רימנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רימנוב
Rymanów
סמל רימנוב
סמל רימנוב
סמל רימנוב
בית הכנסת ברימנוב במהלך שיפוצים (2005)
בית הכנסת ברימנוב במהלך שיפוצים (2005)
בית הכנסת ברימנוב במהלך שיפוצים (2005)
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה פודקרפצקיהפודקרפצקיה פודקרפצקיה
תאריך ייסוד המאה ה-14
שטח 12.39 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 3,634 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות 49°35′N 21°52′E / 49.583°N 21.867°E / 49.583; 21.867
אזור זמן UTC +1
http://www.rymanow.pl

רימנובפולנית: Rymanów; ביידיש: רימאנאוו) היא עיירה בפרובינציית פודקרפצקיה שבפולין, בה התקיימה אחת הקהילות היהודיות העתיקות בדרום פולין. נכון ל-2006 חיים בעיירה כ-3,500 תושבים.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרימנוב הוענקו זכויות עיר בשנת 1376, ובשל ישיבתה על נתיבי סחר מרכזיים, הואץ פיתוחה. במהלך השנים סבלו תושבי העיירה מפלישות הרוסים, הקוזקים, השוודים והטורקים.

משנת 1794 ועד ראשית המאה ה-20 הייתה העיירה בבעלות משפחת פוטוצקי הפולנית. בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נכללה העיירה בתחום גליציה האוסטרית.

יהודי רימנוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קהילת יהודי רימנוב

התיעוד הראשון לישיבת יהודים ברימנוב הוא מהמחצית השנייה של המאה ה-16, ובשנת 1593 כבר התקיימו בעיירה בית כנסת ובית עלמין. אחד ממפיציה הראשיים של תנועת החסידות בפולין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, כיהן כאדמו"ר ורב בעיירה. ממלא מקומו של רבי מנחם מנדל היה תלמידו רבי צבי הירש מרימנוב. שניהם טמונים בבית העלמין ברימנוב. בשנת 1890 נמנו בעיירה 1,751 יהודים.

כרב בעיר כיהן הרב ישכר בעריש פרעגר מחבר הספר 'מוצל מאש'.

בזמן הכיבוש הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה עזבו את העיירה רבים מיהודיה, ובנובמבר 1918 פרץ פוגרום ביהודים ששבו לעיירה. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,500 יהודים, קרוב למחצית תושביה, והתקיימה בה פעילות של אגודת ישראל ושל המפלגות הציוניות. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיירה מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים.

במאה ה-21 שופץ בית הכנסת העתיק בעיר.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רימנוב נכבשה בידי הגרמנים ב-8 בספטמבר 1939, ואלו גירשו כעבור 10 ימים את מרבית יהודיה אל מעבר לנהר סן, התחום שהיה בשליטת הסובייטים.[1] רוב המגורשים חזרו כעבור זמן מה לעיירה, ונלקחו בידי הגרמנים לעבודות כפייה. אלו שנותרו בצד הסובייטי גורשו לסיביר עקב אי אזרחות רוסית. בתקופה זו הוחרב בית הכנסת העתיק שבעיירה. קברי רבי מנחם מנדל ורבי צבי הירש וסביבותיהם נהרסו. שאר בית העלמין במורד ההר נותר כמעט בשלמותו, קבריהם שוחזרו בסביבות שנות השמונים.

עם הבאת מגורשים יהודים לעיירה בשנת 1940, הגיע מספר יהודיה באותה שנה לכ-3,000 איש, ובד בבד, הוחרם רכוש יהודיה. בשנת 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם בה.

ב-13 באוגוסט 1942 נערכה בגטו שבעיירה אקציית חיסול, בה נרצחו כמה עשרות יהודים במקום, וצעירים שעברו סלקציה הועברו למחנה פלאשוב ולמחנה ברווינק. יתר היהודים שולחו במועד זה למחנה ההשמדה בלז'ץ, לאחר שהוצעדו כ-5 ק"מ עד לתחנת הרכבת האזורית. באפריל 1943 הוקם בעיירה מחנה עבודה לכ-150 יהודים מאזור טרנוב. מחנה זה חוסל ביולי 1943.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]