רחוב בר-אילן

רח' בר-אילן
Bar-IlanSt.
מידע כללי
על שם הרב מאיר בר-אילן
אורך 500 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראל
עיר ירושלים
שכונה שכונת הבוכרים, סנהדריה
קואורדינטות 31°47′39″N 35°12′59″E / 31.79416667°N 35.21638889°E / 31.79416667; 35.21638889
מפה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בר-אילן בלילה
רחוב ישראל אהרן פישל בשכונת הבוכרים-שכונת נוה צבי פינת רחוב שמואל הנביא ופינת רחוב בר-אילן ירושלים
רחוב ירמיהו

רחוב בר-אילן הוא אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, הציר המרכזי לשכונות צפון העיר. עם השנים הפך הרחוב לאחד מסמלי המאבק בין חרדים לחילוניים בישראל, בוויכוח על נסיעה בו בשבת. הרחוב קרוי על שם מנהיג תנועת המזרחי הרב מאיר בר-אילן.

רחוב בר-אילן משמש עורק דרכים מרכזי בדרך לשכונות הצפוניות של ירושלים, וחוצה שכונות חרדיות. החל משנת 1988 מהווה הכביש עילה למריבה בין חרדים הרוצים לסגור אותו לנסיעה בשבתות לבין חילוניים המבקשים לנסוע בו. המאבק שנגרר להפגנות ומעשי אלימות, עורר הדים רבים בציבור בישראל, והעסיק במשך 20 שנה מוסדות שלטוניים בישראל, בתוכם: עיריית ירושלים, הכנסת, משרד התחבורה, ובית המשפט העליון.

אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, אמר בהתייחסו למאבק על כביש בר-אילן: "הנושא משקף מחלוקת פוליטית עמוקה בין חרדים לחילונים. אין זו אך מחלוקת על חופש התנועה ביום שישי ובשבת ברחוב בר-אילן. זו בעיקר מחלוקת קשה על יחסי דת ומדינה בישראל; זו מחלוקת נוקבת על אופייה של ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית".

מיקום הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב בר-אילן הוא באורך חצי קילומטר. תחילתו ברחוב ירמיהו בשכונת רוממה, וסיומו ברחוב חטיבת הראל בצומת בר-אילן, ובמהלכו הרחוב יורד בשיפוע ניכר. הרחוב מהווה ציר נסיעה מרכזי בדרך לשכונות הצפוניות של ירושלים ובהן: רמת אשכול, הגבעה הצרפתית, פסגת זאב ונווה יעקב.

רחוב זה הוא קטע מתוך כביש 417, והוא נמצא בתווך של ציר של 3.5 ק"מ, המוליך ממערב למזרח, החל משדרות שז"ר בכניסה לירושלים, עובר סמוך לתחנה המרכזית של ירושלים, ועד לשדרות בר-לב (כביש 60/כביש מספר 1). ציר זה מחולק לארבעה רחובות שונים (ירמיהו, בר-אילן, חטיבת הראל ושדרות לוי אשכול).

משני צידי הרחוב נמצאות שכונות חרדיות: כרם אברהם, שכונת הבוכרים, נווה צבי ושכונת שמואל הנביא מדרום, ומצפון תל ארזה, גבעת משה ומחניים. רחובות מרכזיים המסתעפים ממנו הם: רחוב עלי הכהן, רחוב צפניה ורחוב נחמיה (מ"צומת אפריון"), רחוב רבינו גרשום, רחוב אהלי יוסף, רחוב שמואל הנביא ושדרות גולדה מאיר (כביש רמות).

ברחוב בתי עסק וחנויות רבות, בעיקר בחלקו המזרחי (סמוך לרחוב חטיבת הראל). ברחוב נמצאים ישיבת נזר התורה ובית הכנסת לעלוב פיטרקוב.

תוואי הכביש נקבע בתוכנית הולידיי, תוכנית מתאר שהכין האדריכל ומתכנן הערים הבריטי קליפורד הולידיי עוד בתקופת המנדט הבריטי ואושרה בשנת 1930. הכביש היה חלק מכביש טבעת שתוכנן סביב העיר[1].

הסכסוך על סגירת הרחוב בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים נבנו שכונות צפון העיר מעבר לרחוב שמואל הנביא, ואוכלסו בעשרות אלפי תושבים שעשו דרכם מהבית אל מרכז העיר ובחזרה, דרך רחוב בר-אילן שהפך לכביש מרכזי. במקביל, עברו השכונות הסמוכות לרחוב בר-אילן, תהליך של שינוי דמוגרפי, קיבלו צביון חרדי, והנסיעה ברחובות הפנימיים של שכונות אלה בשבת נאסרה על פי חוק עזר עירוני. עם זאת, רחוב בר-אילן, כציר תנועה ראשי לאזור שכונות צפון העיר והר הצופים, נותר פתוח לתנועה בכל ימות השבוע.

