התברר כי הכוחות שהגיעו ברכבים התגלו מבעוד מועד על ידי זקיף שהתריע על כך. בהמשך המשיכו המחבלים לאזור בית לחם בתחומי הרשות. לאחר זמן מה הצליח השב"כ לאתר את מספר הטלפון של מוחמד פהמי ובאמצעות תרגיל עוקץ לכד אותו.

בהמשך, יצא צה"ל למבצע אריות רעננים במסגרתו נכנס למספר ערים בשטח A בהן רמאללה, קלקיליה, טול כרם וג'נין.^[3] באפריל 2002, במהלך מבצע חומת מגן, נודע לכוחות הביטחון הישראליים כי המתנקשים הסתתרו במתחם המוקטעה ברמאללה, הכולל את בנייני הממשלה של הרשות הפלסטינית וכן את מעונו הרשמי של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. באותה העת, בניין המוקטעה היה תחת מצור ישראלי מ-29 במרץ 2002 וערפאת הנצור לא הורשה לצאת מתחומי הבניין במשך מספר חודשים.^[4] ישראל דרשה כי הרשות הפלסטינית תסגיר את הרוצחים תמורת נסיגתם של הכוחות הישראלים. הרשות הפלסטינית סירבה להסגיר את הרוצחים. בסופו של דבר, בתיווך בינלאומי, ישראל הסכימה להצעה (אשר נודעה בשם "הסכם רמאללה") לפיה רוצחי זאבי יהיו כלואים בכלא יריחו תחת פיקוח של סוהרים בריטים ואמריקאים, ובתמורה ישראל תסיר את המצור על מתחם המוקטעה. כתוצאה מכך ערפאת כינס בית דין שלאחר שתי ישיבות גזר ב-26 באפריל 2002, את דינם של חברי החוליה שרצחה את זאבי לעונשי מאסר שונים בין 18 שנים ל-8 שנים למתנקשים, ושנה לראש המנגנון הצבאי.^[5] חברי החוליה נכלאו בכלא יריחו, כאשר ברקע מושמעת ביקורת בישראל על אורך המאסרים של המחבלים. במאי 2002 כוחות בריטים ואמריקנים הגיעו לכלא יריחו.

עם זאת, לאחר שארגון החמאס זכה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, מנהיג החמאס איסמעיל הניה הצהיר בפומבי על כוונתו לשחרר את רוצחי זאבי לחופשי. ב-14 במרץ 2006, הסוהרים האמריקאים והבריטים עזבו את הכלא ביריחו, בטענה כי הרשות הפלסטינית לא עמדה בהסכם שהושג עם ישראל ארבע שנים קודם לכן. כתוצאה מכך, עוד באותו היום ישראל פתחה במבצע הבאת ביכורים.

מבצע הבאת ביכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע הבאת ביכורים

ב-14 במרץ 2006 כוחות צה"ל פשטו על הכלא ביריחו בו שהו רוצחי זאבי במטרה למנוע מממשלת החמאס לשחררם וכדי להביא את הרוצחים לדין בישראל.

לאחר מצור שנמשך כ-10 וחצי שעות ולאחר שכוחות צה"ל הרסו את קירות הכלא ביריחו באמצעות דחפורים, בסופו של דבר נכנעו ארבעת המחבלים: המתכנן עאהד אבו עול'אמה, המנהל מג'די רחימה רימאווי, והמתנקשים חמדי קורעאן ובאסל אל-אסמר.

בנוסף לארבעת המתנקשים, במהלך הפשיטה על בית הכלא ביריחו ישראל לכדה גם את אחמד סעדאת (שהורה לבצע את רצח זאבי) ופואד שובאכי (שעמד מאחורי משלוח מצבור נשק גדול מאיראן שנתפס על ידי ישראל בינואר 2002).

העמדתם לדין של הרוצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוצחי זאבי נשפטו כולם בישראל.

שני הראשונים שנתפסו בסמוך לרצח הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים. ב-7 באוקטובר 2002 מוחמד רימוואי איש חוליית ההתנקשות השלישי נידון למאסר עולם בגין רצח השר. צלאח עלווי סייען החוליה נידון ב-9 באפריל 2003 על סיוע לרצח ל-12 שנות מאסר בפועל.

הארבעה האחרים שנתפסו ביריחו מאוחר יותר הורשעו נידונו לעונשי מאסר ארוכים. קורעאן המתנקש הראשי שהודה בכל ההאשמות נידון ב-3 בדצמבר 2007 ל-125 שנות מאסר (מאסר עולם על הרצח ועוד 100 שנות מאסר על עבירות שונות),^[6] באסל אל-אסמר המתנקש המשני נידון ל-45 שנות מאסר, מג'די רחימה רימאווי משלח החוליה נידון ב-22 בספטמבר 2008 למאסר עולם בתוספת 80 שנים^[7] ועאהד ע'ולמה נידון למאסר עולם בתוספת 5 שנים על תפקידו בייזום, תכנון ההתנקשות וחברות בארגון טרור.^[8]

בנוסף, ב-25 בדצמבר 2008, בית משפט צבאי ישראלי גזר על אחמד סעדאת, בשל חלקו כמנהיג ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, עד 30 שנות מאסר על כך שעמד בראש "ארגון טרור בלתי חוקי" ועל אחריותו בכל הפעולות שבוצעו על ידי ארגונו ובמיוחד בשל ההתנקשות בחייו של השר רחבעם זאבי.

