רפואה היפרברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיפול בתא לחץ מסוג "Sechrist Monoplace"

רפואה היפרבריתאנגלית: Hyperbaric Oxygen Therapy; ראשי תיבות: HBOT) היא צורת טיפול רפואי בו החולה מצוי בתוך תא לחץ בלחץ אטמוספירי גבוה פי כמה מהלחץ הסטנדרטי, ובנוסף מקבל חמצן בריכוז של 100%. מטרתו של הטיפול להגביר את כמות החמצן הזמין לרקמות הגוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט מבפנים של תא לחץ היפרברי בבית החולים אלישע
השגחה על מטופלים בתא לחץ היפרברי בבית החולים אלישע

העדות הראשונה לשימוש רפואי בלחץ חמצן גבוה מגיעה מרופא בריטי, שבשנת 1662 בנה תא אטום (שכונה "דומיציליום") לתוכו ניתן היה לדחוס אוויר, ובו נעשה שימוש לטיפול רפואי. היה זה עוד בטרם גילוי החמצן. במאה ה-19 הפכו טיפולים בתאי לחץ פופולריים בכל רחבי אירופה, אך יסודות הרפואה ההיפרברית הונחו רק בשנת 1882 על ידי פול ברט(צר'), מדען צרפתי שכתב על ההשפעות הפיזיולוגיות של אוויר בלחץ גבוה במאמרו "La Pression Barometrique".

בשנת 1891 בנה ד"ר ג'. לאונרד קורנינג את החדר ההיפרברי הראשון בארצות הברית בניו יורק. ד"ר אורוול קנינגהם, יו"ר המחלקה להרדמה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קנזס, התעניין בחדרים היפרבריים במהלך מגפת השפעת הספרדית. במהלך השנים הבאות הוא השתמש בתאים היפרבריים לטיפול במגוון מחלות, כולל סוכרת, דלקת פרקים ועגבת. בשנת 1928 פתח קנינגהם את החדר ההיפרברי הגדול ביותר בעולם בקליבלנד, אוהיו. עם זאת, הקהילה הרפואית נותרה ספקנית לגבי עבודתו של קנינגהאם באוויר היפרברי מכיוון שהוא לא הצליח לבסס את טענותיו על נתונים קליניים.

בשנות ה-30 של המאה העשרים הבין אלברו אוסוריו דה אלמיידה, רופא ברזילאי, את היתרונות הפוטנציאליים של טיפול בחמצן בלחץ גבוה ופרסם מספר מאמרים בעקבות עבודתו בנושא השפעות של מינון גבוה של חמצן על גידולים אצל בעלי חיים ובני אדם. גם חיל הים האמריקני ערך מחקר נרחב בנושא השימוש בחמצן בלחץ גבוה לטיפול בחולי דיכאון. דו"ח משמעותי על מחקר זה פורסם על ידי Behnke and Shaw בשנת 1937. מאז ועד היום ממשיכים רופאים ומדענים לחקור את השימוש בטיפול בחמצן בלחץ גבוה בטיפול ובניהול מחלות.[1]

תפוצת הטיפול עלתה במהלך השנים במדינות שונות בעולם. כך למשל בארצות הברית בשנת 1977 פעלו 37 מרכזים של תאי-לחץ, ואילו בתחילת 2003 מספרם עלה על 400.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020 התבצע בישראל טיפול בעל־לחץ בארבעה מרכזים שאושרו על־ידי משרד הבריאות: המכון לרפואה ימית של חיל הים בחיפה, המשמש כמכון לאומי לרפואת הצלילה; בית החולים אלישע שבחיפה; בית החוליםאסף הרופא, והמרכז הרפואי יוספטל שבאילת.[2]