משנת 1987 החלו הפגנות שקטות של החרדים תושבי השכונה שקראו לסגור את הרחוב לתנועה בשבת, בנימוק שחילול השבת של התנועה הסואנת פוגע ברגשותיהם. מאידך אמרו שהדרך העוקפת תאריך את משך הנסיעה[2].

ביוני 1991, בהמלצת טדי קולק ראש העיר, נסגר הרחוב לראשונה, לרגל הגיעו של האדמו"ר מסאטמר לירושלים.

מהומות כביש בר-אילן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994, עם מינויו של אהוד אולמרט לראשות העיר ירושלים, החל המאבק לשאת אופי קולני. דוברים דתיים וחרדים העלו את הנושא לדיונים במועצת העיר ודרשו לסגור את הרחוב בשל קדושת השבת, ומנגד, נציגים של ציבור חילוני, בראשות יו"ר "ירושלים עכשיו" ארנן יקותיאלי, ראו בכך כפייה דתית ופגיעה בחופש התנועה הנובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודרשו להשאירו פתוח, בטענה כי הכביש הוא הדרך הקצרה והמהירה לנוע מביתם אל שכונות אחרות בעיר, כמו גם ליציאה ממנה.

ועדה בראשות אליעזר שטורם, שהוקמה על ידי מועצת העיר קבעה כי יש לסגור את הכביש בשעות התפילה ולהשאירו פתוח לתנועה בשאר היממה. אך משרד התחבורה שבראשו עמד השר החילוני ישראל קיסר, סרבה לאשר את המלצות הוועדה והחלטות העירייה לאמצן, והורה להשאיר את הכביש פתוח. לאחר בחירות 1996, ומינויו של שר תחבורה דתי, יצחק לוי, שוב אומצה ההחלטה לסגור את הכביש לסירוגין.

במקביל לדיונים התפתחו מדי שבת הפגנות בעד ונגד, ובמשך שלוש שנים, התנהלו במקום הפגנות שבת סוערות, שכללו יידוי אבנים על מכוניות נוסעות בשבת, השלכת ושריפת פחי אשפה, וחסימות הכביש על ידי חרדים תושבי הסביבה. הפגנות אלו עמדו בראש מהדורות החדשות והוציאו לרחובות אלפי אנשים משני המחנות.

באוגוסט 1996 הוציא בית המשפט העליון צו ביניים נגד סגירת כביש בר-אילן בירושלים בשבת, אך עם התגברות המהומות בכביש החליט בג"ץ ב-1996, בצעד נדיר להמליץ על מינוי וועדה שתבדוק את הסוגיה לעומק ותסייע לו בגיבוש החלטה. וועדה זו המליצה בסופו של דבר להשאיר את המצב הקיים, היינו: סגירתו לסירוגין תוך התחשבות בגורמים שונים הקשורים לרגשות הדתיים ולחופש התנועה של החילוניים[3].

הסתעפויות הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצביון הדתי-חילוני של המאבק, התפתחו ממנו עניינים מעוררי מחלוקות אחרות.

הדיונים בבית המשפט העליון בנושא בר-אילן, בשנים 1996 ו-1997, חידדו בפעם הראשונה את מושג "האקטיביזם השיפוטי". פסיקות הביניים של בית המשפט עוררו ביקורת של גורמים חרדיים נגד השופטים ובראשם אהרן ברק הנשיא.

בשיאן של ההפגנות ב-1997, התפתח גם מאבק כוח פנימי במשרד לביטחון פנים בין השר אביגדור קהלני לבין צמרת הפיקוד המשטרתית. קהלני דרש איפוק בהתנהגות המשטרה כלפי מפגינים והשתמש בביטויים שלא נעמו לאוזני פיקוד המשטרה ובראשם מפקד מחוז ירושלים אריה עמית.

הדי המאבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב בשטח נכון ל-2006 כבר אינו כפי שהיה. ההחלטה לסגור את הכביש בשעות התפילה עדיין בתוקפה אך הנסיעה בה בשבתות דלילה, בין היתר עקב בנייה והרחבה של עורקי תחבורה נוספים (כמו כביש בגין) והתעייפות הצדדים הנאבקים, כמו גם מקרים של זריקת אבנים על מכוניות נוסעות בשבת ברחוב. מדי פעם מנסה מיעוט של חרדים לעורר מהומות, אך לרוב נתקל בשוטרים הממהרים לפזרם.

