רחוב בית אשל
 | |
| מראה הרחוב לכיוון כיכר השעון. חאן מנולי נראה מימין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | מצפה בית אשל בנגב |
| מיקום | |
| עיר | תל אביב-יפו |
| רובע | 7 |
| שכונה | יפו |
| קואורדינטות | 32°03′12″N 34°45′26″E / 32.053444444444°N 34.757166666667°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   רחוב בית אשל   | |
  | |
רחוב בית אשל הוא רחוב בצפונה של יפו. הוא יוצא מהצומת בו נפגש רחוב יפת עם כיכר השעון, ומוליך לכיוון דרום-מזרח. הרחוב משמש כגבולו הצפון מזרחי של שוק הפשפשים, ומצפון-מזרח לו משתרע השוק היווני (סוק אל-דיר - "שוק המנזר"), שהוקם בידי הקהילה היוונית-אורתודוקסית בעיר. מסיבה זו מוטבע סמל הטאפוס על חלק מהבתים ברחוב. ברחוב שוכנים חנויות ובתי מלאכה רבים. הרחוב נקרא בעבר "רחוב סיקסיק" על שמה של משפחה אמידה שברשותה היו מבנים רבים ברחוב ובסביבתו. כיום הוא קרוי על שם בית אשל, אחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב ב-1943 וננטש ב-1948.
אתרים ברחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השוק היווני - מתחם חנויות ודירות בין כיכר השעון ושוק הפשפשים של יפו, שהיה המתחם המסחרי המודרני הראשון אשר נבנה מחוץ לחומות יפו העתיקה. המתחם נקרא על שם הכנסייה היוונית האורתודוקסית, שיזמה את הקמתו בעשור הראשון של המאה ה-20[1]. המתחם, שגודלו כ-6 דונם, ממוקם בין רחוב בית אשל בדרום לרחוב מרזוק ועזר בצפון. מזרחית לו נמצא רחוב חנינא בן דוסה ומערבית לו מגדל השעון.
- "רחוב בית אשל 5" - בניין מגורים שהוקם בתחילת המאה ה-20, ושימש את השב"כ לאחר קום המדינה. במאי 2008 נמכר תמורת 6 מיליון דולר לחברה בשליטת היהלומן יצחק לבבי שהקים במקום בית המלון[2]. האחים אריה ועמירם בריט רכשו את שני מגרשים הצמודים אליו בשטח כולל של כ-2 דונם, ביולי 2004[3]. בשטח שרכשו הוקם פרויקט המגורים והמסחר "לב הסוהו"[4].
- חאן מנולי - החאן שוכן בבנין שברחוב בית אשל 11 וקרוי על שם בעליו הארמני. המבנה שכן בלב האזור המסחרי שבכניסה לעיר, בין סוק א-דיר היווני שמצפון וממזרח לו, לבין השוק שברחוב יפת מדרום וממערב לו. הוא שימש כחאן חשוב לסוחרים שהגיעו לסחור ביפו, וכתחנת מעבר לרבים מראשוני העלייה הראשונה עד העלייה הרביעית. כמקובל בחאנים רבים באימפריה העות'מאנית, שילב הבניין בין אכסניה ששכנה בקומה השנייה, ובין מחסן סחורות בקומת הקרקע. מחזיתו של החאן יצאו דיליז'נסים לירושלים וליעדים נוספים בעורפה של יפו ושימש גם בתור: תחנה מרכזית לכרכרות ולעגלות. המבנה משופץ ומתוחזק והוא ניכר בשורת הקשתות שבקומת הקרקע שלו, הסוגרות על ארקדה. בקומה השנייה תלויה מרפסת מוארת, אליה מובילות דלתות מסוגננות רבות, ומעליהן שורת חלונות עגולים. על גג המבנה שלושה חלונות מעוגלים הניצבים במעין אנטבלטורה.
- מסגד וסביל סיקסיק - המסגד שוכן בקצהו הדרום-מזרחי של הרחוב, ובחזיתו סביל. הוא הוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19 כדי להעניק מענה לסוחרים שהגיעו לאזור השווקים של יפו. הוא קרוי על שמה של משפחת סיקסיק שבנתה בנו אותו. בתקופת מלחמת העצמאות המסגד ננטש, ולאחר מכן פעלו בו מפעל ומועדון חברתי ליוצאי בולגריה וכן מחסן של חברת כתר פלסטיק[5]. בקיץ 2011 החזירה התנועה האסלאמית בישראל את המסגד לפעילות. תושבי האזור פנו על כך בתלונה לעיריה, אך בבדיקה התברר כי המקום הוא רכוש הווקף וכי בדין הוחזרה פעילותו כמסגד.
- מסעדת ד"ר שקשוקה של בינו גבסו - מסעדה ידועה המתמחה באוכל טריפוליטאי בכלל ובשקשוקה בפרט. רוב השולחנות ערוכים במעבר רחב המחבר בין רחוב בית אשל לסוק א-דיר[6].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
חאן מנולי -
סמל הטאפוס על בית ברחוב -
מסגד וסביל סיקסיק -
תקריב של הסביל -
מבט על הרחוב -
מלון בוטיק מרקט האוס
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רות קרק, יפו: צמיחתה של עיר, 1799-1917, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1984
- ^ אריאל רוזנברג, בית המלון ליד כיכר השעון ביפו נמכר ליהלומן יצחק לבבי ב-6 מיליון דולר, באתר גלובס, 5 במאי 2008
- ^ אלעזר לוין, קיסריה ובריט קנו 8 דונם בשווי 9 מיליון דולר בכיכר השעון ושוק הפשפשים ביפו, באתר גלובס, 11 ביולי 2004
- ^ גיא ימין, יפו: פרויקט המגורים-עסקים "לב הסוהו" מוקם במתחם השעון, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2006
- ^ מסגד סיקסיק, ביפו, באתר יד בן צבי
- ^ שירי כץ, המלחמה האחרונה של בינו גבסו, באתר "Time Out ישראל", 26 בדצמבר 2020
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |