רותנית מערבית
 | |
| מדינות | הדוכסות הגדולה של ליטא |
|---|---|
| שפת אם | 0 (נכחדה) |
| כתב | קירילי |
| משפחה | שפות סלאביות מזרחיות |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
.jpg)
רוּתֶּנית מערבית או רותנית ישנה (рѹсьскъ ѩзыкъ, "לשון רוּס") הייתה שפה סלאבית מזרחית. בצורתה הגבוהה, הכתובה, שימשה לצרכים מנהליים בדוכסות הגדולה של ליטא מן המאה ה-14 ועד למאה ה-17. במשלב עממי, דוברה בפי תושביהן הסלאבים של נחלות הדוכסות, גם לאחר הקמת האיחוד הפולני-ליטאי והעברת שטחיה באוקראינה לכתר פולין. השפות האוקראינית והבלארוסית התפתחו מתוכה.
עד המאה ה-13 היה המרחב הלשוני של הסלאבים המזרחיים (רוּתֶּנים) מאוחד למדי, קודם תחת רוס של קייב ולאחר מכן תחת כיבושי המונגולים: סלאבונית כנסייתית עתיקה שימשה כשפה הכתובה הגבוהה, והעם הפשוט דיבר במגוון ניבים מקומיים. אבל התפשטותה המהירה של ליטא, שכבשה את קייב ב-1321 וסיפחה את כל הנחלות המערביות, יצרה בידול ברור בין חלקו המזרחי של המרחב למערבי. הצד המערבי ספח השפעות רבות מהשליטים החדשים, קודם רק הליטאים ואחר כך גם הפולנים שבאו עמם בברית, הן ברמת הדקדוק והאיות והן בלשון המדוברת. לליטאים לא הייתה שפה כתובה משל עצמם ונתיניהם הסלאבים עלו עליהם בהרבה במספרם; כשם שאימצו מהם את הנצרות האורתודוקסית, בערך באמצע המאה ה-14 הפכו השליטים את הרותנית ששימשה את האחרונים ללשון המנהלית הרשמית. היא התבססה על הסלאבונית הכנסייתית, אך הכילה יסודות רבים מהניבים המקומיים כמו גם השפעות ליטאיות ובהדרגה, גם פולניות. בעוד שנתיני הדוכסות קראו לה "רותנית" (רוּס'קי), שכניהם במרחב המזרחי שנותר תחת השפעה מונגולית ובו עלתה מוסקבה ככח הגדול – אלו השתמשו בנגזרת משלהם לשפה הכנסייתית לצורכי מנהלה, שהיה בה אחוז נמוך יותר של השפעות מהלשון המדוברת במוסקובי; גרסה זו נותרה בשימוש עד לתִּקנוּן הרוסית המודרנית במאה ה-18 – כינו אותה "ליטאית". האלפאבית היה הכתב הקירילי הישן. הרותנית הליטאית שימשה לדיפלומטיה, לתקשורת החצר עם הנתינים ובכל צורכי היום-יום. כשם שהושפעה מהניבים המקומיים כך השפיעה עליהם חזרה, והבידול בין שני המרחבים הלשוניים הסלאביים במזרח ובמערב התחדד ככל שהאריך הפיצול הפוליטי ביניהם.
ב-1569, עם איחוד לובלין, תפסו הפולנית והלטינית את מקום הרותנית כשפות הבכורה המנהליות באיחוד הפולני-ליטאי, אך היא נותרה נפוצה מאוד עד שלהי המאה ה-17. רק ב-1697 העביר הסיים חוק לפיו הפולנית תהיה הלשון המנהלית היחידה גם בנחלות הליטאיות. בשלב זה הייתה האליטה המקומית כבר מעורה עמוקות בתרבות פולין ולא התנגדה כמעט. השפעותיה הספרותיות של הרותנית שימשו בסיס לתִּקנוּן ויצירת האוקראינית והבלארוסית המודרניות במאה ה-19.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tomasz Kamusella, The Politics of Language and Nationalism in Modern Central Europe, Springer, 2008. עמ' 150-152.