עקרונות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא לחץ משמש כמכשיר טיפולי רפואי המאפשר מתן חמצן כתרופה במינונים גבוהים ביותר בדם וברקמות. מינון החמצן מגיע בתנאים אלה לערכים הגבוהים אפילו פי 20 מהרגיל. בלחץ סביבתי הנקבע על-פי טבלאות מוגדרות מעל הלחץ האטמוספירי ניתן למטופלים בתוך תא הלחץ לנשום 100% חמצן. באופן רגיל החמצן נישא בדם על ידי ההמוגלובין, כאשר ההמוגלובין רווי בחמצן, המסת החמצן בפלזמה היא האפשרות היחידה להגדיל את כמותו בדם. כמות חמצן מומסת זו עולה ככל שלחצו החלקי עולה. תנאים אלה מתקיימים בתוך תא לחץ בלחץ סביבתי מעל ללחץ האטמוספירי הרגיל. בלחץ טיפולי של 2–2.4 אטמוספירות מוחלטות, ניתן למוסס כ־5 מיליליטר של חמצן בכל 100 מיליליטר של פלסמה, כמות הזהה כמעט לכלל כמות החמצן הנצרכת על ידי הגוף. במנוחה. בלחץ של 2–3 אטמוספירות מוחלטות, כמות החמצן המומסת בדם גדולה פי 20 מהכמות הנורמלית ובמצב זה הרקמות צורכות את כל החמצן הדרוש להן מהחמצן המומס בפלסמה וההמוגלובין בדם הוורידי נותר רווי בחמצן. לאדם בריא אין בכך כל יתרון, אך לגבי חולים מסוימים הדבר יכול לעזור.

התוויות קליניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בתא לחץ נכלל בסל הבריאות בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, עבור מצבים רפואיים דחופים ואלקטיביים (בחירה).[3]

טיפול דחוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים דחופים מסויימים, הטיפול בתא לחץ נכלל בסל הבריאות:

  1. תסחיף אוויר או גז
  2. מחלת הדקומפרסיה
  3. גנגרנת גז
  4. הרעלת חד-תחמוצת הפחמן (כולל שאיפת עשן והרעלת ציאניד)
  5. איסכמיה חבלתית חריפה
  6. איסכמיה פריפרית חריפה למרות ציר וסקולרי פתוח
  7. חסימה חריפה של עורק הרשתית (סיכוי עדיף להצלחת הטיפול במידה וניתן תוך 12 שעות מהאבחנה)
  8. אנמיה קיצונית שלא ניתן לטפל באמצעות עירוי דם
  9. שתלי עור ומתלים במצוקה
  10. MUCORMYCOSIS, ACTINOMYCOSIS
  11. נמק שרירי וזיהומים מפושטים של הרקמה הרכה

טיפול אלקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בתא לחץ נכלל בסל הבריאות גם עבור מצבים מסויימים שאינם דחופים:

  1. פצעים קשיי ריפוי (בעיקר על רקע היפוקסיה רקמתית כגון אי ספיקה ווסקולרית או סוכרת) שלא הגיבו לטיפול מקובל במשך חודשיים
  2. נזקי קרינה מאוחרים לרקמה רכה ועצם
  3. כטיפול משולב עם כירורגיה משקמת לאחר טיפול בקרינה
  4. זיהום בעצמות שאינו מגיב לטיפול

אפקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מחקרים מייחסים תועלת לטיפול בתא לחץ עבור מספר מצבים קליניים. יוחסו לו שיפור בתפקוד המוטורי בקרב נפגעי שיתוק מוחין, שיפור בזיכרון אצל מטופלים המחלימים מאירוע מוחי ואף נמצא שהוא הוביל להקלה בתסמינים של חבלות ראש. עם זאת, הקהילה המדעית חלוקה בדעתה לגבי אמינות הממצאים בעיקר מכיוון שהמחקרים נערכו ללא קבוצת ביקורת מתאימה, דבר המקשה את שלילת אפקט הפלצבו של הטיפול.

ניתן להעביר מטופלים טיפול דמה בו קבוצת הביקורת תעבור תהליך של העלאת לחץ אוויר אך ללא העלאת ריכוז החמצן על ידי ווידוא שריכוז החמצן בתחילת הטיפול יהיה נמוך מהרגיל, כך שכאשר הוא יגיע ללחץ הטיפול, ריכוז החמצן בתא יהיה זהה לריכוזו באוויר רגיל. ניסוי שכזה אף נערך בשנת 1969 ונמצא בו שטיפול בחמצן בריכוז של 100% בתא לחץ שיפר מדדים של תפקוד מנטלי בקרב מבוגרים, אך הבעיה במחקר זה הייתה שבוצע על מספר מצומצם ביותר של נבדקים – 13, כך שתוקף הממצאים שלו מוגבל.[4]

