רכעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רַכְּעַהערבית: ركعه, ברבים: רכעאת ركعات) היא יחידת הבסיס של התפילה (צלאה) המוסלמית. הרכעה כוללת רצף של פעולות בלתי-משתנות, כאשר בכל תפילה מתבצעות מספר רכעות לפי הקבוע בשריעה. לצד רכעות החובה, ניתן להוסיף מספר רכעות רשות. מקור המילה בכריעה, הפעולה המרכזית המתבצעת במהלך הרכעה[1].

לפני התפילה המוסלמית, עוברים תהליך של טהרה ("ודוא"). לאחריה עומדים בכיוון התפילה (קיבלה) ומכריזים על נכונות לקיים את מצוות אללה ("ניה") על ידי קריאת "אללה אכבר". אז נכנסים למצב של "אחראם" - קדושה החלה על המתפלל עד לסיום תפילתו. אחרי הכניסה למצב "אחראם", מתחילים ברצף הרכעות.

שלבי הרכעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה המוסלמית מייחסת חשיבות רבה לתנועות במהלך התפילה.

  • בעמידה ("קעאם") זקופה עם הפנים כלפי מטה וידיים משולבות, קוראים את סורת אל-פאתחה, וסורה נוספת לבחירת המתפלל.
  • רוכוע[2] - השתחוות, מתכופפים כאשר הידיים נוגעות בברכיים.
  • מזדקפים ומפנים את הפנים ישר קדימה ("אעתד'אל").
  • סוג'וד[3] - סגידה, ירידה לברכיים ונגיעת המצח ברצפה.
  • ג'ולוס[4] - מתיישבים, הידיים על הירכיים, רגל ימין פונה לכיוון הקיבלה ורגל שמאל נוטה ימינה.
  • סוג'וד נוסף
  • עמידה וחזרה לרכעה נוספת.

כל שלב ברכעה מלווה בקריאת פסוקים מן הקוראן.

ברכעה האחרונה בתפילה, לאחר הסוג'וד השני לא מזדקפים אלא חוזרים למצב של ג'ולוס. בהפניית אצבע לכיוון הקיבלה אומרים את השהאדה, לאחר מכן מפנים את הראש ימינה ושמאלה ומסיימים את התפילה. בשלב זה אפשר לבקש בקשות אישיות ("דועא").

הרכעה בתפילות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הרכעות משתנה לפי תפילות היום[5]:

  • טֻ'הְר (צהריים) - 4 רכעות חובה, 4 רכעות רשות
  • עצר (מנחה) - 4 רכעות חובה, 4 רכעות רשות
  • מע'רב (מעריב) - 3 רכעות חובה, 2 רכעות רשות
  • עשאא' (לילה) - 4 רכעות חובה, 4 רכעות רשות
  • פג'ר (בוקר) - 2 רכעות חובה, 4 רכעות רשות

בתפילות יום השישי (ג'מעה), מוסיפים המתפללים בציבור במסגד 2 רכעות נוספות[6]. בחגים נוספות 2 רכעות רשות בתפילת הבוקר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]