רחל סבוראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל סבוראי
רחל סבוראי בקיבוץ רביבים, נובמבר 2004
רחל סבוראי בקיבוץ רביבים, נובמבר 2004
לידה 15 באוגוסט 1926
עין חרוד, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באפריל 2016 (בגיל 89)
רביבים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל ראשוני הישראלים שביקרו בפטרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שרה ושמואל סבוראי - הוריה של רחל

רחל סבוראי (15 באוגוסט 192625 באפריל 2016) הייתה לוחמת פלמ"ח. מראשוני הישראלים שביקרו בפטרה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבוראי נולדה ב-15 באוגוסט[1] 1926 בקיבוץ עין חרוד לשמואל סבוראי ולשרה לבית יצקר[2]. בת שלישית למשפחה בת 5 ילדים.

שמה נבחר, בין היתר, על ידי אמה, שרה יצקר, כמחווה לרחל המשוררת, שהייתה חברתה של האם.

למדה בבית הספר בקיבוץ ויצאה במסגרת הלימודים לטיולים רבים בארץ.

ב-1944 התגייסה לפלמ"ח ושירתה שנתיים ברמת רחל. ב-1946 השתתפה בפיצוץ גשר אדם כחלק מפעולת ליל הגשרים[3]. במלחמת העצמאות לחמה במסגרת הגדוד הרביעי של חטיבת הראל.

לאחר המלחמה, חזרה לעין חרוד ובפילוג הקיבוצי ב-1952 הלכה אחרי יצחק טבנקין והצטרפה לעין חרוד מאוחד.

ב-1 במאי 1953 חברה למאיר הר-ציון (אותו הכירה מהקיבוץ) ויחד הלכו לפטרה במסע שהחל בבאר מנוחה ונמשך 4 ימים. סבוראי והר ציון היו בין הראשונים שהלכו לפטרה ולאחר שהתפרסם סיפור מסעם רצו רבים ללכת בעקבותיהם (והיו אף ששילמו על כך בחייהם[4]).

ב-1963 עברה סבוראי מעין חרוד מאוחד לקיבוץ רביבים, שם חיה עד פטירתה ב-2016. בחייה עסקה בחקר המקרא והתנ"ך ואף הוציאה ב-2013 ספר על תוצאות מחקריה. בתקופת חייה בקיבוץ נקטה קו סוציאליסטי, דגלה בשותפות מלאה ובערכי הקיבוץ המשותף והתנגדה לתהליכי השינוי וההפרטה שעברה התנועה הקיבוצית.

בקיבוץ רביבים עבדה במטע (בעיקר בטיפול בעצים צעירים), בבתי הילדים (היא ראתה בגידול ובחינוך ילדים ערך חשוב ומרכזי) וברפת (בעיקר בטיפול בעגלות צעירות). כמו כן, בהיותה בת 60, עבדה שנים אחדות במעון הילדים במצפה רמון. במסגרת עבודתה בבתי הילדים שקדה על פרויקט להרחבת המרחב הציבורי של הילדים ומתן אפשרות של חברות בין ילדי הקבוצות השונות.

בגיל 60 יצאה ללימודים באוניברסיטת בן-גוריון שם למדה תנ"ך, ספרות, קרמיקה וציור. המשיכה בלימודי התנ"ך ואף כתבה ופרסמה ספר בנושא. ספר מחקר זה מצטרף לפרסומים קודמים שלה ובהם: "עד סלע" – על החמישה שהלכו לפטרה ולא שבו; ספר השירים של רחל המשוררת; ועוד.

בשנות ה-90 ניהלו ראשי הממשלה באותה תקופה (יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק) שיחות עם סוריה להסדר ברמת הגולן וסבוראי, שהתנגדה לויתור כלשהו על שטחים, הצטרפה ל"מועצה הציבורית למען הגולן" ופעלה רבות במסגרת התנועה הקיבוצית למען הרמה. במסגרת פעילותה תבעה מראשי התנועה ומראשי מפלגת העבודה מחויבות להתיישבות בגולן. גם לאחר מכן המשיכה לשמור על הקו הניצי בעד ארץ ישראל השלמה.

בשנותיה המאוחרות ברביבים הייתה סבוראי פעילה בפרויקטי הנצחה:

רחל סבוראי הייתה אישה עצמאית ובלתי שגרתית. היא ילדה שלושה ילדים, שאת זהות אבותיהם סירבה לחשוף, וגידלה אותם לבדה. יש לה גם נכדים ונינים. נקברה בבית הקברות של קיבוץ רביבים.

ספרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל סבוראי, שלושה שחיברו – מבט חדש על יוצרי התנ"ך, הוצאת "תמוז", 2012

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחל סבוראי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ שלושה מבני משפחה זו נרצחו במאי 1921, בתל אביב: אביה של שרה יהודה יצקר, אחיה אברהם יצקר ובעלה של אחותה רבקה הסופר צבי שץ. כמו כן נרצחו אז הסופר יוסף חיים ברנר, הסופר צבי גוגיג (ברגגרין) והסופר יוסף לואידור.
  3. ^ במסגרת ההכנה לפיצוץ "טיילה" סבוראי יחד עם מפקד הפעולה, יוחנן זריז, בקרבת הגשר על מנת להכירו
  4. ^ בין המטיילים שנהרגו בדרך לפטרה הייתה גם חברתה של סבוראי גילה בן עקיבא (דרוקר) אותה הכירה בתקופת שירותה ברמת רחל