ביולי 2011 נדחה בבית המשפט העליון ערעורו של עאהד ע'ולמה על הרשעתו ברצח זאבי.^[9]

בדיקת אחריות השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ההתנקשות אברהם דיכטר היה ראש השב"כ ושלמה הר נוי היה ראש יחידת אבטחת אישים. מפכ"ל המשטרה היה רב-ניצב שלמה אהרונישקי ומפקד מחוז ירושלים היה ניצב מיקי לוי. באופן טבעי לאחר ההתנקשות עלו טענות למחדל בעיקר מצד השב"כ שאחראי לאבטחת אישים.^[10]

ראש השב"כ דיכטר הכריז ב-17 באוקטובר 2001 על הקמת ועדת בדיקה פנימית לחקר האירועים בתיאום עם היועמ"ש אליקים רובינשטיין, בראשותו של ח' שבתפקידו האחרון היה ראש המרחב הצפוני בשירות. בוועדה היו חברים בנוסף שלושה בכירים שסיימו את שירותם, כולם בדרג המקביל לאלוף בצה"ל.^[11]^[12] מסקנותיה העיקריות של הוועדה היו שאין להטיל את האשמה על היחידה לאבטחת אישים בפרט ועל השב"כ ככלל, ואין להסיק מסקנות אישיות כלפי שום אדם בארגון.

לפי טענות השב"כ זאבי היה סרבן אבטחה וסירב לאבטחה מסוג כלשהו בטיעונים אידאולוגים. עוד נטען כי היה חוסר אמון של זאבי כלפי השב"כ שהתבטא שאחרי רצח יצחק רבין הוא לא סומך על אבטחתם, וסירב לשתף איתם פעולה. עוד נטען שלשב"כ לא היה מידע מפורט לגבי שעות ההימצאות של זאבי במלון היאט בשל חוסר שיתוף פעולה מצד לשכת השר, ורק מידע כללי על כך שהוא נוהג לעיתים להתארח במלון. מאידך התברר כי לשב"כ היה מידע כללי לגבי פיגוע גדול שעומד להתרחש אך הם פירשו אותו לא נכון כאילו מדובר במכונית תופת. בנוסף התברר כי המתנקשים היו אנשים המוכרים לשב"כ.

ב-22 באוקטובר 2001 החליטה ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון בראשות חבר הכנסת דוד מגן לבצע אף היא חקירה של רצח השר זאבי.^[13] הוועדה הקדישה 14 ישיבות לנושא והופיעו בפניה כל גורמי הממשל מהשר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, ראש השב"כ דיכטר, מפקדים בשב"כ, יועצי אבטחה, גורמי ביטחון רלוונטיים ואנשי המשפחה הקרובים של זאבי. הוועדה סיכמה ביוני 2002 את חקירתה וסמכה את ידיה על דוח ועדת החקירה הפנימית של השב"כ, אך הצביעה על ליקויים שונים בהקשר להתנקשות. בין דבריה נכתב "נמצאו ליקויים בטיפולה של היחידה לאבטחת אישים מול דפוס השהייה הקבוע של השר רחבעם זאבי ז"ל, בבית המלון." "לא הצליחה היחידה לאבטחת אישים לאתר את נקודות התורפה במעגלי אבטחת האישים ולתת להן מענה מבצעי הולם". "שירות הביטחון הכללי לא פירש נכון את תמונת המודיעין, כפי שהצטיירה לאנשיו, על יסוד חומרי הגלם המודיעיניים, שעמדו לרשותם, טרם האירוע."^[14]

המסקנות הפתוחות לציבור של הוועדה היו לכלול באורח קבע באבטחת השב"כ את נשיא המדינה וראש הממשלה, אישים שאמורים להבטיח, בעת הצורך, את רציפות השלטון. ואישים נוספים, שלדעת ועדת השרים טעונים אבטחה דרך קבע או מעת לעת.

