רפורמה בשפה

רפורמה בשפה היא תהליך של יצירת שפה מתוכננת באמצעות שינויים נרחבים בשפה קיימת. הכלים המקובלים לביצוע רפורמה בשפה הם הפשטה וטיהור. הפשטה מקלה על השימוש בשפה באמצעות הסדרה של אוצר המילים והדקדוק. טיהור גורם לשפה להתיישר עם גרסה של השפה הנחשבת כ"טהורה יותר".

הפשטה

הפשטה היא הצורה הנפוצה ביותר לביצוע רפורמה בשפה, ובצורתה המקובלת ביותר מבוצעת הפשטה של הכתיב (השוו רפורמה של הכתיב). עם זאת תהליך ההפשטה יכול לכלול בנוסף גם הפשטה של ההטיה, התחביר, אוצר המילים ומבנה המילה. לדוגמה, באנגלית קיימות תחיליות רבות שמשמעותן היא "ההפך מ", לדוגמה: "-un", ‏"-in-/im", ‏"-(‏a(n", ‏"-de", וכו'. ברפורמה בשפה ניתן להציע לבטל את כל התחיליות המגוונות ולהישאר עם תחילית אחת בלבד, נאמר "-un". בנוסף לכך, קיימות מילים כדוגמת "good" (טוב) ו-"bad" (רע) שמשמעות המילה הראשונה היא בערך המשמעות ההפוכה של המילה השנייה, ושעדיף היה (במונחים של הפשטה) להחליף בצמד המילים "good" ו-"ungood", ולהשמיט את המילה "bad" מאוצר המילים לחלוטין.

עם זאת, הצורה הנפוצה ביותר לביצוע רפורמה בשפה היא אימוץ של כללי כתיב חדשים. כמה מהשפות הנפוצות ביותר בעולם עברו רפורמות כתיב סיטוניות: ספרדית (במאה ה-18), פורטוגזית (ב-1910 בפורטוגל, וב-1946 וב-1972 בברזיל), גרמנית (ב-1901/2 וב-1996/98) ורוסית (במאה ה-18,וב-1917-1918).

טיהור

טהרנות של השפה היא ההתנגדות לכל שינוי בשפה נתונה, או השאיפה לבטל שינויים שנערכו בשפה בעבר. לעיתים עלולות רפורמות טהרניות דווקא לסבך את השפה. לדוגמה, במהלך תקופת הרנסאנס סיבכו כמה מילונים אנגליים את הכתיב בכך שאימצו אטימולוגיה לטינית שגויה:

• "iland" הפך ל-"island" (אי) (מהמילה הלטינית insula, אף על פי שבמקור island הייתה בעצם מילה גרמנית, השוו עם המילה הגרמנית Eiland)
• "ile" הפך ל-"aisle" (מעבר) (שוב מהמילה הלטינית insula).

יתרונות וחסרונות

כמו בכל רפורמה קיימות סיבות בעד ביצוע הרפורמה וסיבות נגד. רפורמות עלולות לגרום לצורך לכתוב מחדש את כל הספרות, המסמכים הדיגיטליים, שלטי הדרכים והמפות. יותר מכך, כולם יצטרכו ללמוד מחדש את השפה. לילדים צעירים ולתלמידים בשיעורי לשון יהיה בסופו של דבר קל יותר עם השפה החדשה והקלה יותר, אבל בטווח הקצר תהיה להם עבודה רבה. נטען גם ששפות מאבדות את הפואטיות שלהן והופכות נוקשות וחסרות נשמה אם משנים אותן.

עם זאת, רבות מטענות אלו חסרות בסיס. רבות מהן מבוססות על ההנחה שהרפורמה תנתק את השרשרת הקושרת את ההווה לעבר. במציאות, רפורמות כתיב מתונות עשויות לסייע לחינוך ולתרבות הרבה יותר מאשר לעכב בעדם. על מחיר המעבר ניתן להתגבר באמצעות תכנון טוב, הקצאת זמן נאותה למעבר וניצול של התמיכה העממית ברפורמה.

דוגמאות

להלן דוגמאות בולטות לרפורמות בשפות:

