רפובליקת מצרים
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה |
ערבית  | ||
| עיר בירה | קהיר | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | מהפכת הקצינים החופשיים | ||
| תאריך | 1953 | ||
| פירוק | הקמת הרפובליקה הערבית המאוחדת | ||
| תאריך | 1958 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת מצרים | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה הערבית המאוחדת .svg){kind=small} רפובליקת סודאן (1956–1969) | ||
| שליטים בולטים |
מוחמד נגיב גמאל עבד אל נאצר | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה מצרית | ||
  | |||
.svg)
.svg)
רפובליקת מצרים (בערבית: جمهورية مصر) היה שמה הרשמי של מצרים מביטול ממלכת מצרים וסודאן בשנת 1953 ועד האיחוד בין מצרים לסוריה לרפובליקה הערבית המאוחדת בשנת 1958. ההכרזה על הרפובליקה באה בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים בשנת 1952, אשר נבעה מחוסר הפופולריות של המלך פארוק, אשר נתפס כחלש מדי מול הבריטים, ומהאכזבה מהתבוסה המצרית במלחמה נגד ישראל.
מיד עם הכרזת הרפובליקה, מוחמד נגיב הושבע כנשיא הראשון של מצרים, ושירת בתפקיד זה במשך קצת פחות משנה וחצי, בטרם אולץ להתפטר על ידי חבריו למהפכה. לאחר התפטרותו של נגיב, תפקיד הנשיא היה ריק עד בחירתו של גמאל עבד אל נאצר ב-1956.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מהפכת הקצינים החופשיים
הרוחות הלאומיות כנגד השלטון הבריטי, וההתמרמרות על התבוסה שנחלה מצרים מידי ישראל במלחמת העצמאות הובילה למהפכת הקצינים החופשיים בשנת 1952. התנועה הדיחה את מלך מצרים פארוק הראשון, שנשלח לגלות, והעלתה לשלטון את מוחמד נגיב כנשיא. שיטת השלטון המצרית עברה משיטה מלוכנית לשיטה רפובליקנית, אם כי נשארה לא דמוקרטית. נגיב נותר נשיא מצרים למשך זמן קצר בלבד. עד מהרה הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר ונבחר כנשיא בבחירות בהן היה המועמד היחידי. מהפכת הקצינים החופשיים, שגרמה לשינויים נרחבים במצרים, השפיעה גם על שאר מדינות העולם הערבי.
ב-1 בינואר 1956 הכריזה סודאן על עצמאותה, והכוחות המצריים פינו את המדינה.
נאצר הוביל קו של לאומנות ערבית סוציאליסטית וקשרים חמים עם ברית המועצות (למרות השתייכות רשמית לקבוצת המדינות הבלתי-מזדהות). ב-26 ביולי 1956 הכריז בתגובה על ביטול הסיוע הכספי של הבנק העולמי לבניית סכר אסואן על הלאמת תעלת סואץ על מנת להשתמש ברווחיה לבניית הסכר. בתגובה רקחו בריטניה צרפת וישראל תוכנית לפיה ישראל תתקוף את מצרים ואילו בריטניה וצרפת יכנסו לאזור כדי להפריד כביכול בין הניצים, ובכך ישתלטו על אזור התעלה. מבצע קדש החל בנחיתת צנחנים ישראלים במעבר המיתלה שבחצי האי סיני ב-29 באוקטובר, כוחות בריטניה וצרפת הצטרפו ב-1 בנובמבר, ותוך כמה ימים נכבש כל חצי האי סיני. אולם בלחץ ברית המועצות וארצות הברית נאלצו הכוחות הפולשים לסגת (ראו: נסיגת צה"ל מסיני ועזה (1956 - 1957)), והתעלה הוכרה כרכוש מצרים.
בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת - רע"ם". המילה "רעם", שהייתה לה גם משמעות סמלית, לא נראתה ראויה בישראל, ובעיתונות הכתובה ובשידורי קול ישראל כונה האיחוד בשם "קע"מ" (קהילייה ערבית מאוחדת).