עוד קבעה הוועדה שנושאי משרה אחרים, הטעונים אבטחה יאובטחו על ידי המשרד או הרשות בראשם הם עומדים. לגביהם יהווה שירות הביטחון הכללי גורם מתריע ומייעץ בלבד. עוד קבעה כי יש לשנן בפני ממלאי משרה מאובטחים את חובתם לפעול בהתאם להנחיות הביטחוניות של הגורם המאבטח ולשתף עמו פעולה.^[14]

חלק של דוח הוועדה היה חסוי ולא פורסם בציבור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הזיכרון לרחבעם זאבי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח רחבעם זאבי, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
דו"ח רצח השר רחבעם זאבי של ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, באתר חדשות מחלקה ראשונה
אורי בלאו, לינה פלוס ארוחת בוקר בהיאט - עדויות של המחבלים בחקירה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2006.
"שר על הכוונת", סרטו של יואב לימור בערוץ 12, 11 באוקטובר 2021

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ החזית העממית: כל הדרג הפוליטי הציוני - מטרה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2001
^ צבי לביא, ‏רחבעם זאבי הובא למנוחות בהר הרצל שרון: אהבתו לאדמת המולדת נפלאה מאהבת אדם, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2001
^ אמיר אורן, קציני צה"ל כבר רוצים לצאת, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2001
^ המצור על ערפאת ברמאללה נמשך כבר חמישה חודשים, באתר הארץ, 29 באפריל 2002
^ אמירה הס, רוצחי זאבי נידונו ברשות ל-18-8 שנות מאסר, באתר הארץ, 26 באפריל 2002
^ מאסר עולם לרוצח רחבעם זאבי, באתר וואלה!‏, 3 בדצמבר 2007
^ עדי שמחוביץ‏, מאסר עולם לשולח רוצחיו של רחבעם זאבי, באתר וואלה!‏, 22 בספטמבר 2008
^ על פי פסק דין בבג"ץ 275-09 28/07/2011
^ גלעד גרוסמן‏, נדחה ערעורו של אחד מרוצחי רחבעם זאבי על הרשעתו, באתר וואלה!‏, 28 ביולי 2011
^ אסף זוהר, ‏עם תחילת החקירה: סימני שאלה קשים בשאלת אבטחתו של זאבי ואבטחת המלון, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2001
^ ראש השב"כ הקים ועדת חקירה פנימית, באתר ynet, 17 באוקטובר 2001
^ עמוס הראל, חקירת הרצח מתקדמת מהר; חקירת הכשל לאט, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2001
^ ועדה של הכנסת תבדוק את רצח השר זאבי, באתר ynet, 21 באוקטובר 2001
^ ¹ ² ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, דין וחשבון בעניין רצח השר רחבעם זאבי ז"ל, באתר הכנסת, ‏יוני 2002

[1] החזית העממית: כל הדרג הפוליטי הציוני - מטרה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2001

[2] צבי לביא, ‏רחבעם זאבי הובא למנוחות בהר הרצל שרון: אהבתו לאדמת המולדת נפלאה מאהבת אדם, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2001

[3] אמיר אורן, קציני צה"ל כבר רוצים לצאת, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2001

[4] המצור על ערפאת ברמאללה נמשך כבר חמישה חודשים, באתר הארץ, 29 באפריל 2002

[5] אמירה הס, רוצחי זאבי נידונו ברשות ל-18-8 שנות מאסר, באתר הארץ, 26 באפריל 2002

[6] מאסר עולם לרוצח רחבעם זאבי, באתר וואלה!‏, 3 בדצמבר 2007

[7] עדי שמחוביץ‏, מאסר עולם לשולח רוצחיו של רחבעם זאבי, באתר וואלה!‏, 22 בספטמבר 2008

[8] על פי פסק דין בבג"ץ 275-09 28/07/2011

[9] גלעד גרוסמן‏, נדחה ערעורו של אחד מרוצחי רחבעם זאבי על הרשעתו, באתר וואלה!‏, 28 ביולי 2011

[10] אסף זוהר, ‏עם תחילת החקירה: סימני שאלה קשים בשאלת אבטחתו של זאבי ואבטחת המלון, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2001

[11] ראש השב"כ הקים ועדת חקירה פנימית, באתר ynet, 17 באוקטובר 2001

[12] עמוס הראל, חקירת הרצח מתקדמת מהר; חקירת הכשל לאט, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2001

[13] ועדה של הכנסת תבדוק את רצח השר זאבי, באתר ynet, 21 באוקטובר 2001

[:0-14] ¹ ² ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, דין וחשבון בעניין רצח השר רחבעם זאבי ז"ל, באתר הכנסת, ‏יוני 2002

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

פיגועי טרור נגד ישראלים בעשור הראשון של המאה ה-21
פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים	< • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • >
פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל	הפיגוע בדלפק אל על בנמל התעופה של לוס אנג'לס (4 ביולי 2002) • הפיגועים במומבסה (28 בנובמבר 2002) • הפיגוע בשגרירות ישראל בטשקנט (30 ביולי 2004) • מתקפת הטרור בסיני (7 באוקטובר 2004) • הפיגוע בשגרירות ישראל במאוריטניה (1 בפברואר 2008)
1948–1999 • 2000–2009 • 2010–2019 • 2020–2029