• סינית
  • (שנות ה-20) – החלפת סינית ספרותית בסינית מדוברת כשפה הכתובה התקנית.
  • ועדה בחרה במנדרינית מבין מספר ניבים סיניים.
  • (שנות ה-50) - הרפובליקה העממית של סין ביצעה רפורמה בכתב בו נעשה שימוש לכתיבת השפה התקנית באמצעות החדרה של תווים סיניים מופשטים (הרפורמה אומצה אחר כך בסינגפור ובמלזיה, אבל טאיוואן, הונג קונג, מקאו וקהילות שונות של סינים בעולם ממשיכות לעשות שימוש בתווים סיניים מסורתיים).
• צ'כית (המאה ה-19) – המילון של יוזף יונגמן תרם לחידוש אוצר המילים. בשנות ה-40 של המאה ה-19 הוחלפה האות w באות v.
• אסטונית (תחילת המאה ה-20) – תנועת רפורמה בראשותם של יוהנס אאוויק ויוהנס וסקי חידשה את אוצר המילים, תוך כדי שאילת שורשים רבים של מילים מפינית ומשפות אוראליות אחרות ואף המצאה של שורשים חדשים שלא היו קיימים בשום שפה אחרת.
• גרמנית (1901/2) – איחוד שיטת הכתיב בכל האומה (תחילה בגרמניה ואחר כך אומצה השיטה בארצות האירופיות האחרות דוברות הגרמנית). רפורמות נוספות הופעלו ברפורמת הכתיב הגרמנית של 1996.
• יוונית (1980-1970) – בעוד שהשפה הכתובה ה"טהורה", הקתארווסאה (Καθαρεύουσα) הכילה מילים רבות מהשפה היוונית הקדומה, השפה המדוברת ה"עממית" הדימותיקי (δημοτική) לא כללה מילים כאלו כלל. לאחר נפילת המשטר הצבאי נחקק חוק, ועל פיו תהיה הצורה השנייה גם צורת השפה הכתובה. לדוגמה, הכתיב של צורת הרבים של המטבע היווני על המטבעות היווניים הייתה לפני הרפורמה דרכמי (צורת קתארווסאה) ודרכמס (צורת דימותיקי) אחרי שנת 1982.
• עברית (שנות ה-20) – בתהליך של תחיית השפה העברית נוצרה העברית הישראלית מעברית קדומה תוך הפשטה של הדקדוק (בייחוד של התחביר) בהתאם למודלים הודו-אירופיים, טביעת מילים חדשות משורשים עבריים המבוססים על מודלים אירופיים, והפשטת כללי ההגייה.
• הונגרית (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) – נטבעו יותר מ-10,000 מילים שמהן כמה אלפים נמצאות עדיין בשימוש בימינו.
• רוסית במאה ה-18 הוצאה משימוש 8 אותיות בעקבות רפורמה. (1917-1918) הוצאו משימוש 4 אותיות נוספות בעקבות רפורמה.
• אירית (שנות ה-40) – מערכת הכתיב הופשטה. למשל, Gaedheal הפכה ל-Gael‏, Ó Séigheadh הפכה ל-Ó Sé.
• נורווגית (המאה ה-20) – כשנורווגיה קיבלה עצמאות מדנמרק ב-1814 (לזמן קצר, תוך כמה חודשים היא סופחה לשוודיה), לאחר מאות שנות שלטון דני, החלה השפה הנורווגית לסטות מהדנית. הרפורמות של 1907 ושל 1917 קבעו את ה"ריקסמל" (Riksmaal - נורווגית מדינתית) כשפה הנורווגית הכתובה התקנית, ושמה שונה ל "בוקמול" (Bokmål - "שפת הספר") ב-1929. בוקמול והשפה המדוברת, ה"נינורשק" (Nynorsk - נורווגית חדשה), התקרבו באמצעות רפורמה ב-1938. כיום נוהגים לדבר בשתי השפות. על מטבעות נורווגיים, שם המדינה הוא לחלופין Norge (בוקמול) ו-Noreg (נינורשק). חוקת נורווגיה כתובה בדנית עתיקה, שפה שכיום איש אינו דובר, ולכן דנים מדי פעם בצורך לבצע רפורמה בשפת הכתיבה שלה.
• פורטוגזית (המאה ה-20) – ברפורמה הוחלפה מערכת הכתיב המסורתית המסורבלת במערכת פשוטה (לדוגמה asthma הוחלפה ב-asma ו-phthysica הוחלפה ב-tísica).
• רומנית (המאה ה-19) – החליפה את האלפבית הקירילי באלפבית לטיני, והחלפת מאות מילים שמקורן בשפות סלאביות במילים שמקורן בשפות רומאניות.
• סומלית (שנות ה-70) – בעזרתו של בוגומיל אנדרזייווסקי (Bogumil W. Andrzejewski), שהחל עבודה לשונאית בסומליה ב-1949, פותחה שיטת כתיב המבוססת על האלפבית הלטיני, ששליט סומליה, הגנרל מוחמד זיאד בארה, הפך לחובה ב-1972. כמו כן חודש אוצר המילים, ומילים רבות נטבעו משורשים סומליים קיימים.
• טורקית (שנות ה-30) השפה המדוברת והכתובה עברו רפורמה משמעותית החל בשנות ה-20, עד כדי כך שלשפה הקודמת קוראים בשם אחר, טורקית עות'מאנית. האלפבית העות'מאני היה מבוסס על האלפבית הערבי, שהוחלף ב-1928 על ידי האלפבית הטורקי המבוסס על האלפבית הלטיני, מילים שאולות מפרסית ומערבית הוחלפו במילים טורקיות או נטבעו מחדש על בסיס שורשים של שפות טורקיות.
• וייטנאמית (המאה ה-20) – במהלך השלטון הקולוניאלי הצרפתי הוחלפה שיטת הכתיב מכתיב המבוסס על הכתב הסיני לכתיב המבוסס על האלפבית הלטיני.

בספרות

• בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", הפכה השפה האנגלית לשיחדש, שפה שנועדה להקל על הפצת תעמולה רשמית ונועדה להפוך את ביטוין בעל פה של מחשבות פוליטיות לבלתי אפשרי.
• בספר הילדים "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור" מאת אפרים סידון גוזר המלך על עמו רפורמה שרירותית: "אוסר מהיום על כל הבריות / להגות ולבטא חמש אותיות. / אלף, דלת, ויוד, מם וגם וו / יתבטלו לחלוטין החל מעכשיו, יאסרו לביטוי בתכלית האיסור / ויוצאו מכלל משפט ודיבור".

ראו גם

• ליטון (בלשנות)

לקריאה נוספת

• Geoffrey Lewis, The Turkish Language Reform: A Catastrophic Success, Oxford University Press, 2002, ISBN 0-19-925669-1.