רישיון רכב (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רישיון רכב הוא פנקס כלי הרכב, בצירוף אישור על תשלום אגרת רישיון כלי הרכב וכשירותו לתנועה, ואישור על שינוי רישום הבעלות על כלי הרכב. הרישיון תקף רק לאחר ששולמה אגרת הרישיון, וכלי הרכב עבר בהצלחה מבחן רישוי שנתי לרכב (טסט). רישיון הרכב מוסדר בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה.

נתוני הרישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישיון הרכב כולל נתונים רבים המספקים מידע מהימן ומפורט על כלי הרכב: רמת הגימור, סוג תיבת ההילוכים ומנגנונים שונים בכלי הרכב - מזגן, מנגנון ABS וכריות אוויר. תקנות התעבורה מגדירות את סיווג כלי הרכב לפי הנהוג באירופה, והוא נקבע לפי ייעוד הרכב - כמות הסעת נוסעים או הסעת מטען - לפי משקלו ולפי מספר המושבים המיועדים לנוסעים בו. בסיווג זה הנהג אינו נוסע, ומושבו אינו נספר. ברישיון הרכב מצוינת גם דרגת רישיון הנהיגה המתאימה לנהיגה ברכב מסוג זה.

החזקת הרישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 2018 חתם שר התחבורה והבטיחות בדרכים על ביטול התקנה המחייבת אחזקת רישיון רכב ורישיון נהיגה פיזיים בעת נסיעה ברכב פרטי. בעקבות כך, אזרח הנוהג ברכב פרטי (רכב מדרגה B), אינו חייב לשאת עימו בזמן הנסיעה ברכב את רישיון הנהיגה או רישיון הרכב. עם זאת, חלה חובה לשאת תעודה מזהה רשמית של מדינת ישראל (תעודת זהות/דרכון), תעודת ביטוח ונספחים לרישיון הנהיגה, אם קיימים.

נהיגה ללא רישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף היא אחת מעבירות התנועה הנפוצות ביותר. הענישה עליה, מלבד צבירת 6 נקודות, מתפלגת לפי פרק זמן שבו רישיון הרכב לא בתוקף: אם תוקף הרישיון פג פחות מ-4 חודשים, הקנס הוא 250 שקל, בין 4 חודשים לחצי שנה הקנס הוא 750 שקל, ואילו אם תוקף הרישיון פג יותר מחצי שנה לפני העבירה בעל הרכב יזומן לבית המשפט לתעבורה, אשר עלול להטיל על הנהג ביצוע קורס נהיגה מונעת או הארכת תקופת הצבירה לנקודות. במקרים מסוימים יכול בית המשפט גם לפסול את רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים או יותר[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]