לעומת זאת, הדי המאבק לא שככו. הטיעונים בעד ונגד מוזכרים שוב ושוב על ידי נציגי הצדדים מעל במות שונות ובאמצעי התקשורת. הנושא מהווה פרק לימוד בשיעורי אזרחות, ובמוזיאון בתי המשפט בירושלים, מוצג הדיון בכביש בר-אילן כאחד מ-20 הדיונים החשובים של בית המשפט העליון מאז הקמתו.

הרחוב כבמה להפגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הסכסוך על סגירת הרחוב בשבת, מתקיימות הפגנות ומהומות קשות גם בהקשרים אחרים והרחוב משמש פלטפורמה לציבור החרדי, לרוב כנגד הממשל. במאי 2006, תחת הפגנה רחבת היקף לאחר חטיפת גופת תינוק מבית העלמין באשדוד, כדי למנוע את נתיחתה[4], התקיימו ברחוב הפגנות סולידריות אלימות, אשר כללו, לדברי המשטרה, הצתת פחי אשפה, יידוי אבנים ואף אלימות נגד שוטרים. ביוני 2007 נערכה הפגנה רבת משתתפים נגד מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים[5]. לאורך השנים, הרחוב נחסם פעמים רבות בהפגנות דומות, ועקב הצתה חוזרת ונשנית של פחי אשפה, ניתן היה למצוא לתקופות מסוימות זבל רב בצידי הרחוב[6].

הרכבת הקלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחוב מתוכנן לעבור הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים. העבודות להקמת הקו החלו בשנת 2020. בדצמבר אותה שנה החלו חרדים מפלגים קיצוניים להפגין נגד עבודות ההקמה והפריעו להן[7]. יואל קרויס המשתייך לפלג תורה ויראה של נטורי קרתא, הסביר שמבחינת הקהילה שלו ההפגנות נגד הרכבת הקלה בבר אילן התחילו בטעות, על ידי קבוצת אנשים שחשבה שההפגנות נגד מעבר הרכבת הקלה בכיכר השבת היא נגד הרכבת הקלה בירושלים בכלל ובאיזורים בעלי אופי חרדי בפרט, דבר שאינו נכון שכן נטורי קרתא מוחים רק על מעבר הרכבת הקלה בכיכר השבת, דבר שגם הם מוכנים לו באם ידברו איתם ויגיעו לפשרות כגון תחנה אחת בלבד וכדומה, אך מאז שנכנס זוהר זולר לכהן כמנכ"ל צוות תכנית אב לתחבורה בירושלים בשנת 2017, הוא הורה לא לדבר עם החרדים ומשכך ההפגנות נמשכות כבר מספר שנים[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב בר-אילן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון ביגר,ירושלים — בירת השלטון הבריטי בארץ ישראל, בתוך ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, עורך: יהושע בן-אריה, ירושלים, יד יצחק בן-צבי ומשכנות שאננים, 2003, עמוד: 70-72
  2. ^ אילן בכר ואריה בנדר, בגז מדמיע ומתזי מים פיזרה המשטרה מפגיני השבת, מעריב, 29 בנובמבר 1987
  3. ^ זאב סגל, מדיניות של ריסון בענייני דת ומדינה, באתר הארץ, 12 ביוני 2002
  4. ^ שמוליק חדד ואילן מרסיאנו, חרדים חטפו גופת תינוקת מבית העלמין באשדוד, באתר ynet, 29 במאי 2006
  5. ^ יהונתן ליס,יגאל חי, חרדים הפגינו נגד מצעד הגאווה; שוטרת נפצעה קל, באתר הארץ, 17 ביוני 2007
  6. ^ יאיר אטינגר, החרדים חלוקים: למחות או להתעלם, באתר הארץ, 19 ביוני 2007
  7. ^ שלומי הלר, הפגנת החרדים האלימה בבר אילן: זריעת הרס מוחלטת לתשתיות, באתר כל העיר, 8 בדצמבר 2020
    שלומי הלר, ההתפרעויות הקשות בבר אילן: עשרות חרדים מהפלגים הקיצוניים מפגינים נגד עבודות הרכבת הקלה, באתר כל העיר, 21 בדצמבר 2020
  8. ^ מפגש 222: יואליש קרויס – מבט חרדי בענייני השעה, סרטון בערוץ "קפה דעת – אונ' עממית חינמית", באתר יוטיוב (אורך: 55:33), 28 בנובמבר 2023