שיווק התוויות לטיפול בתא לחץ ללא ראיות מדעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבינעם רכס, פרופסור לנוירולוגיה בבית החולים הדסה ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית, כתב כי ישנן התוויות המשווקות לציבור ככאלה שתא לחץ מועיל להן, בעוד שאין לכך כל ביסוס מדעי. כך למשל ההתוויות של שיתוק מוחין, חבלת ראש קשה, טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון, דמנציה ועוד - אין כל ביסוס מדעי לכך שתא לחץ עוזר להן.[5] בשנת 2017 פורסם כי בבית החולים אסף הרופא משווקים טיפולים בתא לחץ שאין ראיה מדעית ליעילותם, ובהמשך לכך פרופסור נתן בורנשטיין, אז יושב ראש האיגוד הנוירולוגי הישראלי, פנה בתלונה למינהל הרפואה במשרד הבריאות.[5]

גם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) פרסם אזהרה תחת הכותרת "טיפול בתא לחץ: אל תלכו שולל" כנגד הטעיה של משווקי טיפולים בתא לחץ, ומנה רשימה של התוויות עבורן טיפול בתא לחץ אינו מבוסס, ביניהן איידס, אסתמה, מיגרנה, פציעות ספורט ועוד אחרות.[6] עוד פרסם ה-FDA כי טיפול בתא לחץ עבור אוטיזם לא הוכח כמועיל ואף "מסוכן באופן פוטנציאלי".[7]

בשנת 2020 פירסם משרד הבריאות אזהרה בנוגע לקבלת טיפולים לא מאושרים.[2] באזהרה נכתב:

בפרסומים נטען שהטיפול בתאי הלחץ יכול להביא לריפוי מחלות ומצבים רפואיים מגוונים, וביניהם פיברומיאלגיה, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, סוכרת, לחץ דם גבוה, שבץ מוחי, פציעות ספורט, סוגים שונים של סרטן ועוד. יש להדגיש כי סקירת ספרות מדעית בנושאים אלה, מעלה שעד היום אין הוכחות מדעיות לכל ההשפעות המיטיבות כביכול, ולסגולות הריפוי המיוחסות לשהייה בתא לחץ.

משרד הבריאות

סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר משתמשים בטיפול להתוויות המאושרות, הטיפול הוא בדרך־כלל בטוח וסיבוכים חמורים הם נדירים. בשל הלחץ המוגבר וריכוז החמן הגבוה במהלך הטיפול, ישנו סיכון לכאבי אוזניים וסינוסים, פציעה באוזן התיכונה (כולל קרע בעור התוף), שינויים זמניים בראייה וקריסה של הריאות (נדיר).[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רפואה היפרברית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריה של הרפואה ההיפרברית באתר אוניברסיטת דיוק (אנגלית)
  2. ^ 1 2 משרד הבריאות, [https://www.health.gov.il/NewsAndEvents/SpokemanMesseges/Pages/14092020_01.aspx אזהרה בנוגע לטיפולים ב- "תא לחץ" (חמצן בלחץ גבוה - תאי לחץ לרפואה היפרברית) ללא אישור משרד הבריאות ותוך הטעיית הציבור], באתר משרד הבריאות, ‏14 בספטמבר 2020
  3. ^ משרד הבריאות, הוריות קליניות לטיפול בחמצן בעל-לחץ, באתר משרד הבריאות, ‏07.11.2023
  4. ^ להיכנס ללחץ - ולהבריא
  5. ^ 1 2 פרופסור אבינעם רכס, השימוש בחמצן בבית חולים אסף הרופא - מרפא מחלות או בלוף יחצני?, הארץ, 14 בדצמבר 2017
  6. ^ Hyperbaric Oxygen Therapy: Don't Be Misled, U.S. FOOD AND DRUGS ADMINISTRATION
  7. ^ Autism: Beware of Potentially Dangerous Therapies and Products, U.S. FOOD AND DRUGS ADMINISTRATION
  8. ^ Office of the Commissioner, Hyperbaric Oxygen Therapy: Get the Facts, FDA, 2021-07-26

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.